../images/Emo23.gif

עלתה לארץ בגיל מבוגר יחסית, מארץ קרה. את כל מה שהיה לה השאירה שם וניסתה לבנות לעצמה ולשני ילדיה חיים חדשים וטובים יותר. ההתחלה כמובן היתה קשה מאד, ללא שפה כמעט, למעט העברית שלמדה בבית הספר היהודי בילדותה. ללא עבודה וללא יכולת לעבוד במקצוע שבו עבדה במשך שנים, שוב, בגלל בעית השפה, התדרדר מאד מצבה הכלכלי. לעיתים קרובות לא היתה ארוחה חמה בבית וחשבונות לא שולמו באופן סדיר. גם הילדים לא הקלו עליה את המעבר, בת ובן בגיל ההתבגרות, שאולצו לעזוב את חבריהם ולעבור לארץ חדשה. מצאו את מקומם כאן במעין חבורות נוער שדוברות את שפתם ומילדים בעלי מעמד חברתי גבוה בין בני גילם הפכו לצלליות חיוורות מתחת למנהיגי החבורה. הדבר התבטא גם בהישגיהם בבית הספר וגם ביחסם לאימם ששמעה את המילים הפוגעות, אכלה את הלב ושתקה. לאיטה שקעה במעין אדישות של חוסר אונים. הפסיקה כמעט אפילו לנסות. הפסיקה לקוות שמזלם יוכל להאיר להם פנים. הצטערה על הצעד שעשתה כמעט מדי יום ביומו אך לא ראתה דרך חזרה. המשך יבוא...
 
../images/Emo123.gifזה יקח עוד הרבה זמן ???../images/Emo12.gif

סוף סוף לקרוא מפרי עטך יקירתי... אני בציפיה דרוכה
שלך אוהב- חולה על סיפורים...
 
../images/Emo23.gif

ואז, באקראי,כאשר כמעט השלימה עם מר גורלה, פגשה בו. בן המקום. מוצא עצמו בבית בכל מעגל חברתי, בכל סביבה. אהוב על כל רואיו. והיא, נטע זר בארץ חדשה, הוקסמה ממנו כמו כולם ולא הבינה מדוע בחר להעניק דווקא לה מתשומת ליבו. אחרי שהרבתה להרהר בדבר ללא תוצאות החליטה לחדול מלחשוב ופשוט להתמכר לתחושות שהציפו אותה. נפגשו כמעט מדי יום. ללא שפה משותפת לא יכלו להשיח את ליבם בשיחות טלפון. ישבו שעות ארוכות, ידו הגדולה עוטפת את כף ידה, ושתקו. נתנו לליבם לדבר. והוא דיבר, לעתים בלחישה ולפעמים בצעקה רמה. לאט לאט נפתחה אליו. בעברית עילגת דיברה על עברה, על הצרות בחיי נישואיה והסיבות לעזיבתה את אבי ילדיה. על הבעיות בגידול וחינוך הילדים. ביקשה לשמוע ממנו עיצות כאדם שילדיו כבר עזבו את הבית. לעתים בכתה באוזניו בשפה שלא הבין וכל שנותר לו זה רק לחבקה בין זרועותיו וללטף את שיערה ללא מילים של נחמה. נצמדה אליו כחיה קטנה טובעת ושאפה את כוחו לתוכה. עדיין לא הבינה מה מצא בה ולא ההינה לשאול. לא העזה לחטט בחייו האישיים שמא בכך תבריח אותו ממנה והוא מצידו מיעט בפרטים. ידעה את שמות בני משפחתו ואת גיל ילדיו אולם לא הרבה מעבר לכך. הפכה תלויה בו, למגעו העדין, לכח ששידר בשתיקה.
 
../images/Emo23.gif

לאחר שנים, כאשר כבר שלטה בשפה, ולכאורה לא היתה בעיה של תקשורת מילולית ביניהם, כבר הורגלו לשיחות ללא מילים, מלב אל לב. לא נזקקו ליותר. עדיין ישבו על חוף הים לעת שקיעה, זרועו המגוננת על כתפה. מביטים במים הכהים ושותקים. רק ליבם זועק. עברו הרבה ביחד בשנים הללו. עודד אותה ללמוד, לעבור בחינות ולחזור למקצוע שכה אהבה. הרגישה שהרים אותה מעפר והחזיר אותה לחיים. בביתה היתה רגועה הרבה יותר והדבר גם הקרין על ילדיה שבגרו בצילו הרוגע. מצאו את דמות האב שכה חסרה להם. הוא, מצידו, פרק את געגועיו לילדיו שגדלו באהבה הרבה שהעניק להם. כבר לא צעירים. כבר מכירים איש את נפשו של השני. מחוברים. ועדיין תמהה, מדוע דווקא היא? החליטה יום אחד, בקרוב 10 שנים להיכרותם, עשור שהם ביחד, שזה היום בו תשאל אותו. ערכה את השאלה שוב ושוב בראשה. ניסחה שוב ושוב ואף אחת מהדרכים לא נראתה לה. ביום השנה הלכו יחדיו לחוף הים לעת שקיעה, טיילו על החול יד ביד ושתקו. חש במתח הממלא אותה. עצר, סובב אותה אליו, הביט בה ושאל: תשאלי סוף סוף? החזירה לו מבט ושאלה: למה אני? ולא ציפתה לתשובה שקיבלה. מכל האפשרויות שהעלתה בראשה בעשור האחרון על זו לא חשבה. הושיב אותה על החול. ישב לצידה וחיבק אותה. במשך שעות דיבר ודיבר והיא בלעה כל מילה. את כל שהיה חבוי בתוכו כמעט כל חייו שפך באותו לילה בלתי נשכח. סיפר איך בהיותו בן שבע הלך לאיבוד ולא מצא את דרכו הביתה. איך הלך ובכה במשך שעות ואיש לא מצא לנכון לעזור לו. עד שמותש, נרדם באתר בניה. איך אחזוהו סיוטים וטרפו את שנתו, עד שהופיע חלום שגירש את הסיוטים. בחלומו הופיעה אישה זרה לו, אחזה בידו והובילה אותו בדרכים שלא הכיר לפני כן ולא עזבה אותו עד שהבטיח לה, בחלום, שהוא הבין את ההסבר שנתנה לו ויוכל לחזור לביתו. אמר: אותה אישה היית את. כל חיי חיכיתי לך, גם ביום חתונתי זכרתי אותך. גם כשנולדו ילדיי. מעולם לא סיפרתי עלייך לאיש. נצרתי אותך בלבבי והמתנתי בשתיקה. עד בואך. עד שובך. אלי...
 
אוףףף איזו מתנה ../images/Emo77.gif

הרגע חזרתי סוף סוף לרשת והדבר הראשון שרציתי לקרוא היה את סוף הסיפור שלך
וכמובן....פשוט מדהים. בשורות האחרונות אחזה אותי צמרמורת של התרגשות בלתי נשלטת... כל הכבוד לך חיפוש, מחכים לעוד...
 

טשטושה

New member
חיפושששששששששששש

איפה היית עד היום תגידי לי... אחזה בי הצמרמרמרמרמרמרמורת... וואווו טש
 

מייקי69

New member
מהיום עד מחר

אני יכולה לומר "זה תלוי בי. רק בי. אני תלויה בי" אבל לא יעזור. לפעמים היד הזאת היא זאת שתראה לי לאן נאבדתי - ובזכותה אמצא את עצמי האמיתית. אהבתי.
 
למעלה