|
סקר ילד שני: איך הגיבה המשפחה לרעיון?

s p r i n g1

New member
לא בכל מקרה כדאי לשתף מראש

כשמשתפים מראש אז צריכים להיות מוכנים גם להתנגדויות, כל אחת מכירה את הנפשות הפועלות במשפחה המורחבת שלה, מי שיודעת שתקבל תמיכה שתערב אותם בהחלטה ומי שיודעת שיהיו התנגדויות לפני מעשה שלא תשתף ותודיע להם בשלב המתאים על הריון שני וזהו , בכל מקרה משהו חשוב, אני חושבת שההחלטה על ילד שני צריכה להיעשות כשידוע לאימא היחידנית שהיא תוכל לעמוד בנטל בעצמה בלי לגלגל אותו על אחרים, מי שיש לה מסוגלות כלכלית בעיקר (ואז זה כמובן קונה עזרא כשצריך) שתקפוץ למים ומי שיודעת שחייבת להיות תלויה בהורים/משפחה צריכה לדעתי לשתף אותם, לא נראה לי נכון ליצור מצב שבו הסובבים צריכים לעזור במשהו שלא הם בחרו בו.... ובכל מקרה גם במקרים האלה יש הורים שלא תמכו בתחילה אבל בדיעבד גם מגישים עזרא פה ושם, כל מקרה לגופו....
 

niritne

New member
אז זה צעד פרזיטי! (כי מניחה שאזדקק לעזרתה)

אהבתי תגובתך, ובעיקר נוגע לי ש-"מי שתלויה בהם עליה לשתפם בהחלטה". לצערי אני צופה שגם אם אגדיל הכנסתי- עדיין אצטרך עזרה כספית. אז זה צעד פרזיטי-לעשות את הילד!!! מאידך חבל, כי אני יודעת שאחרי שהוא יגיע היא תאהב אותו ותעזור פיזית. (הנכדה הפכה מיד לאהבת חייה). וגם כלכלית, כי יש לאימי לא מעט. אבל אולי תנטור לי בכל זאת כל החיים?!! ואני אישית ארגיש רעה. כבר כואב לי הראש מרוב מחשבות של כמה עוד כסף בחודש אני חייבת עבור ילד נוסף, ואיך להגדיל הפרנסה (התחלתי לעשות גם ימי הולדת, אך עד שיצבור תאוצה... ומי יודע כמה באמת יכניס).
 
תמכו

למרות החששות שלהם שיהיה לי קשה (אינם עוזרים כלכלית) הם תמכו מאוד ואף השתתפו באופן פעיל באימוץ של האפרוח ועזרו מאוד בשנה הראשונה.
 

יעליעלי

New member
מאוד רוצים

כשהתחלתי לחשוב על ילד שני (נכון שפיצקה רק בת שלושה וחצי חודשים, אבל אני בת 40, ולקח לי די הרבה זמן להקלט), אמרתי להם שאצטרך לקבל החלטה קשה כי יש לי שני עוברים מוקפאים, ואני צריכה להחליט אם להחזיר את שניהם (סיכוי לתאומים), או להחזיר רק אחד, ואז אם הוא לא יקלט, אצטרך לעבור שוב IVF, כי העובר השני כבר לא יהיה תקין (אחרי הIVF הראשון הייתי מאושפזת למשך שלושה שבועות. אז יכולתי להרשות לעצמי, היום עם הפיצקה כבר לא...) אבא שלי אמר מיד - אז יהיו תאומים (נראה לי שהוא מאוד רצה) אמא שלי חטפה חום... אמרה שילד אחד בכל פעם, זה בהחלט מספיק :) ברור להם ולי שהם יצטרכו לעזור לי, גם כלכלית, ובעיקר לוגיסטית ורגשית
 

gezers

New member
פחחח..

אצלי הייתה התנגדות גם לראשונה.. בסגנון פולני צדקני של "מה את צריכה את זה?" וגם "העולם ממילא מלא מידי.." ולשניה זה היה אפילו יותר הזוי.. אני אמנע מלפרט.. אבל ממילא אני לא ממש הקשבתי להורים, כבר מגיל הגן בערך..
אז זה לא שינה ולו בכלום את החלטותיי (אולי אפילו חיזק אותן קצת.. מרדנית פוחזת שכמותי..
)
 

niritne

New member
לגזרז

אם דעתם לא שיחקה תפקיד, אז אני מסיקה שלא בנית על עזרתם הכלכלית. האמנם?
 

gezers

New member
ממש לא!

אני עצמאית כלכלית ( וגם אישית.. ) כבר מגיל 16(שאז עזבתי את בית ההורים). ותודה לאל מסודרת היטב. וכמו שראית בשרשור העזרה העיקרית שלי היא המשכורת..
 

שלגיה73

New member
נירית- תודה על השרשור

אני עוד מתחבטת, בעיקר לגבי התזמון אבל גם לשאלות הכלכליות יש משקל בהחלטה מאוד מדגדג לי הריון נוסף, אבל נראה לי שצריכה קצת זמן להתיצב כלכלית (פוטרתי לפני כמה חודשים, ואני בתחילת דרכי כעצמאית)
 

niritne

New member
בבקשה :)

ואני עוד זוכרת שהייתי קוראת הודעותייך ב"הערצה" השמורה לאלו שעושות את שאנו רוצות, אבל צעד לפנינו (שנראה אז כמו עשרה)..
 

puhadov11

New member
סקר מעניין- ואצלי

כשהגדולה נולדה אמרתי במפורש שאחרי 4 שנים אני מתכננת עוד אחד, לכולם היה נוח לשכוח, כשעלה הרעיון לפני שנה וחצי שוב הורי התנגדו נחרצות, מתוך דאגה כמובן, אבל זו היתה שנה של המון שיחות קשות איתם, ויכוחים, והרבה בכי שלי, אומנם לא ביקשתי את רשותם אבל עם הגדולה הם תמכו בי גם כלכלית וגם עזרו הרבה בטיפול ופחדו שהפיצקי יפול עליהם ואותי יפיל לתסבוכות כלכליות. בשלושת החודשים הראשונים של הפיצקי הם נמנעו מלתת עזרה, ממש התחמקו בכל פעם שביקשתי עד שהבנתי את הרמז והפסקתי לבקש, אבל לאט לאט התאהבו בפיצקי (בן 7 חודשים) ודי עוזרים, גם כלכלית וגם פיזית, כשאני חולה, כשהילדים חולים. ועם זאת אני מרגישה שהרבה משקעים נשארו מהזמן שלפני ההריון, כואב לי וחבל.
 

sefia

New member
אני עוד בדרך - אבל הלכתי על "כל הקופה"

הורי עודדו כשהחלטתי לצאת לדרך עם אמהות יחידנית חשוב לציין שהתמיכה היתה מוראלית אבל לא כלכלית העול הכספי של הטיפולים (שנמשכו שנה) היה כולו עלי והיה כבד (רופא פרטי וכו'..) אמי היתה איתי בIVF , בשאיבה ובהחזרה ולמרות זאת כשהתברר שיש לי תואמים בבטן היא היתה בהלם! שבוע לא הוציאה מילה. זה היה לי מאוד קשה. אבי מאוד חשש לי כלכלית (אני מרוויחה יפה, ועצמאית, לא גרה איתם מגיל 20) אבל בכ"ז.. הוא דאגן תמידי . מודה שאיפשהו אחרי הסקירה הראשונה זה עבר להם והם בעננים!. הם אפילו הודיעו לי שאחרי הלידה אני אעבור אליהם למשך חופשת הלידה כדי שיוכלו לעזור לי ומנסים גם לעודד אותי לעבור לגור קרוב. כלכלית - הם התנדבו לשלם על כל קניית הלידה הראשונה לתאומים וזה היה נדיב מאוד. שאר התמיכה היא מוראלית, באים איתי לבדיקות, אמי תהיה המלווה שלי בלידה אבל לא תהיה עוד הרבה תמיכה כלכלית. ברור לי שהאחריות הכלכלית לגידול המשפחה הקטנה שלי - היא עלי!. מה שכן אין יותר דילמה לגבי כמות הילדים
גם לי מספיקים שניים ... (למרות שיש עוד 3 מוקפאים)
 
למעלה