../images/Emo23.gif INVISIBLE TOUCH ../images/Emo168.gif
אני חיכיתי לזה הרבה זמן... גדלתי עם השירים שלו, והכרתי את כל השירים המוכרים והאהובים... נכון, פיל קולינס באמת יכול להיות קצת קיצ'י אולי, אבל לדעת רבים שיריו מאד רומנטיים. ואני, אני מודה
, אני רומנטיקנית... וכמעט בכל שיר שלו יכולתי למצוא את מקומי... בבלומפילד (החצר האחורית בבית בלומשטיין
), התכנסו להם כ 13000 צופים (לפי מדד מכירת הכרטיסים) לשמוע את האמן שכעת עושה את המסע ההופעות האחרון שלו בעולם המוזיקה לפני פרישתו המוצהרת. כל זאת בגלל איבוד השמיעה הכמעט מלא שהוא חווה בשנים האחרונות. לפני המופע השמיעו מוזיקה משנות ה-80 שכללה את פוליס,ביטלס, ניל יאנג, טום פטי... קצת פה וקצת שם. בחור שהתמקם לידנו אמר שהחימום היה מאד גלגצ"י
. על הדשא רבץ לו שטיח יוטא כחול שנעמס לאט באנשים מכל הגילאים.... בעלי שיער שיבה, ואפילו כאלו שנראו נושקים ל –20 . הבמה כולה מתכתית וכסופה. בצד הימני ובשמאלי מדרגות שמובלים לבמה אחורית גבוה יותר. מעל אזור הנגנים טבעת ענקית באוויר, מתכתית גם כן, כשלאורך היקפה פנסים גדולים ובתוכה בד לבן מתוח. בגב הבמה נוריות היוצרות מסך ענק שבמהלך המופע זהרו בכל מיני צבעים והראו צורות וסרטונים מתאימים... היו עוד פנסי מתכת ומסכי נורות שהשתלבו בצורה יפה ופשוטה עם השירים... זזו עלו וירדו... וגם יצרו קשת של צבעים (אמיתיים כמובן
) ההופעה נפתחה בכ-20 דקות איחור... אבל לונורא, אנשים עוד זרמו לתוך האיצטדיון.... בלי חימום... בלי התרעות... כבו האורות באיצטדיון. הקהל נכנס לאקשן... נדרך. תוך מספר שניות הוא נכנס לבמה, לבוש שחור, קד קידה, ובלי יותר מידי ניואנסים הראה לנו את כשרונו. פיל התיישב לצד סט תופים והתחיל לתופף במקצב מטריף חושים. הרמקולים שהיו מכוונים על ווליום נעים לאוזני כל, העבירו את המקצב והחשק לכולם. אחרי מספר דקות הצטרף אליו מתופף על סט תופים בצד השני של הבמה. שניהם ביחד, בתיאום נפלא.... איזה רטט. המופע נפתח בשיר ON THE WAY TO HEAVAN, וקולינס הכניס את הקהל לאירוע של הערב... שנמשך שעתיים ורבע
יחד איתו היו גם הנגנים כמובן וארבעה נגני כלי נשיפה ושישה זמרי ליווי, שלוש נשים ושלושה גברים (לבן היה רק גבר אחד מתוך השישה
). השיר השני היה אחד הכיייי ידועים AGAINS ALL ODDS... הרומנטיקה נשפכה, בטח כמה דמעות זלגו בקהל והיו הרבה חיבוקים ואהבה.... אחרי שניים או שלושה שירים הוא לקח כמה דפים לבנים וקרא מתוכם בעברית כביכול, במבטא בריטי כבד: "ערב טוב תל אביב ! " הקהל במחיאות כפיים, צרחות, שאגות ושריקות... "תודה שבאתם" ....."אני מקווה שתשמעו הערב שירים שאתם אוהבים!" עוד אקסטזה זורמת בקהל כמו חשמל וההתרגשות גוברת.... קולינס הניח את הדפים מאחוריו והצהיר And from now on is English for the rest of the evening.... קולינס המזדקן, התרוצץ לו על במה בכושר יפה יחסית לגילו ומקצוע, שר את שיריו כמו תמיד בקולו המיוחד ומכל ה
.... המון אנרגיה, שמחה ותזוזה זרמו על הבמה בין כל הנגנים הזמרים וקולינס כמובן. לפני שהוא שר את TRUE COLORS עמדו משני צידיו זמרי הליווי. הוא לקח עוד דף לבן צעד שני צעדים קדימה ואמר בטבעיות ובעברית "חברים שלי" והצביע עליהם, הקהל הגיב חזרה.... הם שרו ווקלית בלבד (עם ליווי מקצב של מקלות המתופף) בשילוב הרמוני יפה ולקראת סוף השיר התלוותה אליהם גיטרה חשמלית. בדרך לגן עדן קולינס קיווה שכנגד כל הסיכויים בילי לא ישכח את המספר שלו, ובאוויר הלילה הוא אמר שהוא לא יכול להפסיק לאהוב אותך, בצבעים האמיתיים שלו. אהבה גרובית שכזו הוא מרגיש גם כשהוא נמצא אפילו יום אחד בגן עדן. הוא גם ביקש שנבוא איתו ושר לנו שאין אנו יכולים למהר אהבה. לדעתו גם חיים נפרדים יכולים לרקוד לתוך האור ולהחליף כובעים. ממאהב פשוט אפשר גם להרגיש מגע בלתי נראה, ממש לפני שהולכים הביתה..... השמיים היו כמעט נקיים מעננים לאורך כל ערב וטיפות גשם התחילו לרדת רק במהלך השיר האחרון.... TAKE ME HOME . מכל הרפרטואר הכל כך רחב שלו, קולינס לא שר שירים מתקופת ג'ניסיס... ולמרבה האירוניה גם לא בקש שירד עליו גשם.... אבל הוא ירד עלינו.
... איזו סגירת מעגל... איזו חוויה. אהבתי, BAV.
אני חיכיתי לזה הרבה זמן... גדלתי עם השירים שלו, והכרתי את כל השירים המוכרים והאהובים... נכון, פיל קולינס באמת יכול להיות קצת קיצ'י אולי, אבל לדעת רבים שיריו מאד רומנטיים. ואני, אני מודה
