../images/Emo23.gifרוצה לשתף
מאתמול אני רוצה לשתף את חבריי בפורום ולא יודעת האם זה ראוי כשחברתינו היקרה נילי, עוברת ימים לא פשוטים, אבל, חשבתי שאולי קצת חדשות טובות יעודדו... בימים האחרונים, אמא שלי מגלה עירנות והתפקוד המנטלי שלה, מצויין. אתמול בבוקר היא אמרה לי, כשהלבשתי אותה " תקראי לי קושקושית כי אני מקשקשת כל היום". מרבה לכאוב את קשיי המחלה שלה, לא אלצהיימר כי לזה אינה מודעת, לפחות לא באופן רשמי. אלא להיותה רתוקה לכסא גלגלים ולחוסר יכולתה ללכת או לעשות עבודות מועילות. גיליתי שמעבר לדברים הרגילים שאנחנו עושות כמו סיפורים או שירים, יש תוכנית בערוץ 10 המשודרת בצהרי היום " מצלצלים".... יש חידות נושאות פרסים כספיים. אמא ואני יושבות ופותרות את השאלות. למשל לספור משולשים בתמונה או למצוא הבדלים בין שתי תמונות, למצוא שמות ערי בירה בתפזורת ( אז כן, אמא מצאה את ברצלונה ושאלה אותי כל שתי דקות אם היא עיר בירה, אבל היא הצליחה למצוא שמות של ערים) גיליתי שהיא מחכה לתוכנית. ומבחינתי זה מפעיל לה קצת את התאים האפורים, אלו שטרם נטרפו על ידי מפלצת אלצהיימר. אמא גם מרבה לתקוף את אהובי. אפילו אם הוא משתעל היא צועקת עליו , אתמול בערב ראינו מספר אירועי ספורט ואמא גילתה חוסר שקט. כדי לעשות שלום בית, בין אמא לאהובי. וויתרתי על המשחק המותח ולקחתי את אמא לחדר אחר. בדרך כלל במצב כזה אני או מקריאה לה סיפורים או שרה איתה או מלטפת את הגב שלה עד שהיא נרגעת. אתמול הבאתי את ספר התשבצים שלה. האחרון שקנתה לפני פרוץ האלצהיימר שנותר זנוח בסל העיתונים. אמא ואני פתרנו תשבץ. אומנם קצת עזרתי לה אבל היא הצליחה לענות לחלק גדול של ההגדרות. היא ענתה בעזרתי ואני רשמתי בתשבץ. ואז היה לי טלפון אז נתתי לה את משקפיה והעט, וכשחזרתי כעבור חמש דקות ראיתי אותה רוכנת מעל התשבץ ובמאמץ גדול, שעייף אותה מאוד, מנסה לכתוב את התשובה. שאכן היתה נכונה רק שהיה לה קשה לכתוב. דמעות, והפעם של שמחה עלו בעיניי, משכתי בכוח את אהובי מריאל מאדריד ועמדנו נרגשים מאחורי אמא. כל כך התרגשתי. כל כך שמחתי. אני יודעת שאמא חולת אלצהיימר, ויש מספיק רגעים שמזכירים לי את זה. אני יודעת שאולי זו שירת הברבור שלה, בטרם תודעתה תשקע בביצה העכורה של השיכחה. ושתטבע בסערת האלצהיימר. אבל בינתיים. היא פה. וניצוץ קטן מאמא א' מגיח החוצה. יום עגול ומלא חיוכים לכולם.