רוקיטנסקי ../images/Emo10.gif
קארין חביבה, רוקיטנסקי היא תסמונת, שאת ואני ועוד בנות רבות לוקות בה, לצערנו הרב. משמעותה של התסמונת היא שמערכת הרביה שלנו הפסיקה להתפתח בשלב מוקדם של ההריון (כשאנחנו היינו ברחם אימותנו). לכן יש לנו רק חלק מן המערכת - שחלות בדרך כלל, ללא נרתיק וללא רחם או עם שרידי רחם חסרי משמעות לגבי הריון ולידה. זה עצוב, זה קשה, זה מתסכל לחשוב על כך שכולן מסביבנו נולדו בצורה כל כך קלה ופשוטה עם משהו שלנו לעולם לא יהיה. לצערי הרב, אינני יכולה לומר לך משהו אופטימי כמו שמתרגלים לזה, או שבשלב מסוים זה מפסיק לכאוב. לא. זה כואב, תחושת האובדן מלווה אותי באופן אישי כל חיי (בעשר שנים האחרונות מאז גיליתי את עובדת הרוקיטנסקי לגביי) אבל לומדים לחיות עם זה, ולומדים להפיק מהחיים את המירב שהם נותנים ולא לשקוע בביצה, כי, האמיני לי, לשקוע ולדשדש בזה זה הכי קל. בהקשר הזה, אני חייבת לספר לך על איש מקצוע חכם מאד שפגשתי מספר שנים לאחר שגיליתי את הרוקיטנסקי, וכשאמרתי לו שאני מייחלת לרגע שבו אפסיק להתאבל על הילדים שלא אוכל ללדת, ועל הרחם שלעולם לא תהיה לי, הוא הפתיע אותי כששאל אותי: "למה?! למה את רוצה להפסיק להתאבל על זה?! מדובר באובדן גדול ומשמעותי כל כך, שאין שום צורך להאבק בו". מאז, באמת, הפסקתי לנסות להפסיק לכאוב או להתאבל על כך, ודווקא כך אני חיה עם זה יותר טוב. כמובן, שברגעים מסוימים בחיים זה עולה, כשאני מוקפת לידות, הריונות במשפחה, בעבודה, או בחברה הקרובה, אבל רוב הזמן זה נמצא "על אש נמוכה", ובמיוחד עכשו שאני ברוך ה' נשואה, ולצידי יש איש מקסים ונפלא כל כך שעוזר לי לעבור את כל הרגעים הקשים, ויש את הפונדקאות שמביאה את האור בקצה המנהרה הארוכה והחשוכה הזאת ועוד מעט גם יהיו הילד/ים הביולוגיים משלי, ואז, אני מקווה, ייעשה קל עוד יותר. היי אופטימית, דברי על הקשיים שלך, על הלבטים, על החששות והפחדים. אל תשמרי אותם בבטן. וזכרי שהחיים שלך בידייך, להפיק מהם ולעשות בהם את הכי טוב בשבילך בנתונים הקיימים. עם רצון, אומץ, אמונה ותקווה - אני בטוחה שתצליחי ותהיי מאושרת!