עצב כיסא את הלב.....

hananps3

New member
../images/Emo23.gifעצב כיסא את הלב.....

ראיתי אותה לראשונה בחוף... הים היתה לי תאווה ליופי תמיד חיפשתי את היופי שאינו קיים כך שאף אחת לא הלהיבה אותי תמידי תיארתי לעצמי את פניה גופה והתחלתי בחיפושי אחרי הלא קיים.סוף שנה בים קיץ והיא אפילו לא בבגד ים הדמות שתמי חיפשתי הופיעה לנגד עיני שמאחורי ניצב אחת מנפלאות הבריאה הים לא הפסקתי להיסתכל עליה איך שהרווח העיפה את שיערה הארוך הזמן חלף השעה מאוחרת הולכים הביתה ואני עוד חושב עליה וחותם לי את דמותה בזיכרון היה נדמה לי ששמה אידמית אז החלו החיפושים הגעתי לאידמית אך אחרי יום הבנתי שזו לא היא אך היא חברתה והיא ננת לי את ה-icq שלה ומפה מתחיל בעצם הכל.נכנסתי בתור אלמוני אמרתי שראיתי אותה בים נדהמתי מיופיה ולא הכרנו מעט מאוד אחרי זמן מה יום או יומים אני הולך ברחוב עם חבר והוא עוצר להגיד שלום לשני בנות ואחת מהם היא הבחורה שהכרתי בים הישתתקתי באותו הרגע לא יצא לי הגה מהפה אך היא ידע את שמי וגם חשבה לעצמה שאני הבחורה שראה אותה בים ורציתי להכיר אותה כמובן הכחשתי היצליח לי עבר הזמן ... והיא מסתבר שגרה בסביבה ומאז עבר הזמן אמרתי לה שאני אוהב אותה אך כלום לא קרה ולא שחכתי פשוט חייתי עם כאב ואהבה עצומה בתוכי עד היום ואז התחלתי במסא אחרי הרומנטיקה קראתי מאמרים ספרים משפטים שירים סרטים ואהבה רק הלכת וגברה דמעות שלא פסקו ובכל זאת לא ניסתי שוב לדבר איתיה לראות אותהעברו שנתים הפכתי לרומנטיקה שאני מתיעה אפילו את עצמי לא דמיינתי לעצמי שאני יכול להיום כזה ולחוש רגש כה עצום לבחורה תמיד הייתי ילד מופרע בלאגניסט רשע מגעיל לבנות אכזרי בעיקר לבנות אחרי שלוש שנים החלתתי שאני כותב לה מכתב השקעתי קישתתי יצא מושלם חודש הקשר אך בתוכנת מסרים לא יותר משבוע אבל רבנו מריבה שטוית השלמנו עורבנו ורבנו והכימיה לא היתה טובה בכלל ואני עדיין אוהב אותה וכל לילה נרדם עם שירים רומנטים יש לי כבר כל שירי רומנטי בעולם וחושב עליה כל סיטואציה דמיון הכל איתה היא נשארה אותה דמות דימיונית בראש שלי בכל מצב אך במציות היא כמט ולא קיימת כל ערב שאני חוזר מהעבושה אני עובר דרך הרחוב שלה בתקווה לראותה אני עוד חודשיים מתגייס לצנחנים אך תחושה בתוכי אומרת לי ששמה אני מאבד את מה שנותרר לי ממנה וזה הדימיון שלא אוכל לדמיין אותה יותר.... אני מקווה לחזור ולענוד לה טבעת לנשק את ידה לחבק אותהוקום כל בוקר למול חיוכה הכובש וללטף את שיערה המדהים ולסיכום... ולסיכום אני מודה לך על כל השנים שבזכותה פיתחתי רגש רומנטי עצום ולמדתי להיות רגיש ובעל תעוזה תודה לך מאכית שלי
 
סימני פיסוק ורווחים היו עוזרים...

זה מאוד מרתיע לראות הודעה כזו בלי סימני פיסוק ורווחים ואני בטוחה שקוראים רבים פשוט ויתרו על הקריאה בגלל זה. ולכן אני אנסה לסדר את ההודעה שלך ואני מקווה שזה יביא לך כמה תגובות
ראיתי אותה לראשונה בחוף... הים. היתה לי תאווה ליופי, תמיד חיפשתי את היופי שאינו קיים, כך שאף אחת לא הלהיבה אותי. תמיד תיארתי לעצמי את פניה גופה והתחלתי בחיפושי אחרי הלא קיים. סוף שנה בים, קיץ, והיא אפילו לא בבגד ים. הדמות שתמיד חיפשתי הופיעה לנגד עיני, כשמאחורי ניצב אחד מנפלאות הבריאה- הים. לא הפסקתי להיסתכל עליה, איך שהרווח העיפה את שיערה הארוך. הזמן חלף, השעה מאוחרת, הולכים הביתה ואני עוד חושב עליה וחותם לי את דמותה בזיכרון. היה נדמה לי ששמה אידמית, אז החלו החיפושים. הגעתי לאידמית, אך אחרי יום הבנתי שזו לא היא. אך חברתה והיא נתנה לי את ה-icq שלה ומפה מתחיל בעצם הכל.נכנסתי בתור אלמוני, אמרתי שראיתי אותה בים, נדהמתי מיופיה ולא הכרנו. זמן מה אחרי, יום או יומים, אני הולך ברחוב עם חבר והוא עוצר להגיד שלום לשני בנות ואחת מהם היא הבחורה שהכרתי בים. הישתתקתי באותו הרגע, לא יצא לי הגה מהפה. אך היא ידע את שמי וגם חשבה לעצמה שאני הבחור שראה אותה בים ורציתי להכיר אותה. כמובן הכחשתי, היצליח לי עבר הזמן ... והיא, מסתבר שגרה בסביבה ומאז עבר הזמן אמרתי לה שאני אוהב אותה, אך כלום לא קרה. ולא שכחתי, פשוט חייתי עם כאב ואהבה עצומה בתוכי, עד היום. ואז התחלתי במסע אחרי הרומנטיקה. קראתי מאמרים ספרים, משפטים, שירים, סרטים, והאהבה רק הלכה וגברה. דמעות שלא פסקו. ובכל זאת לא ניסתי שוב לדבר איתה, לראות אותה. עברו שנתים, הפכתי לרומנטיקה שאני מפתיע אפילו את עצמי. לא דמיינתי לעצמי שאני יכול להיות כזה ולחוש רגש כה עצום לבחורה. תמיד הייתי ילד מופרע, בלאגניסט, רשע, מגעיל לבנות, אכזרי בעיקר לבנות. אחרי שלוש שנים החלטתי שאני כותב לה מכתב. השקעתי, קישטתי, יצא מושלם. חודש הקשר אך בתוכנת מסרים. לא יותר משבוע אבל רבנו מריבה שטותית. השלמנו, עורבנו ורבנו והכימיה לא היתה טובה בכלל. ואני עדיין אוהב אותה וכל לילה נרדם עם שירים רומנטים. יש לי כבר כל שירי רומנטי בעולם. וחושב עליה כל סיטואציה דמיון הכל איתה. היא נשארה אותה דמות דימיונית בראש שלי בכל מצב. אך במציאות היא כמעט ולא קיימת. כל ערב שאני חוזר מהעבודה אני עובר דרך הרחוב שלה בתקווה לראותה. אני עוד חודשיים מתגייס לצנחנים אך תחושה בתוכי אומרת לי ששמה אני מאבד את מה שנותר לי ממנה וזה הדימיון שלא אוכל לדמיין אותה יותר.... אני מקווה לחזור ולענוד לה טבעת לנשק את ידה לחבק אותה ולקום כל בוקר למול חיוכה הכובש וללטף את שיערה המדהים ולסיכום... ולסיכום אני מודה לך על כל השנים שבזכותה פיתחתי רגש רומנטי עצום ולמדתי להיות רגיש ובעל תעוזה תודה לך מאכית שלי.
 
לדעתי...

בנית דמות דמיונית, בדיוק כפי שתיארת. ודמות דמיונית היא מושלמת, כמו שאף אדם אינו יכול להיות. וכל עוד אתה נצמד אל הדמות הדמיונית הזו לא תצליח להשתחרר (כמובן) וגם לא תצליח ליצור קשר אחר (כי אף אחת לא תשווה לאותה דמות דמיונית). נכון,קשה להפרד ממשהו שהיינו צמודים אליו כל כך הרבה זמן, קשה להפרד מחלומות לטובת המציאות שהיא הרבה יותר מורכבת. אך האם אתה באמת רוצה להמשיך את חייך בהאחזות לחלום או שאתה רוצה לפנות מקום למציאות?
 
למעלה