../images/Emo221.gif חשוב לי לספר...
לפני יומיים ביקרתי במקום העבודה שלי ( אני כבר יצאתי לשמירה, אבל העניין עם המחליף עוד לא סגור) אז תוך כדי היכרות עם המחליף הפוטנציאלי, דיברנו על כל מני דברים וגם הוא הראה לי את התמונות של משפחתו וגם אני קצת סיפרתי על הילדים שלי, אז היה לו מחשב יד קטן ואני גם הראתי לו תמונות מאינטרנט. למעשה הייתי צריכה לעשות את זה בדרך הכי קצרה, אז נכנסתי לתפוז, לפורום שלנו ומצאתי שרשור שוויץ בעמוד השני של הפורום והראתי לו את התמונות. תוך כדי הגלישה הוא עזר לי עם הטכנולוגיה החדשה ( אני ממש לא טובה בשימושי מחשב ללא עכבר) וכאשר הופיע שם של הפורום שלנו "הורות לאחר אובדן" הוא הגיב מייד באמירה מהלב: "זה לא מקום הנכון" זאת הייתה גם שאלה, גם אמירה עם צל של חשש כפול אולי הוא טעה, אולי אני הקשתי את הפורום בטעות ובכלל אני בהריון מתקדם ומה לי במקום הזה... אז אמרתי לו שזה מקום הנכון ואנחנו חברים וותיקים של הפורום. הוא לא שאל יותר, הסתכל על התמונה של הילדים. הרגשתי מוזר, פתאום ראיתי את המבט של אדם אחר, מישהו שהוא זר והפחד שלו בעיניים להיכנס לעולם של האובדן. ולי זה מקום נחמד, מקום של עידוד ותמיכה... עד עכשיו אני מרגישה מוזר, לא ממש מבינה למה זה כל כך נגע לי בלב... כנראה שוב המפגש עם הסביבה שלא נותנת לגיטימציה ומפחדת ממילה אובדן, שלא מצליחה לעקל את הצד הזה של המציאות. ברור שאין לי דרישה מיוחדת מאותו בן אדם שהוא כנראה די רגיש, אבל ההבהלה שלו שנכנסנו למקום הלא נכון... המבוכה... החוסר יכולת להגיב... זה פשוט מתאר את החברה שלנו שלא מצליחה לעקל את מה שקורה לחבריה וקורה לא מעט לצערינו.
לפני יומיים ביקרתי במקום העבודה שלי ( אני כבר יצאתי לשמירה, אבל העניין עם המחליף עוד לא סגור) אז תוך כדי היכרות עם המחליף הפוטנציאלי, דיברנו על כל מני דברים וגם הוא הראה לי את התמונות של משפחתו וגם אני קצת סיפרתי על הילדים שלי, אז היה לו מחשב יד קטן ואני גם הראתי לו תמונות מאינטרנט. למעשה הייתי צריכה לעשות את זה בדרך הכי קצרה, אז נכנסתי לתפוז, לפורום שלנו ומצאתי שרשור שוויץ בעמוד השני של הפורום והראתי לו את התמונות. תוך כדי הגלישה הוא עזר לי עם הטכנולוגיה החדשה ( אני ממש לא טובה בשימושי מחשב ללא עכבר) וכאשר הופיע שם של הפורום שלנו "הורות לאחר אובדן" הוא הגיב מייד באמירה מהלב: "זה לא מקום הנכון" זאת הייתה גם שאלה, גם אמירה עם צל של חשש כפול אולי הוא טעה, אולי אני הקשתי את הפורום בטעות ובכלל אני בהריון מתקדם ומה לי במקום הזה... אז אמרתי לו שזה מקום הנכון ואנחנו חברים וותיקים של הפורום. הוא לא שאל יותר, הסתכל על התמונה של הילדים. הרגשתי מוזר, פתאום ראיתי את המבט של אדם אחר, מישהו שהוא זר והפחד שלו בעיניים להיכנס לעולם של האובדן. ולי זה מקום נחמד, מקום של עידוד ותמיכה... עד עכשיו אני מרגישה מוזר, לא ממש מבינה למה זה כל כך נגע לי בלב... כנראה שוב המפגש עם הסביבה שלא נותנת לגיטימציה ומפחדת ממילה אובדן, שלא מצליחה לעקל את הצד הזה של המציאות. ברור שאין לי דרישה מיוחדת מאותו בן אדם שהוא כנראה די רגיש, אבל ההבהלה שלו שנכנסנו למקום הלא נכון... המבוכה... החוסר יכולת להגיב... זה פשוט מתאר את החברה שלנו שלא מצליחה לעקל את מה שקורה לחבריה וקורה לא מעט לצערינו.
