ניצחון או מזל?!

[shandror]

../images/Emo23.gifניצחון או מזל?!

לפני 10 חודשים בערך אמא שלי עברה איזה שהוא ניתוח ובחדר הניתוח היא קיבלה דלקת ריאות! כך טוענים הרופאים, ועשו לה סיטי ריאות - הריאות היו נקיות לחלוטין!!!! כעבור 8 חודשים היא אובחנה כחולת סרטן ריאות עם גרורות בעצמות, בכבד ואחרי שבוע גם במוח!!, מהבדיקות הראשונות הובהר שאין לה שום סיכוי נגד המחלה!! ובאמת חודשיים אחרי הגילוי היא נפטרה! המחלה היתה כל כך אלימה ודהרה בקצב מסחרר, הרופאים אומרים שסוג כזה לא היה עוזר אם היו מגלים קודם (כי הרי חצי שנה לפני היא עברה סיטי בריאות ולא היה כלום) הכל התרחש בחודש לדעתם, כולם סביבה (החברים, המשפחה) צעקו עליה שתילחם, ותלחם...ורק מלחמה ובמחלה הזו צריך להלחם!! אמא שלי רצתה לחיות והיתה האישה הכי חזקה שאני מכירה ותאמינו לי שהיא רצתה להלחם!! אך גם הרופאים ידעו מאפילו כימותרפיה לא תעזור!! למרות שהיא קיבלה! אז פה אני אומרת בודאות, יש טריליון סוגי סרטן ברמות שונות. ולא רק הרצון להלחם והמודעות הרוחנית והמדיטציות למיניהם הם שמכריעים את המצב!! יש כאילו שלא משנה מה שיעשו לא יצאו מזה - ויש כאילו שסוג הסרטן אצליהם הוא כזה שמחלמה אישית ונפשים יחוללו פלאים בעצירת המחלה ואותם אנשים זכו!! לכן יש פה המון שאלה של מזל!!! או אולי גורל? ואויל בכלל אנחנו ברמת הנשמה בוחרים איך נמות וכמה זמן נחיה? כך שלא משנה מה נעשה יקרה מה שצריך לקרות!? אך תמיד טוב וכדאי להיות חזקים, ולהלחם עד השניית חיים האחרונה שתהיה לנו ולנצל את מירב הטוב שיש לנו ביחידת חיים זו כל טוב, וחיים ארוכים שני

 

[shandror]

כתגובה לבנדיתה!

 

[gitta]

ההבחנות שלך מדויקות, לדעתי

יש כל כך הרבה סוגים של סרטן, ברמות שונות, ובהחלט אין די ברצון ובמודעות הרוחנית או ברפואה הסטנדרטית. צריך תנאים רבים, ובעיקר מה שאת מכנה "מזל", כדי שנתגבר על הסרטן. אני הכחשתי את הגילוי בפעם הראשונה ודחיתי חודשים את הניתוח, עד שבתי הצעירה פשוט דחפה אותי לעשות אותו. קשה להבין מבחוץ מה מתחולל בנפשו של אדם בשלבי המחלה השונים, הכוללים את ההכחשה, הזעם, ההשלמה וכו'. אני בהחלט מאמינה גם באצבע אלוהים, או במזל, או בהשגחת היקום, תקראי לזה איך שתרצי. אכתוב כאן דוגמה אחת מנסיוני. בתקופת ההכחשה, בטרם הוציאו את המלנומה, יצאתי יום אחד לשטוף את המכונית עם צינור, ולא ראיתי שהיה שם נחיל צרעות. נעקצתי ברגל ובמשך חודש ימים סבלתי מכאבים נוראים מכיוון שהרופאה סירבה להזריק לי סטרואידים. הרגל התנפחה כך שלא יכולתי עוד לנעול נעליים. מה שהבנתי יותר מאוחר זה, שהודות לעקיצה נכנסה המערכת החיסונית שלי לפעילות גבוהה, וע"י כך גם נבלם הסרטן בשלב ראשוני, למרות הזמן הרב שעבר. כעבור שנתיים קראתי במחקר מסוים שבאוניברסיטת קולג' בלונדון פיתחו שיטה כזאת, לגרום לחולי סרטן זיהומים בכוונה, כי ראו שפעולה זו מגבירה את פעילות המערכת החיסונית ובולמת את הסרטן. אני מאמינה שהטבע, שיצר את המחלות, יצר גם את הדרכים להילחם בהן, ועלינו ללמוד אותן, לחקור אותן וליישם אותן, כדי שהתחלואה והמוות ממחלות כאלו ייפסקו. יש לי עוד המון מה לומר בנשא זה, אך להיום אסתפק בסיפור זה.

 

[Storm131]

ניצחון או מזל?

איזה טרגדיה קשה.כואב לקרוא.אני מסכימה איתך,בסופו של דבר זה עניין של מזל כמו כל דבר בחיים.אדם יכול לחיות חיים מלאים,טובים ומספקים ולמות ממחלה או תאונה.החיים שבירים ולא הכל בידינו.מה שנותר לנו זה לנסות להפוך את חיינו לכמה שיותר משמעותיים ונכונים לנו,כמיטב יכולתינו. ממני:storm

 

[Cat79]

סתם לידיעה כללית

הסיפור שלך דומה לסיפור שלי. הראות נקיות, כמעט שנה אחרי, סרטן בראות עם גרורות לעצמות ולמח, רק שלה היה גם במעי הגס ולא בכבד וחודשיים אחרי הגילוי היא נפטרה. אמא שלי נלחמה בחדש הראשון של האשפוז, נלחמה לצאת ליום אחד הבייתה, היא ידעה שסיכויי ההחלמה שלה קלושים, אבל רצתה להאריך את חייה ככול האפשר, ביום השחרור הבייתה היינו כל כך מאושרים אבל אחרי כמה שעות בבית, היא הובהלה באמבולנס חזרה, היא לא יכלה לעמוד, לשבת או לשכב ורק התלוננה על כאבי תופת ואח"כ, בבית החולים היא נלחמה לקבל את קוקטיל המוות וחדש אחרי קיבלה אותו ונפטרה.

 

[איחוד האחת]

לפי התפיסה שלי

בצורת התפיסה שלי לא קיימים מזל ו/או מה שקרוי גורל. אני מאמינה שאנו בוחרים בכל רגע ורגע מחיינו ואף לפניהם...לא ארצה להרחיב בזאת מאחר ואלו תפיסות שאינן מקובלות על כולם ולא ארצה להכביד, ורק רוצה להעלות לדוגאמ נקודה אחת ,משהו ששאני קוראת לו איזון. ידוע שבמקרים רבים מייחסים את מחלות הסרטן לתוצאה של לחצים, מתחים ועוד. דרך מודעות עצמית, חשיבה חיובית, מדיטציות, רוחניות ואו בכל דרך אחרת בה מתאים לאדם הספיציפי, ניתן להגיע למקומות של שלווה ואיזון נפשי, וכמובן בהתאם יש לדאוג גם לאיזון הגופני (תזונה ועוד) ולבצע את כל אותם הדברים הקונבינציונאליים. ברור שהדבר מורכב מאוד ולמשחק נכנסים גם היבטים שונים הכרוכים ברמה הפיזית, כמו כן כמובן שלא מדובר בקסמים ולא מדובר במשהו אוטומטי, וברור שיש להשקיע עבודה קשה והכי חשוב צריך להאמין! אך יש בזה אמיתות ולראייה כל אותם שמצליחים להירפא ...כן, גם ממחלת הסרטן, ואני מדברת על ריפוי ולא על הישרדות, כלומר חיים בצורה מלאה ובריאה. נכון, שזה לא משהו יומיומי ואולי לא שומעים על כך רבות אך זה קיים, ואני אומרת זאת מתוך ידיעה אמיתית. אילו שאלו לדעתי לפני שנים, הייתי אומרת שאיני מאמינה בריפוי ממחלת הסרטן אבל כיום שונתה דעתי ואיני מייחסת זאת למזל. הזכרת את מה שנקרא רמת הנשמה, אז כן, אני מאמינה שאנו בוחרים את הדברים שנרצה ללמוד, באותה הרמה. והדרכים בן אנו בוחרים לעשות זאת ולהתנסות באותם דברים - נבחרות מראש, ובכל רגע ורגע, ומחלות - עם כל הכאב שבכך - הן דרך אחת שאנו עושים זאת. וזאת בצורה כה בלתי נתפסת וקשה להבנתנו ברמה הפיזית וכבני אנוש. כמה קשה להבין זאת כשאנו כואבים כל כך, כמה קשה לקבל זאת...., זה קורה בדברים רבים בחיינו ולא רק בנושא של שכול ואובדן, אך נכון שהמוות הוא אכן הנקודה הקיצונית והבלתי נתפסת ביותר וכמובן הקשה ביתר עבורנו. כשאנו מאבדים אדם קרוב ואהוב, לא באמת איכפת לנו מה עלינו ללמוד או מה קורה ברמה אחרת...כן, בהחלט מבינה זאת, אך זו אמונתי כיום ופשוט חלקתי את דיעותי ומעט ממה שאני מאמינה בו. כל כך מבינה לליבך, כל כך התקשיתי לקבל את מותה של אמי ונכון שעברו שנים כה רבות מאז, ויש האומרים שהזמן מרפא אך מבחינתי, לא היה זה רק הזמן אלא אותן תובנות עמוקות אליהן היגעתי. שולחת לך חיבוק רחב ומקווה שהכאב יירגע אצלך ותגיעי אל השלווה של עצמך.

 

[Storm131]

לאיחוד האחת

שמעתי וקראתי פה ושם על תפישת החיים כבחירה מודעת או לא של האדם.יש בזה המון וידוע אמנם על אנשים שנרפאו בכח המחשבה והרצון ממחלות קשות ואפילו מעיוורון.הדבר קשור הבנתי לדרך חיים מסוימת שהאדם"בוחר" בה.לדוגמה:אנשים שחייהם מלאים בכעסים,מתח וחשדנות חשופים יותר למחלות. מה התמיד הטריד אותי זה נושא הילדים החולים.איך זה מתקשר לדעתך לתיאוריות הללו? יום טוב לך,storm

 

[איחוד האחת]

ילדים

כולנו עוברים דרך מרגע הלידה ועד מותנו. ואם מדברים על בחירה שהיא ברמת הנשמה (כפי שמופיע בפורום בהודעות אחרות) הרי שגם מי שנחשבים כילדים, הם אותם אלו שיגדלו ויהפכו למבוגרים... אז יש העושים את הבחירה בכך בשלב מוקדם יותר לצרכים המתאימים להם...את הבחירה בוחרים באותה רמת נשמה, וכמובן שגם ברמה הפיזית בכל רגע ורגע במודע או שלא במודע....כך שככל שזה נראה לנו נורא, עצוב ולא הוגן או צודק, הרי שזו גם בחירה. קשה מאוד להסביר את הדברים בכמה מילים ולשנות תפיסת עולם, וברור לי שזו תשובה מאוד חלקית, מאוד לא ממצה ואולי אף מרגיזה. כתבתי כבר בעבר, כאן, שאני מתנדבת בבי"ח (כמטפלת ברייקי), ואני עושה זאת במח' ילדים המטואונקולוגית. גילאי החולים המאושפזים הם עד גיל 30 ואת ודאי מתארת לעצמך שרואים שם דברים קשים עד מאוד. ועלי להודות שלא פעם עלי להזכיר לעצמי את אותה הסתכלות מהזווית הזו של בחירה וכו' כי זה כל כך לא נתפס וכל כך קשה לראות את הדברים אצל הקטנטנים הללו שאת יודעת שעוד לא חיו ועוד לא חוו ו/או עברו משהו בחייהם....אך ממקום של תובנות עמוקות יותר אני מרשה לעצמי לבכות על כל אחד מהם, לנסות להקל ולעזור ועם כל הצער והכאב לדעת שזו בחירתם ולכבד אותה. לא בטוחה שניתן להסביר כך את הדברים אליהם אני מתכוונת אך ניסיתי... שולחת

 

[Storm131]

בעניין הבחירה

כאשר קראתי את מה שכתבת ניזכרתי בחברת ילדות שהיתה קרובה אלי מאוד בילדותי.נהגנו לשחק במשחק החלומות,כל אחת בתורה היתה מספרת סיפור שהוא בגדר משאלה או חלום.באחת הפעמים אמרה חברתי שהיא מרגישה שלא תאריך ימים,היא לא מסוגלת לראות ילדים בעתידה ולדעתה תמות ממחלת הסרטן ממנה היא פוחדת.לצערי הרב הסיוט התגשם והיא נפטרה בשנות העשרים שלה ממחלת הסרטן. אולי זה מתקשר למשהו מדברייך.-STORM

 

[gitta]

בחירה ברמת הנשמה

שתיכן, גם איחוד האחת וגם שנדרור, התייחסתן לנושא הבחירה הנשמתית. רוב האנשים לא יודעים מה זה, לכן אפרט קצת. אנחנו, כבני אנוש, עשויים מרבדים שונים, פיסיים ולא פיסיים, הנחלקים להמון ממדים, אך בגדול נהוג להתייחס לגוף-נפש-נשמה. המאבק של אמך בסרטן, והרצון העז לנצח במלחמה הזאת, התרחשו במישור גוף-נפש, כלומר, במה שניתן לחישה בחמשת החושים ובמחשבה, המבטאת את הנפש מבחינה נפשית, פסיכולוגית (רגשית וכו'). מה שהמשפחה והסביבה רואים, אלה הם הרצונות והמאבקים של הגוף-נפש שלנו. מזה הם מסיקים אם אנחנו אדישים או נאבקים, נכנעים או נלחמים. במישור הנוסף, הנשמתי, הסמוי מן העין, יש התרחשויות דומות של לחימה וויתור, אך אין אלו תמיד התרחשויות מקבילות לאלו שבגוף-נפש. לנשמה יש רצון אוטונומי, בחירות אוטונומיות, והחלטותיה הן הקובעות בסופו של דבר. כך הטבע יצר אותנו. אני רוצה להפנות את כולנו שוב לדבריה החשובים מאוד של איחוד האחת, ביחס ל א י ז ו ן! בתור מומחית אולי תוכלי להסביר לנו קצת יותר איך נוכל להתאזן מבחינה אנרגטית? זה המפתח לקשר טוב בין המישור גוף-נפש לבין המישור הנשמתי. רק כשאנחנו מאוזנים ונשארים י צ י ב י ם במצב מאוזן לאורך זמן (!) רק אז אנחנו יכולים להשפיע על המישור הנשמתי לא פחות משאנחנו מושפעים ממנו. האימהות הצעירות, החרדות שמא הגנים עברו אליהן, הן הראשונות שכדאי שתלמדנה כיצד להתאזן מבחינה אנרגטית, כדי להשתחרר מהפחדים ובכך למנוע את התגשמות הפחד במציאות. כמו שהחתימה של איחוד אומרת, היום כבר ידוע שמחשבות יוצרות מציאות ודאגות עלולות להגשים את עצמן. לכן בואו נלמד להרפות מהפחד. נלמד את עצמנו לבטוח ביכולת שלנו לעשות את הבחירה הנשמתית הנכונה. כמו שנכתב במקורותינו, ובחרת בחיים. כולנו בחרנו בחיים, אז בואו נלמד איך מיישמים את זה במציאות. מאחלת לכולכן אהבה, בריאות וחיים טובים

.

 

[איחוד האחת]

איזון

קשה להסביר את התורה על רגל אחת אבל בגדול (ממש בגדול...) אנסה להבהיר ואולי להאיר במעט את המושג - איזון כפי שאני יודעת ומבינה. האיזון נובע מגישתנו לחיים ובדרך שאנו חווים אותם. כלומר, כשאנו דוחים את הגישה השלילית במחשבותינו ו/או התנהגותנו ומנסים להתייחס בצורה חיובית לדברים ולראותם מזווית אחרת, לעשות דברים במידה ובמתינות. איזון הוא ללמוד לחיות בשלום עם כל החלקים שבנו, עם כל הרגשות, הרצונות וכל מה שאנו!!! כדי להגיע לאיזון ולשמור עליו לאורך זמן, יש צורך בתהליך ובעבודה קשה, זה אינו משהו כמו תרופת פלא (חבל שלא!) ואין דרך להפוך זאת ל"עשה" ו"אל תעשה". בנוסף אנשים שונים זקוקים לדברים שונים על מנת לשמור על איזון. למעשה כולנו עושים זאת בדרכים שונות בחיינו היומיומיים, מבלי להבין שמדובר באיזון. כמובן שיש רמות שונות לאיזון וככל שנדע לעשות זאת במודע כך ייטב וכך נצליח יותר להתאזן ולשמור על האיזון.(כמה פעמים כבר כתבתי איזון??!...) לאיזון חשיבות רבה ומכיון שכולנו בני אדם החיים את חיינו במירוץ מטורף ובתנועה בלתי פוסקת, ניתן ורצוי לעשות זאת מתוך מחשבה. כלומר לנסות "להרוויח" לעצמנו מס' דקות של שקט והתחברות לעצמנו, לדוגמא אם עלינו להחליט משהו חשוב או אם יש בנו כעס עצב כאב או דומה או סתם כך. אפשר להחליט שמקדישים X זמן בכל יום למדיטציה או סתם לשמיעת מוסיקה רוגעת או כל דרך אחרת המתאימה ונראית לכן, כל אחת כמו שמתאים לה, להיכנס לשקט ולהרגע. לי באופן אישי לקח המון זמן ללמוד להשתחרר ולהירגע במדיטציות, אבל לא ויתרתי והמשכתי לנסות והתוצאה לא איחרה לבוא. לא בטוחה שהצלחתי להבהיר ו/או להסביר בצורה שתהיה מובנת כי קשה לשנות גישה ותפיסת עולם בכמה מילים אבל שווה להתחיל לחשוב בכיוון. נהוג לומר שאהבה מגרשת את הפחד...ואכן באהבה יש אנרגיות איזון רבות אז נסו זאת... אוהבת

 

[איחוד האחת]

ובהמשך..

מודעת לעובדה שהדברים קשים ליישום. להולכים בדרך רוחנית, הדברים אולי מובנים קצת יותר, אך גם משם בתחילת הדרך הדברים נראים קשים ליישום ואפילו בלתי אפשריים ולוקח הרבה זמן להבין ולהגיע ליכולת ליישם.זוכרת שכשנאמרו לי דברים מסויימים פשוט סירבתי לקבלם ולהבינם, לא האמנתי שאני אוכל להרגיש שלווה אי פעם או לחשוב אחרת על הדברים, זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי ואפילו מכעיס ומרגיז לעיתים קרובות. כמובן שאין זה אומר שעל כולם ללכת בדרך זו, ויחד עם זאת ברור שגם אלו שאינם הולכים בדרך זו, רוצים להרגיש טוב עם חייהם. החשוב לדעתי הוא להחליט שאני רוצה שינוי ורוצה להרגיש אחרת, ואפילו אם זה בא בתחילה רק מתוך המודע ובמחשבה, הרי שזו נקודת התחלה טובה. כשמחליטים כך, ומתחילים לבחון את הדברים מכיוונים נוספים, מגלים לעיתים שהדברים אולי לא משתנים, אבל ההרגשה משתנה! וכשמרגישים אחרת יכולים לשנות דברים ולהרגיש טוב יותר ואפילו לגבי אותו ענין/דבר. זו פעולת שרשרת, כמובן שנקודת המפתח היא השלווה אליה כולנו רוצים להגיע וזה כל כך קשה....אבל ניתן לעשייה או לפחות שווה ניסיון. בתחילה מתוך מחשבה מודעת, ואח"כ הדברים יכולים להפוך לדרך חיים. רוצה לספר על עצמי, הייתי פסימית, מלאה בפחדים וחרדות (בעיקר בנושאי בריאות ...) וכל הזמן ישבתי וחיכיתי לצרה הבאה והן כמובן הגיעו...(איך לא?) עד שהחלטתי שהחיים לא יכולים להימשך כך, הייתי מותשת מהדאגנות, מתוחה, לחוצה, וחסרת שלווה. החלטתי החלטה מתוך הרצון בשינוי, מתוך הקשיים והכאב. ממקומות של קושי צומחים דברים יפים, וכיום במבט לאחור יודעת שהשינוי היה עבורי מתנה ויודעת גם שזה א פ ש ר י ! לא חייבים ללכת בדרך הרוחנית, ולכל אחד העיתוי המתאים והנכון לו, וכמובן הדרך הנכונה לו. אך צריך רק לרצות ולנסות להגיע למעט שקט נפשי ושלווה. לנסות להסתכל על הדברים בצורות נוספות ולא רק דרך הכאב והקושי - כל אחד במידת האפשר, ובכל פעם זה יהיה מוצלח יותר... שלא תהיינה טעויות, גם כיום יש לי רגעים קשים מאוד וימים לא מוצלחים, אבל יוצאת מזה מהר יותר חוזרת לאיזון (אותה מילה ...)ובוחנת את הדברים ממקום אחר מקום בו קל לי יותר. סתם חשתי צורך להוסיף וכמובן שכל זה הוא מתוך מה שאני מאמינה בו ומה שמתאים לי ורוצה לשתף. אוהבת

 

[gitta]

תודה לך איחוד היקרה מאוד../images/Emo140.gif

אלה הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לשאוף אליהם. מעט שלווה, חופש מדאגנות יתר לבריאות שלנו ושל המשפחה, שחרור מכאבים נפשיים... הכי נעים להיזכר בימים שהיו חסרי דאגה וסבל ולדעת שייתכנו גם חיים כאלה. תודה לך על שני המסרים המושקעים והנפלאים האלה.

 

[איחוד האחת]

בשמחה ובאהבה ../images/Emo13.gif