לא זוכר או כן זוכר?
שלום, ניצה
אחת התופעות המרגיזות ביותר בהן אני נתקל כל הזמן בקרב בני משפחתי, היא תופעת ה:
"אה, עכשיו אני נזכר
", ולהלן תיאור מעשה לדוגמא... אני פונה לאחד מבני המשפחה (צעיר/מבוגר, לא משנה) בשאלה: "היכן נמצאים צאצאי הדוד X?". אותו קרוב חושב מעט, מגרד פדחתו, מספר את סיפור חייו של הדוד עד לשלב של אובדן הקשר עם צאצאיו, ומשיב: "אין לי מושג. אני לא זוכר". אני לוחץ, מנסה לשאול שוב כעבור זמן מה, אך דבר לא עוזר. לא פרט ולא חצי פרט יוצא לי מכל כך. ובכן, אני מתחיל בחיפושים קדחתניים, חובקי עולם, וכעבור כמה שבועות משוחח עם צאצאי אותו דוד בשיחת טלפון טרנס-אטנלנטית. למחרת, אני מתקשר לקרוב-שאין-לו-מושג ומספר לו בהתרגשות על הגילוי. אך, אבוי! במקום קריאות התפעלות, אני שומע את התשובה המחרפנת: "נכון, הם בשיקגו
עכשיו אני נזכר
".
הדבר קרה לי לא פעם ולא פעמיים. שאלותיי הן שתיים:
מדוע אותו קרוב נזכר בתשובה רק כאשר היתה כבר תשובה, כלומר: מדוע לא הספיקו הפרטים הרבים עליהם שוחחנו - הסיפורים, השמות, המקומות, התאריכים - כדי לשלוף את המידע שהיה קיים שם
כיצד אוכל לפעול בפעם הבאה, על מנת לעודד שליפת המידע ולחסוך לעצמי חיפושים מרתקים (לא כדי לוותר על חיפושים, אלא כדי לפנות זמן לחיפושים מרתקים אחרים...)
ארנון