בני.

kevant

New member
../images/Emo24.gifבני.../images/Emo7.gif

הימים הנוראים כבר כאן. כל איש, אישה, ילד וילדה מתחילים להרגיש את האוירה המיוחדת. גם אני מרגיש בה. אפילו יותר מכולם. אלו הימים הראשונים שלי שהיו בלעדיך. החג הראשון שבו,בשולחן המשפחתי, עדין הכנו שולחן עבורך למרות שידענו שישאר מיותם. קיוינו שהכסא יתמלא. אך לשוא. הכסא נישאר מיותם,ריק. מישהוא בחר עבורך את הכסא ליד אלוהים. יחד עם כל המלאכים. ואתה, מלאך של אבא הפכתה למלאך של אלוהים. לאחר חג זה באו חגים נוספים. שוב אותה הרגשה של ריקנות אין סופית. כך התגלגלו להם החגים במשך שנה תמימה. ולאחר שנה ראשונה באה השנה השניה, השלישית, הרביעית, החמישית וכעט אני עומד לפני המחזור השישי. לא, זה לא הופך להיות רע באופן קבוע. זה רע וכואב כל שנה וכל חג מחדש. לעיתים חלש, ניסבל איך שהוא. לעיתים נישכח לרגעים קצרים. ולעיתים חוסם כל מחשבה אחרת מלבד, למה זה לא יכל להיות שונה? כולנו כאן יחדיו? הלב כמו נתון בין אצבעות של אגרוף פלדה. מרגיש את הקור המתכתי ואת הלחץ. מחסיר פעימה מידי פעם. בעבר החסיר פעימה מעצם ההתרגשות של לראות את הילד בבואו לחופשה מהצבא. כיום מחסיר פעימה כאשר ניזכרים בעבר הקרוב והדימעה זולגת לה לאיטה והיד אינה מורמת למחותה. שלך בני. אב עם לב שבור.
 

BooBee

New member
../images/Emo16.gif

רק שתדע, שקראתי. שכאב לי לקרוא את הכאב שלך. אני מתפללת עבורך שאת הריקנות האין סופית הזו תוכל למלא באהבה אין סופית. שלך, רויטל.
 
למעלה