[badBones]

../images/Emo239.gif

טוב אז ככה...אני לא תמיד אוהב לצאת בהצהרות, כי לעתים אלה משכיחות ממני את נושא ההצהרה, אבל, הייתה היום בבוקר אחלה סדנה, בניצוחה של אורית; היה הכל מהכל, אפילו סיגריות D-: את השרשור הזה פתחתי, כי אולי אצטרך לומר משהו ברובד האישי במהלך הסתגלותי להיותי לא מעשן, ומאידך, בעיקר כדי להודות; לאורית, על זמן האיכות שהעניקה, בסדנת הבוקר שהנחתה, אליה הוזמנתי; בה בנוסף, היה כיף לעשן, ובעיקר היה כיף לעשן, ולהבין שלא חייבים לעשן כדי שיהיה כיף למשל, שגרם לי להבין שעישון זה לא כיף (יש פסיכיאטר באולם?!); ואני מניח כי קיבלתי היום סיבה בהחלט טובה לשמוח; כמובן גם תודה לאל, על החברים במרפאת אלן קאר, על כך שהם אנשים מקסימים, על הסבלנות הרבה, האדיבות, והנדיבות. ואשא גם תקווה להצלחתם של החברים שנכחו היום בסדנה (חלקם אגוזים קשים אני מניח, אבל זה שייתכן ופוצחתי לא אומר שאני רך). לא אוכל שלא להוסיף שיתוף בחשש, מכך שהשרשור הזה יישא התוודאות על חזרה לעישון, אך אניח שפחד, ביכולתו לשולל את קיומה של האופוריה; ולנתר לכדי תעופה, צריך קודם רגליים על הקרקע. אז שוב תודה, וחג שמח מהאיש הקירח D-: אורי משה.

 

[אורית רוזן]

אני רוצה להודות לך

על הנוכחות המקבלת ונותנת שלך. על הפתיחות ואורך הרוח. על היכולת הכלה, ועל התרומה המאוד גדולה שלך להתנהלות הקבוצתית. מאוד שמחה על התהליך שאתה עובר, מאוד מאמינה בך

בהמשך לדבריך, רק מחדדת, הפחד הוא אחד ממקורות החיים, אל לנו לפחוד מימנו, אלא לקבל אותו, ולא להסיק מהמצאותו שאין אנו יכולים להצליח, ההפך, ככל שנהיה יותר מודעים לו, כך נוכל לנהל אותו ולא הוא אותנו.

כך נמנף אותו ונשתמש בו כדי להגדיל את מוטת הכנפיים שלנו ונעוף למחוזות שלא דמיינו את עצמנו בהם

לגבי אגוזים קשים או רכים, אין לזה ממש השפעה על היכולת להצליח, מבחינתי בדיוק זוהי המטרה שלשמה אנחנו נפגשים, להבין באיזה קירות הם ניתקלים, ולהפוך את הקירות לרמפה תודה רבה על הפירגון, מאוד אשמח לשמוע מימך !!!

 

[badBones]

אני צריך לשתף...

על אף המבוכה הרבה, הבריחה שלי מלהתוודות, והתקווה כי אוכל בכל זאת להפסיק לאחר הכישלון ולשוב לספר על כך; אין לי כל דרך אחרת אלא להתוודות. ביום שבת, יום למחרת הסדנה, הכל היה פשוט מדהים עד אז, אבל רגע של קלות דעת, דגדוג קטן שנכנעתי אליו, שלמרות שידעתי שאני משקר לעצמי כי אתגבר, עישנתי עם כוס הקפה המאוחרת של לקראת הצהריים; למרות שעברו 24 שעות ללא עישון, הטעם היה נורא ומאד לא מספק, אך באותם רגעים, ידעתי שהדרך חזרה פשוט נתלשה, ואני נמצא על נתיב במגמת התדרדרות. מאז, אני במאבקים כושלים להפסיק את השרשרת, אפילו בכח הרצון או בשינה מרובה (כי זה הזמן היחיד שאני לא מעשן בשרשרת, אפילו השכנים נחנקים ממני), אך ללא תועלת. אני לא מעוניין להכנע למלכודת, ועדיין מתאמץ לא לאבד תקווה שאוכל להפסיק לעשן (ייתכן ומצד שני, למצוא אותה); אך אני מודה, כי הפחד שייתכן ואמשיך לעשן כל ימיי מצא מקום בתודעתי, על רבות מן המשתמע מכך. הביקורת העצמית שלי כרגע מאד עצורה, וראשי טמון בחול, כי אני פוחד למוטט את עצמי נפשית שוב. למרות חוסר הודאות, אני עדיין מקווה שאפסיק לעשן, ולמרות הפחד שלי לא להצליח להיות מעשן לשעבר, שהינו לא מעשן מאושר, אני יודע שזה מה שאני רוצה להשיג. ומתוך רצון לכנות עם עצמי בחרתי לשתף על אף רוב המבוכה. תודה.

 

[אורית רוזן]

הכי חשוב יקירי

זה לא להכנע למבוכה, (כמו שלא ניכנעת), תסתכל קדימה, ואל תבקר את עצמך, ביקורת מיועדת לאנשים שרגילים להלקות את עצמם, תתבונן בנקודת הכשל, ותלמד מימנה לעתיד, תקבל את הכשל, תסלח לעצמך, אין סיבה שתתמוטט, תציב לעצמך את המטרה ותשיג אותה תיסתכל קדימה, תתקשר לקבוע מועד, חג שמח והרבה אמון בעצמך, אתה יכול !!!