../images/Emo215.gif
אחד הרעונות הטובים ששמעתי
<מיובא מפורום הומור> העקרון: כאשר קורה ויש יום מחורבן, ופשוט מתעורר הצורך "להוציא את זה" על מישהו אל תוציאו את זה על אדם מוכר, אלא דווקא על אדם לא מוכר. ישבתי ליד המכתבה, כאשר נזכרתי כי שכחתי לטלפן למישהי. מצאתי את מספרה בפנקסי וחייגתי. גבר ענה לי: "הלו". בנימוס אמרתי: "כאן מדבר מוישה, אפשר לדבר עם פנינה פרושנסקי?" לפתע צרח באוזני קול היסטרי: "לך חפש את המספר המחורבן הנכון!" הטלפון בצד השני נטרק בעוצמה. לא יכולתי להאמין שמישהו יכול להיות כל כך גס. כאשר מצאתי את המספר הנכון של פנינה, כדי להתקשר אליה, גיליתי כי כל הטעות שלי היתה החלפת מיקומן של שתי הספרות האחרונות. אחרי שסיימתי את שיחתי עם פנינה, החלטתי לחייג אל המספר ה"שגוי" אליו חייגתי קודם לכן.כאשר אותו אדם ענה לטלפון, צרחתי: "אתה חתיכת חרא!", וטרקתי את הטלפון. רשמתי לי את מספרו, תחת הכינוי "חתיכת חרא", והנחתי זאת במגירה במכתבה שלי כל מספר שבועות, כאשר הייתי בעיצומו של תשלום חשבונות, או כשהיה לי יום מחורבן, הייתי מחייג אל האיש הזה וצורח לתוך השפופרת: "אתה חתיכת חרא! זה תמיד הרים לי את המוראל. אולם, כאשר פותחה טכניקת המספר המזוהה, חשבתי כי שיחת ה"חרא", שהיא התרפיה שלי, תצטרך להיפסק כיוון שכך, התקשרתי למספר של האיש ואמרתי: "היי, כאן מדבר זלמן מרחובות אני מתקשר כדי לדעת אם אתה מכיר את שיטת השיחה המזוהה". האיש צרח: "לא!" וטרק את השפופרת. במהירות התקשרתי אליו שוב ואמרתי: "זה מפני שאתה חתיכת חרא!". יום אחד נסעתי לקניון, מתכונן להיכנס לשטח חניה מתפנה. איזה איש, ב-ב.מ.וו. שחורה, חתך אותי ונכנס לשטח החניה שלו חיכיתי בסבלנות. הפעלתי את צופר המכונית שלי וצרחתי אליו שאני ממתין למקום הזה, אך האידיוט פשוט התעלם ממני. שמתי לב, כי על רכבו יש מודעה "למכירה" ובה מצוין מספר הטלפון שלו, רשמתי לי את המספר. כמה ימים מאוחר יותר, מיד אחרי שחייגתי אל החרא הראשון (שאת מספרו הוספתי לחיוג האוטומטי שלי), חשבתי כי כדאי שגם אתקשר לחרא עם ה-ב.מ.וו. חייגתי ואמרתי: "האם אתה האיש עם ה-ב.מ.וו. השחורה למכירה?" "כן, זה אני", הוא ענה. "תוכל לומר לי איפה אפשר לראות את המכונית?", שאלתי "כן, אני גר בבית מספר 22 במושב חרטא. זה בית צהוב, והמכונית חונה ממש לידו, בחזית" - "מה שמך?", שאלתי "שמי גרשון זוכמיר", הוא ענה. "מתי זמן מתאים לתפוס אותך, גרשון?" - "אני בבית כל ערב החל משעה חמש" "שמע, גרשון, אני יכול לומר לך משהו?" - "כן?" "גרשון, אתה חתיכת חרא!", הנחתי את השפופרת והוספתי את מספרו לחיוג האוטומטי שלי. עכשיו, כאשר יש לי בעיה, יש לי כבר שני חארות להתקשרות. אך, לפתע, צץ בי רעיון - התקשרתי לחרא הראשון - "הלו". "אתה חתיכת חרא", אמרתי, אך לא הנחתי את השפופרת. "האם אתה עדיין שם?", הוא שאל.. "כן", עניתי. "תפסיק להתקשר אלי!!!" הוא צרח. "מה תעשה לי?", עניתי. "מי אתה?", הוא שאל. "שמי הוא גרשון זוכמיר", עניתי". ככה? איפה אתה גר?". "חתיכת חרא, אני גר בבית מספר 22 במושב חרטא, זה בית צהוב ו-ב.מ.וו. שחורה, חונה על ידו". הוא אמר: "אני כבר מגיע, גרשון, וכדאי שתתחיל להתפלל ולומר קדיש". אני עניתי: "כן? אתה ממש מפחיד אותי, חתיכת חרא", ואז הנחתי את השפופרת. מיד צלצלתי לחרא השני - "הלו", הוא אמר. "שלום חתיכת חרא", אני אמרתי. הוא צרח: "אם אגלה מי אתה..." - "אתה מה?", אמרתי. "אני אהרוג אותך", הוא המשיך. אני עניתי: "בסדר, חתיכת חרא, הנה ההזדמנות שלך, אני מגיע עוד מעט". התקשרתי מיד למשטרה והודעתי להם שאני גר בבית מספר 22 במושב חרטא,וכי אני נמצא בדרכי לשם כדי לרצוח את המאהב שלי. אחר כך התקשרתי לחברת החדשות של ערוץ 2 והודעתי על מלחמת הכנופיות המתרחשת במושב חרטא. נכנסתי במהירות לתוך המכונית שלי ונסעתי לכיוון מושב חרטא. הגעתי לשם בדיוק בזמן כדי לראות שתי חתיכות חרא נלחמים זה בזה, לנגד עיני ששה שוטרים,ומעל - מסוק משטרתי וצוות טלוויזיה מצלם. וואו... עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב. ניהול עצבים... זה ממש עובד
חבר'ה הכל נאמר בהומור-שלא תנסו את זה בבית
אחד הרעונות הטובים ששמעתי
