- פותח הנושא יום.
- פורסם בתאריך
../images/Emo119.gif
"...ימים ריקים ימים שבורים לילות שתיקה אפורים עוצם לאט את שתי עיניי משאיר אותי בלעדיי גם אם תגיד שנגמר ואני שוב על סף נקודת השבירה לי זה ברור שברחתי בשביל שאמצא את דרכי חזרה..." יום, יום... מה יום מיומיים, יום? האם זו לך חריגה מהשגרה..? גם אני, לפעמים מקטר רק בשביל לקבל תגובה. אולי ליצוק שינוי ביומיום, יום. בזמן האחרון, דווקא כשמצאתי מישהו להיות איתו קצת, והאפשרות הזו נובטת ומציצה במציאות - אני מוצא את עצמי מבין טוב יותר את אלה שבחרו לשכוח, ולברוח אל המוכר וה"נורמלי". כשאני מסתכל על בנאדם אמיתי, דווקא יותר קשה לי לחשוב על האם אביא או לא אביא אותו לארוחה עם ההורים... ואני מוצא את עצמי חושב שוב על לבנות למראית עין, משהו שלחברה המיידית שלי יהיה יותר קל לקבל. אני חושב על כל המוני הומואים דתיים בדור הקודם שבחרו לחיות כך, ואני מרחם ומבין. לא, אני לא אסתיר מאף אחת את מי שאני. לא אחיה בבדידות ובפחד. אבל אולי כן יש משהו נוח בין גבר ואשה, להביא ילדים מן הסתם יותר קל. ולהתקיים בתוך חברה דתית (על כל מגרעותיה), גם יותר קל. ברור לי למה הרבה מאתנו מפתחים פנטזיה (דמיונית ומופרכת לחלוטין), על למצוא בחורה דתיה אוהבת נשים, שתאהב דוקא אותנו. ובתור נציגה יחידה בין הכותבות למין החזק יותר, הכל נופל עלייך יום... לפעמים אנחנו מקנאים בלסביות הדתית, כי עליהן אין איסור תורה, וגם כי הרבה פחות קשה להן לחשוב על אפשרות של להביא ילדים בלי גבר. אבל שוכחים את הקושי הגדול של לחיות בחברה מסויימת, אבל מחוץ לנורמה. את הפחד מחוסר הקבלה, את אי הנוחות הבסיסית המוכרת לנו כל כך. בקיצור, כולנו באותה סירה. יותר ממה שמקובל לחשוב... אני איתך, יומיומית.
"...ימים ריקים ימים שבורים לילות שתיקה אפורים עוצם לאט את שתי עיניי משאיר אותי בלעדיי גם אם תגיד שנגמר ואני שוב על סף נקודת השבירה לי זה ברור שברחתי בשביל שאמצא את דרכי חזרה..." יום, יום... מה יום מיומיים, יום? האם זו לך חריגה מהשגרה..? גם אני, לפעמים מקטר רק בשביל לקבל תגובה. אולי ליצוק שינוי ביומיום, יום. בזמן האחרון, דווקא כשמצאתי מישהו להיות איתו קצת, והאפשרות הזו נובטת ומציצה במציאות - אני מוצא את עצמי מבין טוב יותר את אלה שבחרו לשכוח, ולברוח אל המוכר וה"נורמלי". כשאני מסתכל על בנאדם אמיתי, דווקא יותר קשה לי לחשוב על האם אביא או לא אביא אותו לארוחה עם ההורים... ואני מוצא את עצמי חושב שוב על לבנות למראית עין, משהו שלחברה המיידית שלי יהיה יותר קל לקבל. אני חושב על כל המוני הומואים דתיים בדור הקודם שבחרו לחיות כך, ואני מרחם ומבין. לא, אני לא אסתיר מאף אחת את מי שאני. לא אחיה בבדידות ובפחד. אבל אולי כן יש משהו נוח בין גבר ואשה, להביא ילדים מן הסתם יותר קל. ולהתקיים בתוך חברה דתית (על כל מגרעותיה), גם יותר קל. ברור לי למה הרבה מאתנו מפתחים פנטזיה (דמיונית ומופרכת לחלוטין), על למצוא בחורה דתיה אוהבת נשים, שתאהב דוקא אותנו. ובתור נציגה יחידה בין הכותבות למין החזק יותר, הכל נופל עלייך יום... לפעמים אנחנו מקנאים בלסביות הדתית, כי עליהן אין איסור תורה, וגם כי הרבה פחות קשה להן לחשוב על אפשרות של להביא ילדים בלי גבר. אבל שוכחים את הקושי הגדול של לחיות בחברה מסויימת, אבל מחוץ לנורמה. את הפחד מחוסר הקבלה, את אי הנוחות הבסיסית המוכרת לנו כל כך. בקיצור, כולנו באותה סירה. יותר ממה שמקובל לחשוב... אני איתך, יומיומית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.