טוב, למען הדורות הבאים.
הציור הזה הפעם מציג בצורה סכמטית את המפץ הגדול. נקודה מס' 5 היא מרכז המפץ, מרכז היקום, ממנו מופצת אנרגית הבריאה שתומכת ומחיה את כל הקים. בהיקף היקום ניתן לראות את ה"דוגמאות" המורכבות הן כמובן עשויות שיש איטלקי משובח ואחת מהן נוצרה ע"י לאונרדו דה וינצי והשניה ע"י איזה פועל סיני במפעל, דבר שכמובן לא גורע מגדולתה של המוזה האולטימטיבית הלא היא ונוס ממילו. נקודה מס'1 מייצגת את הזן הנכחד של האדם המיינדי, תשומת הלב שלו כלואה אי שם בראשו וטווח ההכרה שלו (העיגול הצהוב הקטן שמקיף את נק' 1) מוגבל למרחב האינסופי של דמיונו הקודח. הוא כמובן תופס את עצמו כישות נפרדת והוא מביט על הכוסיות ועל העולם "מבחוץ". את עצמו הוא רואה אולי במראה. (כשאין אדים אחרי המקלחת) נקודה מס'2 מייצגת את מרכז ההוויה* של האדם המתחדש, המגלה את עצמו. שער הלב שלו נפתח והשער הזה הוא השער ליקום כולו. טווח ההכרה שלו מכיל את כל גופו הפיסי והוא רואה את חוסר ההבדל בינו לבין שאר הבריות והחפצים המוצבים יחדיו, עם גורל משותף ע"ג אותו מישור חומרי שמחוללת התודעה הקוסמית (אם כי ב"ידה" השמאלית). נקודה מס'2.1 מייצגת את מיקומה הסכמטי האמיתי של מרכז ההוויה של האדם המואר. לפי הסכמה הזו, מרכז האדם לא נמצא באמת במרכז הגוף הפיסי שלו שנמצא הרחק בשולים הפריפרים של אותו מפץ, של היקום, אלא במישור גבוה יותר שנמצא "קרוב" יותר אל הבורא, אל מרכז היקום עצמו. כמו שטענתי בשרשורים הקודמים עדיין מדובר במצב תודעה סובייקטיבי ולאדם יש עוד אפשרות להתפתח מעבר לה, מה שמוביל אותנו אל ... נקודה מס'3 , תהה זו הנקודה שמייצגת את מרכז ההוויה של אדם שהתפתח לדרגת תודעה אובייקטיבית נקודה מס'4, במקרה הסכמטי הזה תייצג את מרכז ההוויה של אדם שהגיע לדרגת ההתפתחות הגבוהה ביותר האפשרית לאדם נקודה מס'5 מייצגת את הבורא, מקור כל הדברים, וטווח ההכרה "שלו" (מיוצג ע"י העיגול הכתום הגדול שמקיף את כל התמונה) מכיל את כל הקים. בכוונה יצרתי מעין נתק בין "ציר ההתפתחות" ה"אנושי" לבורא עצמו שכן הוא עליון על כל הקים ואף ייתכן שיש לו קיום מחוץ לבריאה עצמה. עד כאן. כתבתי בתמצות, אשמח להרחיב אם יש שאלות. *מרכז ההוויה - המקום בו מיוצבת תפיסתו העצמית של האדם (להבדיל מ'מרכז האדם' שאני טוען שהוא מרכז היקום עצמו)