כתבות ומאמרים

[ניאה]

על שחרור העמדה האישית, ופתיחת מרחב בין-אישי

נושא רלוונטי ליחסים טיפוליים, כמו גם ליחסים באופן כללי. מיטשל, אחד הפסיכואנליטיקאים המוערכים בזמננו, כתב בספרו Hope and Dread in Psycoanalysis מ-1993, את הקטע הבא (נסיון שלי לתרגם): "כאשר ביתי הבכורה הייתה בת שנתיים בערך, אני זוכר את ההתלהבות שחשתי כשלקחתי אותה לטיולים רגליים, בהתחשב במיומנויות ההליכה החדשות שלה והעניין הרב שלה בשהות מחוץ לבית. עם זאת, במהירה גיליתי שהטיולים הללו איטיים באופן מייסר. הרעיון שלי לגבי מה זה טיול, כלל תנועה מהירה לאורך שביל או דרך. הרעיון שלה היה די שונה. ההשלכות של ההבדל הזה הכו בי יום אחד כאשר נתקלנו בעץ שנפל על צד הדרך... בילינו את שאר "הטיול" בחקירת עולם הפטריות והחרקים מתחת וסביב לעץ. אני זוכר את ההבנה הפתאומית שלי שהטיולים הללו לא הולכים להיות מהנים עבורי, לא יותר מחובה הורית, אם אמשיך להיצמד לרעיון שלי לגבי טיולים. ברגע שהייתי מסוגל לוותר על כך ולהכנע למקצב ולעניין של ביתי, נפתחה עבורי חוויה מסוג חדש... אם הייתי מבליג מתוך תחושת חובה, הייתי חווה את הטיול כציות. אך הייתי מסוגל להפוך לגרסא של ביתי לבן לוויה טוב ולגלות שיש לכך משמעות אישית גדולה עבורי" מזמינה אתכם לפתוח איתי מרחב... אסוציאציות וגם מחשבות שלכם יתקבלו בברכה

 

[Fistandantilos]

בגדים אלטרנטיבים לתינוק ?

מה תגידו? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3398278,00.html ?

 

[תמימה האחת]

כתבה על סיבות אפשריות לעייפות

בעקבות מספר שאלות לאחרונה על עייפות... קראתי הבוקר כתבה בנושא והרי לכם הקישור

 

[yoelnd]

תראי....

היי הנושא לא חדש ואם נלך צעד אחד יותר פנימה, אז מה לגבי החיתולים הרב פעמיים מבד במקום הזבל שאנו מייצרים מהנוחות שלנו - החיתולים החד פעמיים? וזה ממשיך בדברים נוספים.......

 

[טאוֹ]

../images/Emo22.gif כתבות ומאמרים

 

[טאוֹ]

בלי כדורים: טיפים להפגת כאבים בצורה טבעית

הכאב, לפי הרפואה הסינית, מסמן חסימה בזרימת הדם והצ'י במרידיאנים. הטיפולים המומלצים הם דיקור במחטים, כוסות רוח, צמחי מרפא, מסג', לחיצות ואפילו נשימות נכונות. אבל אפשר לנסות ולפתור עניינים גם בבית, באופן עצמאי. וכדאי להוסיף, שיש להפעיל תמיד שיקול דעת ותבונה, ולא להתעקש על "טיפול עצמי" כשהמקרה דורש טיפול מקצועי.

 

[זינה הקוזינה]

פסקל ברקוביץ'!!!

http://www.tam.co.il/9_8_2002/magazin1.htm

 

[yperelman]

הייתי בהרצאה שלה

לפני שלושה חודשים האשה פשוט קורנת.מדהימה לא פחות מהסיפור המדהים (והקשה) שלה

 

[Artanis]

נשמע ספר מעניין...

 

[ניאה]

תודה על ההתייחסות. קצת מחשבות משלי...

כדי לחבר את הנושא לעולם התוכן של הפורום (ושלא תרגישו שנפלתי עליכם עם הפסיכולוגיה שלי

) אני רושמת דוגמא מהחיים שלי, דווקא מנקודת המבט של תלמידה. לפני כארבע שנים, התחלתי ללמוד יוגה בצורה מסודרת, אחרי שחלמתי לעשות זאת תקופה ארוכה. הגעתי לשיעורים, ומהרגע הראשון הרגשתי שאני במקום בטוח ונינוח. התייחסתי לתרגולים ברצינות רבה, וכך גם התלמידים האחרים בכיתה. המורה שלי ראתה ביוגה דרך חיים, וכשלימדה, השקיעה בכך את כל כולה באהבה ובמסירות (אני זוכרת למשל שפעם החמצתי שיעור כי הייתי חולה, והיא התקשרה אלי מתוך דאגה, לשאול לשלומי, מבלי ששוחחנו לפני כן אי פעם בטלפון). יום אחד, ישבתי על הדשא באוניברסיטה עם חברות ללימודים. שתיים מהן סיפרו שהתחילו ללמוד אתמול יוגה אצל אותה מורה, בקורס חדש שנפתח למתחילים. הן תיארו את השיעור כסיטואציה הזויה ביותר, במהלכה התאפקו שלא להסתכל זו על זו כדי לא לצחוק. הקשבתי ולא אמרתי דבר. אפילו נעלבתי בשם המורה, אותה הערכתי מאוד... היום אני חושבת שכדי להנות מהשיעור, הייתי צריכה לוותר על משהו ש"ידעתי" קודם, ולאפשר לאדם אחר ללמד אותי צורת התייחסות אחרת לעולם. אולי כשמדובר ביוגה, אליה נמשכתי באופן טבעי, היה לי קל להשתחרר, לשים בצד את הציניות, אך אני חושבת לעצמי שוודאי היו אינספור פעמים שלא הצלחתי לעשות זאת (אם היה מדובר בריקודי בטן, למשל, לא הייתי מחזיקה מעמד חצי דקה, וזה כמובן בגללי

אז לכו לרקוד ריקודי בטן, זה מעולה!

), ועם המחשבות האלו בראש אני מתכוונת להמשיך את היום שלי... המשך יום נפלא לכולכם.

 

[Artanis]

../images/Emo45.gif

ואני מקווה שככה היום גם יסתיים

 

[ניאה]

איכשהו הנושא נכנס לכתבות ומאמרים אבל

קויותי לפתוח דיון...

 

[Artanis]

מה עוצר אותך?

 

[ניאה]

העדר התגובות... חוץ ממך יקירה

 

[Artanis]

אז אני מציע שנשרשר ביננו...

מי שירצה להצטרף, עשוי לגלות דברים מעניינים. בדיוק כמו כותב הספר עם בתו. הכותב של הספר עבר חוויית הארה שגילה שברגע שהוא מסתכל על הטיול עם בתו כמשהו אחר חוץ מנטל, הוא יכול היה לגלות על עצמו דברים חדשים. ולדעתי...ככה זה בכל דבר בחיים. אם אנחנו נשארים פתוחים לחוויות שגם אם נראה לנו בהתחלה כסתמיות, אם נזרום, אנחנו עשויים לגלות עולם ומלואו, לחוות משהו חדש, ואפילו ללמוד עוד קצת על עצמנו. ככה אני חיה, ואני יכולה להגיד לך, שזה הכי נפלא בעולם, ללכת אל מעבר לפחד ולשיפוטים לראות את הדברים הפשוטים כנפלאים, והחוויה...(לא משנה מה היא) תענוג, ןתזכר להרבה שנים.

 

[ניאה]

../images/Emo45.gif

מסכימה איתך שזו דרך נפלאה לחיות. התחלתי בדוגמא של היוגה, אבל הקושי הגדול, לדעתי, הוא לא להפתח לחוויה כשמדובר באדם אחר שמגיע פתוח בעצמו- להעניק, להקשיב, אלא במצב בו האדם שמולך סגור למה שיש לך להביא, או במצב בו שני אנשים אינם מסוגלים לצאת מעמדתם הצרה. למשל, בויכוח פשוט אנחנו מתקשים לעתים כל כך קרובות לראות את האחר, להבין את המקום שלו, להסתכל רגע על הדברים ועל עצמנו מהצד. ג'סיקה בנג'מין (פסיכואנליטיקאית מופלאה בפני עצמה), מתארת זאת כמצב בו שני אנשים נמצאים במערכת יחסים בה כאשר האחד צודק, השני חייב להיות טועה. היא טוענת שכדי לצאת מהמקום הזה, מישהו צריך להכיר באחר, ולתת לעצמו "להכנע" (כמו שמיטשל נכנע לבתו)- לא במובן של לתת לאחר לנצח, אלא במובן של לאפשר לאחר להשפיע עלי. ואני חושבת, שהיכולת לעשות את הצעד הראשון, תוביל את האחר בסופו של דבר לנהוג בצורה דומה.

 

[Artanis]

תראי...

אני לגמרי מסכימה עם הגישה. כי שאת נמצאת בויכוח, על כל כך רוצה להיות זו שצודקת כי את לא רוצה שאחרים יחשבו שאת טועה (או לחילופין טיפשה או אנוכית), ככה לפחות אנחנו שופטים את עצמנו בתת-מודע. ומה שמנחה אותנו ברגעים האלה זה האגו שלנו. מכיוון שהאגו מגיע מהמנטל, במודע ניתן לשלוט בו מהמנטל ובעת ויכוח (לצורך העניין), אנחנו יכולים לעצור את עצמנו מלהניף את חרב הצדק, ולנסות להקשיב גם אם אנחנו בטוחים ב"צדקתנו", ושוב ממצב אחר לגמרי, אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו דברים שלא ראינו אלמלא הבנאדם שאיתו נוצר הויכוח. ובמילים פשוטות: האנשים סביבנו שיש לנו בחיים בעצם משקפים לנו את האמונות שלנו על עצמנו, ואנחנו יכולים בעזרתם להחלים את החלקים "החולים" שלנו, ובכך בעצם לתת לאהבה להכנס לחיינו.