בזמן שישנתן../images/Emo199.gif
טוב נו..לפחות בחלק מהזמן שישנתם..חווינו חבריי ממסטר ואנוכי סופ"ש מהסרטים. חוויה ענקית ומתמשכת מאורגנת להפליא שהייתה כולה טעונה אנרגיה מחשמלת מתחילתה ועד סופה. אבל אני..כמו אני..אספר רק את הצד שלי .. זה התחיל ביום שישי עת שמנו פעמינו בשעות אחר הצהריים לכיוון עין בוקק..למי שלא זוכר, זה איזור המלונות, שוקק החיים, של ים המוות.. . מכיוון שיצאנו מהמרכז טיפה מאוחר, הייתה "סכנה" שלא אספיק לקחת את השקית עם הצ'יפ ושאר אביזרי התחרות. הבעיה נפתרה בטלפון אחד עת קוגוט וענן , חבריי הטובים,הגו רעיון גאוני- קוגוט התחזה ל"ענת כהן" ציק' צאק האמינו לו והשקית הייתה בידיו. למה היינו לחוצים?? כי אנוכי, עבדתכם הנאמנה, קמתי ב02:30 לפנות בוקר על מנת להיות במתחם הזינוק, שעתיד לשמש בשעות הבוקר הבאות את מזנקי הchallnge הבא עלינו לטובה. ומה אני מחפש שם ב3:00 בבוקר?? חיכיתי יחד עם עוד כ80 שרוטים לסימן ההזנקה שיריץ אותנו 22 ק"מ של ריצה במדבר האלוהי הזה לאור ירח מלא! - הפעם לשם שינוי, לא היו ידיים שיפתו אותי להשאר, יותר הרגשתי רגליים שרוצות לבעוט בי על שאני מעירה את הגוף שלהן כזה מוקדם.. תקשיבו..זה הכי קרוב שהרגשתי לאלוהים אי פעם!! מרגע השמע האות, רצתי כאילו אין מחר. האויר היה נקי , קריר ומחייה.. המסלול היה יפיפה. צוקי המדבר הלבינו באור הירח המלא ורק ניצנוצי פנסים שחלפתי מידי פעם הזכירו לי שאני לא לבד.. מידי פעם החלפתי מילה עם רץ אותו חלפתי, אבל מעבר לזה כולם התמכרו לשקט ולטוהר של האירוע המתוקתק הזה. לאורך המסלול חיכו לנו סימונים ברורים, דיילי תאורה ואפילו הפסקת איזוטון וחטיף אנרגיה.- פרו ספורט, המארגנים, שיחקו אותה במקצוענות, כמו שרק קרן וחבורתה יודעים לעשות! מכיוון שתוך שעות מועטות עמדתי להיות מוזנקת ל37 ק"מ של רכיבת שטח על אותו מסלול- בחנתי אותו בקפידה , בודקת בחרדה, עד כמה נורא יהיה לי על אופני השטח.. להפתעתי , למזלי ובהתאם לדבריו של אורן יעקובסון הגדול, חברי לרכיבות הכביש במסטרס, המסלול היה שפוי לגמרי פרט למספר קטעים, לפחות ככה זה נראה במסלול הריצה (מה שבהמשך יתגלה כהפתעה קורעת רגליים). באחד הקטעים שנראו לי מפחידים מעט נבהלתי פתאום..נראה היה לי שיש שם יותר מידי אבנים..בעודי חושבת שאני עלולה ליפול שם עםהאופניים..בבבבבבבבבוווווםםםםםםםםם..טררררררראאאאאאאאאאחחח..נפלתי מהרגליים. מעדתי על אבנים. ניסיון להדוף את הנפילה עם הידיים הביא לשיטפי דם בברך ובכפות הידיים..תוך שניות הרימו אותי 6 זוגות ידיים. ..בלי לחשוב ומתוך אדרנלין..המשכתי מייד לרוץ..בכל זאת!! יש לי עוד מסלול לרכוב.. תוך שניות הייתי בשיא האדרנלין. עקפתי אנשים כאילו אין מחר. רצתי חזק והרגשתי נפלא. התעלמתי בהפגנתיות מהכאבים בידיים ובברך ובדילוגי אושר הגעתי עד לקו הסיום- התוצאה : מקום ראשון מתוך 9 מתחרות. 1:50 ל22 ק"מ של שטח ולילה. הפודיום היה כשעה אחרי. עמדו לצידי , חיבקו אותי ומחאו לי כפיים כל החברים שהגיעו בנתיים לזינוק מירוץ ה challenge . ההרגשה הייתה אדירה.- זכיתי בזוג נעלי ריצה בשווי 750 ש"ח (קיבינימט..חרא של עיתוי..רק אתמול היתי בסקוני כדי לנצל את ההנחה שיש לקבוצה ורכשתי זוג נעלי ריצה חדשות) המתנה קצרה, אירגון של האופניים ובגדי הרכיבה, ניפנוף לשלום לחברים שמזנקים לפניי והופ..אני מוצאת את עצמי בין הראשונים על קו הזינוק לאופניים (מעין צ'ופר שנתנו לרצי הלילה..להיות ראשונים על קו הזינוק). האופניים..אופני שרון פולק..(תודה יפה שלי- אין כמוך!!)..הגוף..הנפש והאנרגיה דפנטלי של ענת כהן. הלב דוהר במהירות.. הגוף רועד..לא ידעתי אם זה מפחד או מהתרגשות. אני מזכירה לכם שזו רכיבת השטח השלישית שלי..עוד שניה ו..יוצאים לדרך. תוך שניות עוקפת אותי מסה ענקית של רוכבים מיומנים. המסלול- כבר מוכר לי ברובו, הולך מצוין. כמעט לא יורדת מהאופניים ואחרי 5 ק"מ אפילו מאיצה ועוקפת. ואז..אחרי 12 ק"מ..אלוהים שישמור- במקום ימינה למסלול שהיה מסלול הריצה מפנים אותנו שמאלה למה שנראה מפחיד בהתחלה והולך והופך למסלול אימים עבורי- ירידות ועליות מהגהנום. "אין מצב שאת עוצרת..אין מצב שאת מפסיקה..אין מצב שאת נופלת"!!" אני אומרת לעצמי תוך ירידה מהאופניים בקטע שנראה לי מסוכן....היה קשה רצח..מפחיד..איטי..אפילו האפרוחים עוקפים אותי (תשאלו את מאי לוי)..אבל אני מה יש לי למהר?? מיד אני מבינה שיש לי מה למהר- ראשוני הרוכבים מהסיבוב הכפול מתחילים לעקוף אותי. מה לעקוף?? דוהרים בטירוף!! מקנאה ונדבקת מהאומץ שלהם אני מתחילה לדהור קדימה- לוקחת סיכון, אפילו יורדת ירידה מפחידה..ופתאום!! בבבבבבוםםםםםםםם טראאאאאח..מוצאת את עצמי מרוחה על הריצפה שוב עוזרים לי. הפעם 8 זוגות ידיים. שני זוגות רוכבים עוצרים. מרמים אותי חובשים לי את הברך ומתעקשים להזמין לי חילוץ..אני נבהלת מייד. קמה על הרגליים - לא!! אני רוצה להמשיך לרכוב !! הודיתי להם עם חיוך (מדהים מה החיוך שלי עושה לאנשים) וממשיכה בגבורה עד לקו הסיום. אל תשאלו כמה זמן זה לקח לי!! אבל הגביע למקום ראשון והנעליים הנוספות שקיבלתי הגיעו לי רק על האומץ והנחישות שהפגנתי. באמת יצאתי גדולה בעיניי עצמי. חציתי מחסום של המון זמן.
סיימתי מאושרת. תשאלו את יהושוע , חברי ממסטרס חיפה,הוא יגיד לכם. תוך שניות הגיעו לראיין את הכוכבת הנולדת..אחרי שהכרוז הכריז שאני ערה עוד מהריצה של הלילה.. תודות מיוחדות לחברים שלי שעודדו ותמכו.
: תודה לפולק שבלעדיו..לא הייתי שם!! (רגע..זו תלונה לפולק..)
תודה לאיש שלי- שבלעדיו אני פשוט..לא יכולה!!
שבוע נפלא ענת
העיקר שקיבלת פרס ופודיום על הריצה
) נשאר עוד כוח לבית שאן?
