אהבת חינם

[גילי פרי]

../images/Emo23.gifאהבת חינם../images/Emo23.gif

אהבת חינם.... לעיתים המושג הזה נשמע כמשהו ערטילאי, שלא ממש ניתן ליישם בחיי היומיום, כאילו, משהו שטוב לספרים ולאידיליות אבל רחוק שנות אור מהמציאות שלנו. בעקבות הסיפור שהועלה כאן ע"י "כל ישראל אחים", והסיפור של "אש בשמים" - "נידונים לחיים".... וכן, בעקבות עוד כמה דברים כמו למשל סוף השבוע הארוך, בו זכיתי לביקור ממנו למדתי עוד שיעור חשוב בחיי, חשבתי לרגע על המושג הזה...

אהבת חינם

... מה זה? איך מיישמים? האם בכלל ניתן ליישם? לאהוב את כל מי ומה שנקרה בדרכנו? כאילו... ברור לי שיש המון לומר אז.. הנה אני פותחת דיון, ואשמח מאד מאד לקרוא דעות שלכם חברים.

שבוע אהבת חינם בכולנו

 

[גילי פרי]

"בגנות אהבת חינם" - מאמר...

בזכות השנאה ובגנות "אהבת חינם" (ליום התשעה באב) מאת יוסי שריד חלפו עברו להם ימי "בין המצרים", שהמאמינים נוהגים בהם מנהגי אבלות. והשבוע, התשעה באב, שוב ציינו את יום "חורבן הבית", ליתר דיוק - את חורבנם של שני הבתים, "בית ראשון" ו"בית שני", כי כידוע, לפי המסורת, שניהם חרבו באותו יום עצמו. החורבן הראשון היה מידיו של מלך בבל, נבוכדנאצר השני, ועלה לנו בשבעים שנות גלות (שני דורות). החורבן השני, מידיו של טיטוס, המצביא הרומי בשנת 70 לספירה, הוביל לכמעט אלפיים שנות גלות. קובעי המסורת שלנו היו חכמים ומציאותיים דיים כדי להחריב את שני "הבתים" באותו יום, שאלמלא כן, ובתוספת כל ימי הצום והתענית של הימים ההם ושל הזמן הזה, הייתה כל השנה שלנו מתנהלת בסימן אבלות מתמדת. הסיבה העיקרית (מתוך שלוש) לכישלונו של "המרד הגדול" כנגד האימפריה הרומית, לנפילתה של ירושלים כמעוז ההתנגדות האחרון ולחורבן היא ה"שנאת חינם" המפורסמת, שהיו לה בדורות האחרונים ובעיקר בדורנו יחסי-ציבור ענפים. כל מי שרצו כאן להרחיב עוד יותר את תחומי "הקונסנסוס הלאומי", הרחב מדי בלאו הכי, כל מי שרצו להשליט את אמונתם, בדרך-כלל אמונת מיעוט סהרורית, שלפו מיד משרוולם כשפן את שנאת החינם, מתוך תקווה שהלהטוט הזה יסיח את הדעת ממעלליהם ויקנה להם תומכים. מעולם לא בדיוק הבנתי את פישרה של "שנאת חינם". שנאה, אני מבין. חינם, אני מבין. אבל הצירוף הזה הוא מוזר ומעושה, והתקשיתי תמיד לרדת אל סוף הגיונו. העושים שימוש תכוף בשנאת החינם, בימים ההם ובזמן הזה, הם ברוב המקרים, דוברים חסודים שמייצגים קבוצות קטנות של קנאים לאומניים, והקבוצות האלה מעוררות בדרך הטבע גם אימה וגם שנאה בליבו של הציבור הרחב. ההמצאה הזאת שנקראת שנאת-חינם נועדה להסיר מעל אותן קבוצות את השנאה, כאילו היא איננה לגיטימית וטבעית, סתם שנאה כייצר פרימיטיבי שראוי כביכול לכל בן-תרבות להיגמל ממנו. אני בטוח שאמנם הייתה אז (ויש גם היום) הרבה שנאה, אבל היו לה הרבה סיבות טובות והצדקה מלאה ועל כן היא לא הייתה בשום פנים "חינם". אולי ניתן אפילו להגדיר אותה כ"שנאת שכר" על פי אותו משקל בגמרא של "שומר חינם" ו"שומר שכר". הקנאים עמלו לא מעט לייצר אותה, להעצימה ולשמור עליה, והם הרוויחו אותה ביושר (אם תרצו - ביושר קיצוניותם). מה הם לא עשו הקנאים למיניהם כדי שישנאו אותם, הם עשו כמעט הכול. ראשית, הם התפלגו בינם לבין עצמם לרסיסי פלגים, שלוש סיעות נפרדות לפחות, כל רסיס יותר קיצוני וחמום ממשנהו, וכדרך הקנאים הם התיישרו תמיד לפי הסיעה הקיצונית מכולן. וכאשר ההתיישרות היא לפי הקיצון, אין מעשה טירוף שלא ייעשה במוקדם או במאוחר. שנית, הם כפרו, כמנהגם, במנהיגות הלאומית הנבחרת. בירושלים הייתה הנהגה ראשית, שהורכבה מארבעה אנשים מיוחסים ורבי השפעה, שבראשה עמד מנהיג הפרושים, מבית הלל, רבן שמעון בן גמליאל ולצידו כוהנים גדולים חנן בן-חנן מן הצדוקים ויהושע בן גמלא והעשיר יוסף בן-גוריון. אולי לא הייתה זאת הנהגה מורמת מעם או טבעית, אבל בחרו בה והיא הייתה בעלת-סמכות. הקנאים קראו עליה תיגר, ערערו עד היסוד את סמכותה, ולא נחה עליהם דעתם עד שרצחו אותם אחד אחד. חנן בן-חנן ויהושע בן גמלא הוצאו להורג, גורלו של רבן שמעון בן גמליאל לא נודע, אך קרוב לוודאי שגם בחייו התנקשו, ויוסף בן-גוריון נדון למיתה. הקנאים לסיעותיהם השליטו בירושלים אנרכיה גמורה, הפילו חללים, ערכו משפטי שדה, פחד הטרור היהודי נפל על כל תושבי העיר, וכאילו לא די בכל אלה, הם החליטו בשיאו של המצור, ברגע המכריע, להעלות באש, לשרוף עד עפר את כל אסמי התבואה, שהיו מלאים ויכלו להאכיל את תושבי ירושלים שנים רבות. בלאו הכי לא נשקפו למרד הגדול ברומאים סיכויים טובים במיוחד להצליח, ומלכתחילה הוא היה, ככל הנראה, מקח טעות, אבל לאחר שריפת האסמים נשרף גם הסיכוי הקלוש, האחרון, לניצחון; בלי אוכל, המרד היה אבוד. אבל, זאת דרכם של הקנאים מוכי השיגעון והעיוורון, שהמאבק עצמו הרבה יותר חשוב להם מתוצאותיו, והוא מתנהל כאילו אין יום חדש שלאחר המאבק. אז מה כאן "חינם" בכל השנאה הזאת? איך אפשר בכלל שלא לשנוא את הקנאים ואת הקנאות הלאומנית אם היא ממיטה אסונות איומים כאלה? אותה שנאה שמכנים אותה "שנאת חינם" היא לא רק טבעית ואנושית, היא גם חיונית כמנגנון פנימי של הגנה עצמית. במובן זה היא מאוד דומה לכאב. בלי כאב, לא נדע שגופנו הותקף על-ידי מחלה קשה. איך נדע בלי כאב שיש לנו התקף לב, לדוגמה? ובלי השנאה, איך נגן על עצמנו מפני העומדים עלינו, מבפנים, לכלותנו? הקם, מתוך המחנה, להורגך ולאמלל אותך, השכם, לפחות, לשנוא אותו, ואולי בכל זאת, תימלט בעור שיניך מגורל אכזר. אז שלא יוסיפו לבלבל את מוחנו ב"שנאת חינם". אם לא ישחקו בגורלנו - לא נשנא. אם לא תשתלט ההפקרות הקטלנית על חיינו - לא נשנא. ואם זה מה שקורה ויקרה - נשנא, ועוד-איך נשנא, מתוך תקווה שהשנאה הברוכה הזאת תחשל את מאבקנו ותציל את נפשנו ביום פקודה. כנגד "שנאת חינם" כאיום מתמיד, נוהגים אותם דוברים חסודים להציג "אהבת חינם" כאידיאל נשגב. כמחנך, אני מרשה לעצמי לכפור גם ביתרונותיה של אהבת חינם, שלכאורה אין כמוה לטוהר ולזיכוך הנשמה. אהבת-חינם היא תופעה משחיתה ביסודה: אין איש בעולם שרשאי להניח שיאהבו אותו סתם-כך ללא תנאי, כי מגיעה לו אהבה. אם בשביל כבוד צריך לעבוד, בשביל אהבה צריך להתאמץ שבעתיים. אפילו לילדינו אסור לצפות לאהבה אוטומטית. זה לא טוב לילדים, זה מזיק להם: האהבה, כידוע, יכולה לקלקל את השורה, על אחת כמה וכמה "אהבת חינם", שמגדלת את ילדינו בחממה, ואחר-כך אנחנו עוד מתפלאים מדוע הילדים שלנו כה רכים ומפונקים, שהישגיהם הלימודיים דלים, ולפעמים גם ערכיהם. כדי שיאהבוני, אני צריך לשפר בכל יום את תכונותיי, ואתה חייב לעבוד על עצמך, כי כמו ארוחות גם אין אהבות חינם. זאת הגישה הפדגוגית הנכונה, לדעתי. אין מובן מאליו באהבה, גם לא בין הורים לילדיהם, בין אישה לבעלה, לא כל שכן בין אנשים זרים. באותה הזדמנות, שבה יחדלו פתפותי הביצים על "שנאת חינם", מומלץ מאוד גם לפטור אותנו מעונשה של "אהבת חינם". הכתבה הזו מופיעה כאן: http://www.hofesh.org.il/articles/maavak/free-love.html

והיא כמובן הובאה לצורך הדיון בלבד, ואין בה משום המלצה או כל דבר הדומה להזדהות

שבוע אהבה חינם בכולנו

 

[גילי פרי]

טיפונת../images/Emo182.gifעל אהבת חינם

חיפשתי את הערך הזה - אהבת חינם, ובין היתר מצאתי את זה: אהבת חינם- המצווה של אהבת ישראל היא לאהוב כל יהודי מישראל אפילו יהודי הנמצא בקצווי תבל ומעולם לא ראה אותו. אהבת ישראל אמיתית היא כשאוהבים רשע גמור כמו שאוהבים צדיק גמור כשם שביהמ"ק נחרב על שנאת חינם , כך יבנה ביה"מק השלישי ע"י אהבת חינם לכל יהודי. כן, ברור שאני מעלה תהיות ושאלות נוקבות... הלזה יקראו אהבת חינם?

שבוע טוב לכולנו

 

[גילי פרי]

עוד על ../images/Emo23.gifאהבת חינם../images/Emo23.gif

לאהוב מותר תמיד... ידועה אמרתו של הראי"ה קוק זצ"ל, "אם נחרבנו ונחרב המקדש בגלל שנאת חינם, ניבנה וייבנה המקדש בזכות אהבת חינם". כמה יפה ונכונה אמירה זו! על יסוד האהבה כתכונה מהותית של עובד ה' עמד היטב חברי איל ליפשיץ, במאמרו "שנאת חינם ועבודה זרה", ולא נחזור כאן על הדברים. נצא מההנחה הפשוטה והברורה שיש להרבות באהבת חינם בכל עת, ובימים אלו על אחת כמה וכמה. "לתת כשאתה אוהב", או אולי... להפך? כיצד מרבים באהבה? כיצד נגרום לעצמנו לאהוב את הזולת? נעיין בדברי הרב אליהו דסלר, מתוך ספרו מכתב מאליהו: "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו כי חלק מעצמיותו בהם הוא - אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה - הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם"[2] בקטע מאלף זה מלמד אותנו הרב דסלר יסוד חשוב בדינאמיקה של הנפש שלנו. אנו רגילים לחשוב שהרגשות הן ספונטאניים, ומהם נובעים המעשים. אם נשאל אב מדוע הוא אוהב את בנו, או בעל מדוע הוא אוהב את אשתו, מן הסתם יביטו בנו במבט בוהה שאומר: "איזו מין שאלה טיפשית זו! אני לא אוהב את אשתי/בני כי..., אני אוהב אותם כי... אני אוהב אותם!!". לעומת זאת, אם נשאל אותם מדוע הם מתאמצים כל כך לעשות הכל כדי שהבן/האישה ירגישו טוב, נקבל את התשובה: "אה, זה פשוט: אני נותן להם כי אני אוהב אותם!" כאן בא הרב דסלר ומלמדנו שאם נעמיק, נראה שהתשובות ה"פשוטות" הללו אינן פשוטות כלל וכלל, ובמידה רבה האמת היא הפוכה בדיוק. התשובה שנותן ה'מכתב מאליהו' לשאלות הללו היא מפתיעה ונועזת: אדם אוהב אחרים מתוך... אהבת עצמו! מתוך אהבת עצמו הוא נותן לאחרים והנתינה מביאה לאהבה. "אני אוהב אותך, בגלל שאני אוהב אותי..." נמשיך להעמיק ולשאול: למה? למה דווקא פעולת הנתינה מולידה אהבה? כאן אנחנו חוזרים לנקודה שהזכרנו קודם לכן: האהבה הבסיסית ביותר המקוננת באדם היא אהבתו אל עצמו. לעתים טועים לחשוב שאהבה עצמית הינה תכונה רעה, אגואיסטית, העומדת בניגוד לאהבת הזולת. טעות! אהבה עצמית היא תכונה טבעית, בריאה וחיובית. היא המקיימת אותנו, היא השומרת אותנו מלפגוע בעצמנו, ויותר מכך: היא הגורם לאהבת הזולת! כיצד? - בדיוק על ידי הנתינה. אדם שמשקיע מאונו וממרצו בדבר מסוים, ויהא זה חבר, אח, עציץ או חית מחמד, טובע את חותמו בו. השפעתו ניכרת על המקבל, כיוון שהוא העניק לו מעצמו. מעתה חלק מאישיות המקבל שייך גם לו, בנתינתו המקבל הופך להיות חלק ממנו. ממילא מובן מדוע הנתינה מולידה אהבה - כיוון שהמקבל הוא חלק ממני, אני מוכרח לאהוב גם אותו. אהבה מעבר לפינה עתה, משהבנו שכדי להגיע לאהבת חינם עלינו להשקיע בנתינת חינם, זה הזמן ליישם. ב"ה, יש בעולמנו אנשים רבים המחכים לנתינה וזקוקים לה מאוד. עלינו רק לפקוח את העיניים, ולגשת לבית האבות/בית החולים/מעון נכים/מרכז לנגמלים הקרוב לביתנו, ופשוט - לתת. כל אחד בזמן שמתאים לו ובדרך הייחודית שלו. מי שמנגן בגיטרה יכול להגיע למחלקה הגריאטרית ולעשות להם קצת שמח למשך חצי שעה; מי שיודע להציג יכול להגיע לקייטנות של ילדים נכים ולרתק אותם בהצגה פשוטה; מי שאוהב לאפות או לבשל יכול לשלוח ממעדניו למשפחה נזקקת; מי שטוב בלימודים יכול לתת שיעורים לילדים מתקשים (כן, "סתם ככה", בשביל לתת!); מי שטוב בספורט יכול לשחק כדורסל עם נער נגמל ובכך לעזור לו לשוב לחיים; מי שסתם אוהב לפטפט יכול להעביר את הזמן לכמה קשישים בודדים; אפשר גם סתם לעבור במסדרונות בית החולים ולהכריח אנשים לחייך ע"י חלוקת "צ'ופרים" קטנטנים - וכו' וכו' וכו', אין סוף פעילויות, קטנות וגדולות, קצרות זמן או ממושכות, שיכולות לתת הרבה למקבל, הרבה סיפוק לנו, והרבה אהבה - לעם ישראל: "כללו של דבר, זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זוהי התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו, זו היא הדביקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם: "אהבה "[3]. מקורות: http://www.kipa.co.il/education/show.asp?id=5878

שבוע אהבת חינם בכולנו

 

[גילי פרי]

../images/Emo91.gif../images/Emo23.gif

הבלוג של ינון פיאמנטה, הנושא את השם "אהבת חינם".

שבוע אהבת חינם בכולנו

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ahava

 

[משובללת]

גילי יקרה אהבת חינם

היא לא רק לשבוע היא צריכה להיות מוטבעת בלב לחיים. אהבה משובללת

 

[גילי פרי]

../images/Emo13.gif משובללת...

"מוטבעת בלב החיים".... אמנם מסכימה איתך, אלא שאיך? איך מיישמים?

אחלה ערב לכולנו

 

[עליזה 63]

גילי יקירתי פשוט

נותנים נותנים נותנים מבלי לפחד לפתוח את הלב כמה שיותר ולתת אהבה כמה שיותר וממש לא לצפות ואז זה בא לבד מניסיון אישי פשוט לאהוב ולתת . אוהבת תמיד עליזה.

 

[משובללת]

|4להתחלה -מתחילים לראות טוב בכל אחד

 

[גילי פרי]

../images/Emo24.gif אהבתי משובללת...

ומה את עושה כשאת מלאת רצון לתת, לא שיש לך הרבה מעבר לאהבה וחום, רצון טוב וכאלה, ואת נפגשת עם מישהו שפשוט מבקר אותך וכמו מרחיק אותך ממנו אפילו באופן בלתי מודע? מסכימה שבכל אחד יש טוב, גם אם לעיתים מוסתר. מסכימה ליותר מכך - מכל אחד יש מה ללמוד, ובכל זאת... איך מתעלים ואוהבים?

אחלה ערב לנו

 

[משובללת]

פשוט הופכים רע לטוב

רואים את הטוב והופכים רע לטוב. קרו לי הרבה נסיונות שכאלו לפני שנים הייתי מגיבה באש וחיצים. נכון להיום.....אני דווקא אוהבת לחבק את אלו שזקוקים לכך הכי הרבה...הם אלו שמלמדים אותי על עצמי הכי הרבה...... משובללת

 

[גילי פרי]

משובללת מקסימה אחת!../images/Emo24.gif

פשוט אוהבת את דברייך

אחלה יום לכולנו

 

[mbar30]

אני תמיד חשתי שאהבה

היא דבר מרפא. אמא שמניחה ידיים על ילדיה החולים מרפאה אותם באהבתה (ולא יזיקו גם דברי הרופא)..... יד מרפאה מגע של אהבה רואים איש זקן הולך לו בדרך והוא נזכר באמא אמא היא האדם היחיד שנתן לו אהבת חינם אהבה שאין בה רצון לקבלה - רק לתת.... אהבת חינם - גאולת העם אומר רב אחד ביהמקדש נחרב בגלל שנאת חינם. אהבת חינם מתחילה בתיקון האגו שלנו שכל אחד יתחיל לאהוב את עצמו ואז יוכל לאהוב זולתו.. אז האהבה הזו מתחילה מבית. אח"כ בעולם יהיה יותר טוב ואנשים יאהבו אחד תשני... אבל זו רק אני

 

[גילי פרי]

אהלן אמבר../images/Emo24.gif

מסכימה שאהבת אם היא אהבת חינם, אבל מעבר לזה, האם אנו באמת יכולים לאהוב את כל מי ומה שנקרה בדרכנו? ואם אנו לא אוהבים, מה אז?

אחלה ערב לנו

 

[mbar30]

שוחחתי לפני כמה זמן עם אם

שלא אהבה את ביתה (מעין דכאון לאחר לידה).. ואז חשבתי על מה שכתבתי... מסתבר שגם אהבת אם היא לא אהבת חינם. אם אנחנו לא אוהבים אני חושבת שפה הרעיון הוא לקבל את רעך - כשווה אולי להתחיל מהקל אל הכבד. להתחיל במדרגה הראשונה ואז לעלות אט אט מעלה. לתת אהבה, בלי הצורך לאשרר, בלי הצורך לקבל זו לדעתי אהבה. תמיד כשמדברים על אהבה אני נזכרת באמא תרזה מישהי שכל מעייניה היו לאנשים קשי יום שמה שהיא נתנה להם האיר את ליבה ואת חייהם. מעטים הם האנשים שיכולים להקדיש את חייהם לזולת לי יש בעיה להגיד שכל מי שייקרה בדרכי אוהב. יש הרבה אנשים שיהיה לי קשה לקבל לא בגלל שונות פיזית אלא בגלל רשעות מה אם אנחנו לא אוהבים? לא מקימים את ואהבת לרעך כמוך. ופה הכשלון האישי שלנו כבני אדם

 

[o n m y w a y]

מבחינתי

אני חושב שכל אחד מאתנו, בדרכו לשם. לאהבה. אנני רואה זאת ככשלון שלנו, אלא מקום למידה בו אנו מתפתחים. זוהי כמיטב הבנתי היום, מטרת הבריאה. נבראנו הפוכים לבורא, "בצלמו".. על מנת שנוכל לחזור למקור מתוך בחירה שלנו,מתוך רכישת הידיעה וההתנסות. זהו תהליך ארוך שנמשך על פני גלגולים רבים, עד שאדם יכול להכיל בתוכו בצורא מלאה את תכונות הבורא. "הארה". עד אז אין אדם מסוגל להכיל את כמות האור שתאפשר לו להכיל את תדר האהבה, מה שאנו מכנים אהבה אינו קרוב אפילו לאהבה עצמה. אנו איננו מסוגלים להבין את המשמעות, ולו רק בגלל העובדה שאנו מגיעים מתוך ההיפוך של אהבה- הפרדה. אנו אוהבים בשביל עצמנו נקודה.בכל הדרכים האפשריות..

 

[גילי פרי]

אהלן "בדרכי", ברוך הבא../images/Emo140.gif

ייתכן מאד ואני מסכימה עם רוב מה שכתבת, ואפילו אוהבת את הידע בו אתה משתף אותנו. יחד עם זה, עד שנגיע לאותה "הארה", ליכולת להכיל בתוכנו בצורה מלאה את תכונות הבורא, יש לנו חיים לחיות, וכדאי אולי לעשות זאת הצורה הטובה ביותר שאנו יודעים, יכולים ומבינים. בחיים הנוכחיים האלה, יש בין היתר כמה דברים שאנו מנסים להבין, בדרך לאותה נקודה נשגבת. אחת הדרכים היא באמת אהבת חינם. מהי אותה אהבת חינם? ואיך מיישמים אותה ביומיום כאשר מסביב לנו יש כל כך הרבה "סיבות" או תירוצים להרחיק מאיתנו את האהבה הזו? ברוך הבא, כבר אמרתי?

אחלה ערב לנו

 

[o n m y w a y]

היי גילי

אין ספק שיש לנו חיים לחיות קודם. ואנו כולנו בדרכנו לשם אך איננו מושלמים. אנו לא באמת מסוגלים לאהוב כך לא כי אנו רעים, או לא טובים, פשוט אין לנו את הכלים כרגע להכיל את כמות האור הזו. גם לי ישנם רגעים שאני נמצא באהבה טהורה, אך למען הכנות, זה לא בשליטתי, ישנם מקרים שמוציאים אותי מדעתי, כל כך הרבה דברים מפריעים לי לקבל את השונה, את האחר, לקבל חולשה, ועוד כהנה וכהנה.. אני בדרך, אך לא שם, בהחלט. המדד שלי הוא תחושת האהבה המיוחדת הזו. לכן המושג שאת קוראת לו אהבת חינם מבחינתי הוא אהבת עבודה. אני צריך לעבוד מאד קשה עם עצמי על מנת לפתוח את ליבי על מנת לאפשר לשינוי לקרות,כדי להביא את האהבה לחיי.. אהבת חינם מבחינתי היא מצב תודעתי... שאנו מגיעים אליו רק "בסוף". ותודה..

 

[גילי פרי]

אהבתי, אהבת חינם היא מצב תודעתי../images/Emo23.gif

ועדיין אני חושבת, גם אם מסכימה איתך, שאפשר לנו להגיע לפחות לקמצוץ ממנה, כאן ועכשיו.. לא, לא לאהוב את כולם ואת הכל, אבל לקבל, כמות שהם, פשוט לקבל. על מה התודה אגב?

אחלה יום לכולנו

 

[o n m y w a y]

תודה על הברכה לבא- אני.../images/Emo13.gif