../images/Emo23.gifבשבילך
בן יקר שלי בדיוק היום לפני 3 שנים "אבא שלך עזב את הביית, עזב אותי, אותך. כן נסיך שלי, גם אני זוכרת את הבוקר ההוא ששינה את חיינו כשאבא כביכול יצא לעבודה ומאז לא חזר... ומאותו היום הזה חיי וחייך התנפצו לרסיסים ואני חסרת אונים שכמותי לא ידעתי למי קודם לחבוש את הפצעים לך או לי???... אני זוכרת את הימים שבכית דמעות של דם ולא הבנת איפה אבא נעלם? ולמה הוא אפילו לא מתקשר??? ואני???... אני התרסקתי יותר ויותר כשראיתי אותך נסיך שלי סובל. יום יום דקה בדקה הרמתי עיניי לשמיים ודמעתי - נשבעת לנקום את הדמעות שלך. וכך עם השנים לאט לאט התחלתי לאסוף את הרסיסים, וכל יום שעובר מנסה לפצות אותך יותר. נלחמת ומנסה לשרוד בחיי היום יום הקשים ומשתדלת לא למעוד בכדי שלא תישאר לבד נסיך שלי, הרי רק אני נשארתי לך. כן מלאך שלי! משוש חיי! רק שתדע לך!!! לפני שבועיים הלכתי לבקר את אבא שלך בבית חולים, הוא שכב לו שם על המיטה מונשם וחסר אונים ואיש מהרופאים אינו יודע מתי יקום (ואם בכלל). נזכרתי בך ילדון שלי כיצד גם אתה היית שוכב לצידי במיטה וכמוהו חסר אונים סובל וזועק בליבך. וירדו לי דמעות מהעיניים וליבי התמלא באהבה אין סופית אליך מתוק שלי ובעודי עומדת שם וחושבת עליך בן שלי (כן כן עליך) נגמרה כבר שעת הביקור העפתי עוד מבט אחרון אל הגבר שאהבתי אהבה עצומה ופגע בדבר הכי יקר לי בדיוק באותה העוצמה. והדבר היחיד שחשבתי עליו ברגע ההוא זה איך לחזור אליך הביתה ממי שלי, לישון עוד לילה לצידך לחבק ולהריח אותך ובאותו היום ידעתי אספתי את הרסיס האחרון שניפץ את חיי. ממני אמא שלך
בן יקר שלי בדיוק היום לפני 3 שנים "אבא שלך עזב את הביית, עזב אותי, אותך. כן נסיך שלי, גם אני זוכרת את הבוקר ההוא ששינה את חיינו כשאבא כביכול יצא לעבודה ומאז לא חזר... ומאותו היום הזה חיי וחייך התנפצו לרסיסים ואני חסרת אונים שכמותי לא ידעתי למי קודם לחבוש את הפצעים לך או לי???... אני זוכרת את הימים שבכית דמעות של דם ולא הבנת איפה אבא נעלם? ולמה הוא אפילו לא מתקשר??? ואני???... אני התרסקתי יותר ויותר כשראיתי אותך נסיך שלי סובל. יום יום דקה בדקה הרמתי עיניי לשמיים ודמעתי - נשבעת לנקום את הדמעות שלך. וכך עם השנים לאט לאט התחלתי לאסוף את הרסיסים, וכל יום שעובר מנסה לפצות אותך יותר. נלחמת ומנסה לשרוד בחיי היום יום הקשים ומשתדלת לא למעוד בכדי שלא תישאר לבד נסיך שלי, הרי רק אני נשארתי לך. כן מלאך שלי! משוש חיי! רק שתדע לך!!! לפני שבועיים הלכתי לבקר את אבא שלך בבית חולים, הוא שכב לו שם על המיטה מונשם וחסר אונים ואיש מהרופאים אינו יודע מתי יקום (ואם בכלל). נזכרתי בך ילדון שלי כיצד גם אתה היית שוכב לצידי במיטה וכמוהו חסר אונים סובל וזועק בליבך. וירדו לי דמעות מהעיניים וליבי התמלא באהבה אין סופית אליך מתוק שלי ובעודי עומדת שם וחושבת עליך בן שלי (כן כן עליך) נגמרה כבר שעת הביקור העפתי עוד מבט אחרון אל הגבר שאהבתי אהבה עצומה ופגע בדבר הכי יקר לי בדיוק באותה העוצמה. והדבר היחיד שחשבתי עליו ברגע ההוא זה איך לחזור אליך הביתה ממי שלי, לישון עוד לילה לצידך לחבק ולהריח אותך ובאותו היום ידעתי אספתי את הרסיס האחרון שניפץ את חיי. ממני אמא שלך