כמה תגובות לדברים בהודעה שלך.
1. הם לא התלוננו על עומס בצלחת של הדייג. הם טענו שחלקי המנה לא היו קשורים. אצל ללי, כל מה שהיה על השולחן היה כן קשור. אלה היו חלקים נפרדים של נרטיב ארוחה אחד, ברור ואחיד. לעומת זאת, אצל הדייג מרק הגספצ'ו פשוט לא התאים, וכנראה גם הרוטב השני. חוץ מזה, הצלחת הייתה מחרידה (אבל זה כבר משני). אני בכל אופן חושבת שהיה לו מעוף (הכבד הזה שהושם בחצילים), ולכן שמחתי שהוא עבר. היו גרועים ממנו בהרבה. 2. "למה זה עם הפול עבר ו - XYZ לא" זה משהו שעובר בראש לכל הצופין, כל הזמן, אני בטוחה. היו גם מקרים אחרים שבהם הועברו אנשים עם מנות בינוניות. כמו ההיא עם לטקס בשר או ההוא עם לחמג'ון (הבנו שזה היה טעים, הבנו שזה מה שסבתא בישלה - אבל איפה היצירתיות?). אבל אף מקרה לא היה כל כך בוטה. פול מהקופסא? שאללה יציל אותי. 3. נראה לי שכל עונה זקוקה לסמדי בומבה אחת, שתמיד תהיה לה חבורה של מעריצים וחבורה של מתנגדים שאומרים כל הזמן "די כבר עם הגימיק"
הערת שוליים: בעונה הקודמת, הרבה התייחסו לסמדי בומבה כמישהי אמיתית, אותנטית, שהכל אצלה מהלב, שלא יודעת לעשות הצגות. לעומת זאת, אינה תפסה משבצת של "אליטיסטית", "פוזאיסטית", "יהירה" וכד'. אתמול בן זוגי אמר משהו די מעניין: שלמעשה אינה הייתה לאורך כל העונה אמיתית מאוד, לגמרי "היא עצמה": מאופקת, משכילה, לא חברותית מדי (במקרה הכרתי מישהי שעבדה תחת אינה כשהיא הייתה אחראית משמרת. היא אמרה שהיא באמת כזו: נחמדה מאוד, עוזרת, אף פעם לא מעליבה - אבל לא מסתחבקת ולא "נשמה"). לעומת זאת, סמדי בומבה נתנה שואו אחד גדול שאף אחד לא יודע מה מתוכו אותנטי. כל משפט, כל תנועת פנים היו יכולים להיות הצגה ונראו כהצגה. אז למרות שאני אישית אהבתי את סמדי בומבה (מה לעשות, גם אני אוהבת בידור והאנשים שמנדבים את עצמם כדי לבדר אחרים ראויים לכל ההערכה מבחינתי
), נראה לי מעייף להיות אותה ב - 90 גרסאות בכל העונות האפשריות של כל תוכניות הריאליטי שאי פעם אצפה בהן.