WHAT LIES BENEATH?

[Gilado 69]

../images/Emo220.gif../images/Emo79.gifWHAT LIES BENEATH?../images/Emo79.gif../images/Emo220.gif

אחרי שעבר לו כמעט חודש מיציאת הדיסק, ואחרי ששמעתי כמעט ורק אותו בחודש האחרון מה עם שירשור דעות חצי מגובשות על האלבום? אני ארשום עוד מעט ביקורת מפורטת יותר על האלבום, אבל בינתיים מעניין אותי לדעת אם אני היחיד שלא סגור ב100% שאני אוהב אותו יותר מאת MWS שתמיד היה ותמיד יהיה אחד האלבומי מופת מהאהובים עליי (אם לא הכי), יש בWLB תחושה של שלמות מסוימת, העיבודים מושלמים, כל צליל מדוייק מאוד, ואין כמעט מקום לטעויות (בפירוט הביקורת אני אפרט מין הסתם חח) השאלה שלי אם העיבודים לא מעובדים מדי, הלחנים לא עשויים מדי, המילים לא מונחות בדיוק במקום, עד למקום שיוצר ריחוק מסוים (זה כל כך טעים עד שאפשר להקיא מזה וכאלה) אולי נשביתי בקסם הבתולי והנסיוני של MWS אבל זאת לא אותה תחושה... ביקורת מפורטת על האלבום בהמשך השירשור D: אני אשמח לתגובות על האלבום, כאלבום אינדיבודאלי, מול MWS ומצידי גם מול האלבום המטרו-אקוסטי של שריף הילד הדרוזי. כל דיבור על האלבום שמנהל את החיים שלי בחודש האחרון מבורך

 

[Brombit]

שריף באיזה ניקוד? ../images/Emo115.gif

התחלתי לחשוש... WLB הולך לכיוון שנכון בעיני (יחסית לקודם), אולי השלישי יגיע לשם. השירה שלה נשמעת לי מעושה הרבה פעמים, עדיין ל-MWS אף פעם לא טרחתי להקשיב יותר מדי, מודה. התרשמתי מהר שהוא לא לטעמי, ולא התאמצתי אמרו שהשני יותר טוב אז נתתי הזדמנות רצינית יותר

 

[Gilado 69]

בניקוד דרוזי ../images/Emo9.gif

נראה לי שבהתחשב לזה ש-WLB יצא לפני פחות מחודש ויש הפרש של מעל שנתיים בינו לבין MWS מאוד מוקדם לחשוב על השלישי לצערי. לא הבנתי מה זאת אומרת מעושה? הייתי ממליץ לך לנסות לשמוע את MWS מההתחלה עד הסוף, ולנסות להתחבר אליו (מרושם ראשוני הוא יכול להיות מרתיע)

 

[Brombit]

לא משנה שהשלישי רחוק, העיקר שיהיה מתישהו

מעושה= מאולץ, בערך. גם זה לא מסביר, אבל אולי את המילה הזאת אתה מכיר יותר

מלאכותי, קצת מעמיד פנים. היא לא מרגישה כמו שהיא מנסה לשדר, כאילו שרה בצורה מסוימת כי "צריך" לשיר ככה מתאמצת כדי להדגיש, וזה יוצא סתם ככה לפחות אני מרגישה שאני מקשיבה משהו כזה

או שאני פשוט אוהבת את איך שהיא נשמעה עם משאלילה, ואני לא אוהבת את הקול ה"אמיתי יותר" שלה... כי גם עם המשאלה אני מרגישה שהיא די מאולצת, אבל איתם זה "זרם לי" יותר, בגלל העיבוד, השירים עצמם או מה שלא יהיה אולי עכשיו היא פחות תמימה וזה בא לידי ביטוי בשירים... או משו (חפירה

) לא שמעתי את MWS ברצינות כי הוא די שעמם אותי, לא הרתיע. אני בטח אנסה אותו שוב מתישהו, בינתיים לא בא לי ואני מרגישה ש"זה לא ילך בינינו"

 

[Brombit]

והשריף הקטן

עינו אותי קשות עם שירתו, ועל כן אני מוכת טראומה.

 

[בתירח]

אלבום נהדר, אבל אני לא בטוחה אם יותר טוב מMWS

את MWS קניתי המון זמן אחרי שהוא יצא, וזה היה במקרה. נכנסתי עם אבא שלי לחנות דיסקים ומצאתי אותו, תרגשתי וקניתי. האלבום הזה ניהל לי את החיים בחודשים שאחר כך, והוא הפך להיות אחד האלבומים האהובים עלי. העניין הוא שכחובבת מטאל, שמתי לב שרוב השירים בכלל לא מתקרבים לסגנון שאני אוהבת. היחידים שהתקרבו היו I Walk Alone וLost Northern Star בקושי, וכמובן, בלי ספק, Die Alive שהפך להיות השיר האהוב עלי מהאלבום הזה לאחרונה. היה משהו מאוד פופי באלבום הזה שסביר להניח שלא הייתי אוהבת בידיה של אף זמרת אחרת, אולי אחת מהאהבות שלי היום כמו אמה שפלן. אבל אצלה אהבתי את זה. באופן מפתיע, מהשמיעות הראשונות, לDie Alive שהיה השיר שהייתה הכי אמורה להתחבר אליו בכלל לא התחברתי. אבל זה עבר לי לאחרונה (בעיקר בזכות הסון טו בי טאריה פאנפיק שלי). כששמעתי את WLB, התגובה שלי וההרגשה שלי לגביו הייתה שונה -לחלוטין-. קודם כל, זה לא היה דומה לMWS. כל השירים היו בסגנון של DA והייתי קצת מופתעת. למען האמת, הרגיש לי שFalling Awake הוא המקביל של Die Alive, מין מטאל רדיוי כזה. שימו לב שגם השם מתאים

. אבל האמת שההרגשה העיקרית שהרגשתי היא שהאלבום הזה לא תפס אותי. בטח שלא כמו MWS. לא הצלחתי לשמוע אותו בלופים, ואני חושבת שתרם לזה קצת העובדה שהכרתי ממנו 2 או 3 שירים לפני שקניתי אותו, לעומת MWS ששמעתי את IWA בערך חצי פעם וגם זה בקושי לפני שקניתי אותו. מבחינת שירים, AOD תפס אותי ברמות מדהימות. בעיקר בגלל שיש לי ידיד שהמציא מטאפורת קלפים- כל אדם הוא קלף, כשהמספר והצורה מסמלים אותו כבנאדם ואת איך שהחברה תופסת אותו (אופי, תכונות מראה וכו'). מלכה, היא החזקה, העליונה, השולטת הנסתרת (מאחורי כל מלך עומדת מלכה חזקה), המלך הוא הקלף החזק ביותר, המלכותי, החשוב, התלוי. הג'וקר הוא הקלף הנורא ביותר. הוא השקרן, הוא לובש מסכה, הוא משטה בכולם ומפיל אותם. השאלה הזאת, האם אתה ג'וקר, מלך או מלכה באמת גרמה לי לחשוב מה אני. חוץ מזה, גם UMLB שיר לא רע בכלל, חיבבתי גם את Little Lies, Dark Star וI Feel Immortal. אבל היה לי נורא חבל שעם כמה שהאלבום הזה גאוני, והוא באמת לא רע... פשוט לא התחברתי אליו מספיק כמו אל MWS. אולי הגיע הזמן לעוד שמיעה D:

 

[TheImpactBoy]

מצטט (ומשפץ) מה שכבר כתבתי עליו:

איפה הוא ואיפה MWS. הפעם- נתנו לטאריה את כל הכח. ליריקה, מלודיה, והפקה- הכל היא (אני בטוח שהיו לה עוזרים מקצועיים). איזה הבדל... אני מרוצה. הדבר שהכי בלט לי זה שהדיסק הזה לעומת הקודם- כיפי, עוצמתי ו"קצבי", (ועדיין... מאוד מרגש) הקול שלה מתלבש על כל שיר "כמו כפפה", וההפקה המוזיקאלית מאוד מושקעת עד לפרט האחרון. הכל מתוקתק ומדוייק. בהחלט ניתן להרגיש שהיא שפכה את כל-כולה על הדיסק הזה. שירים בולטים באופן חיובי: Anteroom Of Death השיא של הדיסק לדעתי. כל המשחקי קולות, פשוט קטע גדול (ואמיץ). I Feel Immortal בלדה רדיו-פרנדלי מעולה. In For A Kill מאז ששמענו אותו לפני שנה, הוא תפס אותי. והקטע בסוף שהיא חוזרת על המשפט "you're in for a kill!"-ענק. Underneath- הליריקה קצת נדושה... ופשוטה למדי, כנ"ל המלודיה. אבל השיר פשוט יפה. אח, איזה קול יפייפה. Little Lies- משום מה חשבתי שהוא יהיה אבנסנס\ווית'ין, משמע ממוחזר ומעפן. אבל הוא אחד השירים הקצביים הטובים של הדיסק. פשוט ממכר. העבודה של הגיטרות וההפקה הכללית פשוטה מאוד ופנטסטית (ואני לא אומר פנטסטית לעולם). Crimson Deep- השיר הכי טוב של הדיסק אחרי השיר הראשון (למרות שהוא קצת הולך לאיבוד אי שם באמצע) פתיחה וסגירה מושלמת של הדיסק. הסוף שלו... טפו טפו חמסה חמסה, איזה קול. still of the Night- החידוש יותר מעניין מהמקור. עבודה מקצועית. נקודה חלשה לדיסק- השיר The Archive Of Lost Dreams. פשוט לא הבנתי למה הוא נכנס לדיסק ולא השיר NAIAD. המבנה של בלדה-קצבי-בלדה-קצבי. לא עובד כ"כ. כמו שכבר אמרו פה, יש לפעמים תחושה של אובר השקעה. פספסוס: השיר NAIAD. פשוט שיר יפייפיה ומעולה.מאוד מיסתורי, אפל, מרגש, עוצמתי. במיוחד מדקה 4:20, שם השיר באמת מתחיל להיות (באנגלית זה נשמע יותר טוב).

 

[המכשפה ה ק ס ו מ ה]

זהו, ש...

אין שום קסם בתולי וניסיוני בMWS כי זה פשוט לא טאריה... האלבום הזה לא בא ממנה והאיצו בה להוציא אותו. אני חושבת שWLB מעולה, אין בו שום דבר שיוצר ריחוק, להפך. אני יודעת שהשירים יצאו מטאריה עצמה וזה דווקא גורם לי תחושה יותר של היכרות וקרבה.

 

[TheImpactBoy]

../images/Emo45.gif

 

[Gilado 69]

כמה תהיות בקשר לWLB

כמה נקודות למחשבה ושאלות, אחרי ניתוח מעמיק יותר של WLB, לקחתי את הדיסק איתי ובדקתי לעומק יותר את הליריקה את העיצוב של האלבום והחוברת, ועליתי על כמה דברים מעניינים. השימוש ב-MAIAD בשיר ARCHIVE OF LOST DREAMS, הוא שימוש מאוד מעניין, הנאיאד היא נימפה מיתולוגית שאין לה כל כך קשר ישיר למילים של השיר (או שלא עליתי על זה פשוט) כמובן שגם יש את השיר "NAIAD" בכבודו ובעצמו שעוד לא יצא לי לשמוע (יש לי את גירסאת האלסום הראשונה שיצאה בארץ עם 11 שירים עד קרימסון דיפ) וברור שגם לא יש קשר לנאיאד מהמיתולוגיה, נשמע מוכר למישהו, הנאיאד מאוד מאוד דומה לסירנה (והם מאותה משפחה או משהו) ובחיפוש קצרצר אחרי תמונה של "נאיאד" בגוגל תמונות, מצאתי ציור מאוד מפורסם, שעדיין לא ברור בדיוק אם הוא מתאר "נאיאד" או "סירנה" זתומרת שהן נראו מאוד דומות (את השימוש האגדי בסירנה בנייטויש אין צורך להציג, THE SIREN, GLS ועוד..) מעניין אותי אם אני היחיד שתהה אחרי קריאה מעמיקה יותר של המילים אם RIVERS OF LUST עוסק באונס? (אפילו נראה לי שהוא מתכתב באיזשהו אופן עם CALLING GRACE מהאלבום הקודם של טאריה MWS) זה שילוב של המילים, הלחן, והתמונה של השיר (טאריה לבושה שחור על רקע שחור ורק חצי מיטת ברזל חלודה ומוארת באור עמום) יש עוד כמה תהיות שאני אשמור לאח"כ חחחח D:

 

[Gilado 69]

../images/Emo181.gifTHE SIREN \ NAIAD

 

[TheImpactBoy]

טוס מהר לשמוע NAIAD בקולי קולות.

 

[המכשפה ה ק ס ו מ ה]

../images/Emo45.gif!!!

 

[המכשפה ה ק ס ו מ ה]

אני חושבת

שRIVERS OF LUST באמת מדבר על אונס כלשהו. אני אומרת כלשהו כי לפעמים כשכותבים שיר אפשר להשתמש באונס בתור מטאפורה למשהו... אז אם זה אונס אמיתי אני חושבת שזה אפילו בתוך המשפחה. אם זה באמת מטאפורה זה כבר בלתי אפשרי לדעת למה התכוון המשורר...

 

[LadySilkworm]

עוד לא שמעתי את כל האלבום, אז אין לי

תגובה \ דעה. אגב "האלבום המטרו-אקוסטי של שריף הילד הדרוזי"? זה האלבום קריסטמס שלה? לא הבנתי מה זה.

 

[Brombit]

נראה לי שהוא התכוון לשריף באמת ../images/Emo115.gif

בצחוק כזה