../images/Emo215.gif../images/Emo188.gifפינת היוצר(שוב גונבת)
אדון פיירו מגלה אותי, 23.12.07 מחייך אליי חיוך עצוב ואמיתי שנוגע. יושב על הספה הלבנה ושותק כמו לא יודע. ושותק. אדון פיירו מפנה את חלק גופו הלבן והולך. הוא נעלם בין דמעות, נבלע אל הכאב. כשאני כמעט מוותרת, הוא מתקרב. תוך שניות הוא יותר מדי קרוב. אדון פיירו לא מבין שהוא עובר דרך קירות. אז הוא נכנס אליי, ממש פנימה. הצחוק שלו כמו אלפי כינורות, מייללים, מקללים. אדון פיירו נמצא בתוכי, הוא לא נעלם. נשמתו נמצאת עמוק בגופי וניזון הוא מדם. ולפעמים, בלילות, הוא שולח חיוכים לאנשים זרים. חיוכים עצובים וקריאות, מייללות, מקללות. ©כל הזכויות שמורות לאיזבל לארן-ורסיין ©
אדון פיירו מגלה אותי, 23.12.07 מחייך אליי חיוך עצוב ואמיתי שנוגע. יושב על הספה הלבנה ושותק כמו לא יודע. ושותק. אדון פיירו מפנה את חלק גופו הלבן והולך. הוא נעלם בין דמעות, נבלע אל הכאב. כשאני כמעט מוותרת, הוא מתקרב. תוך שניות הוא יותר מדי קרוב. אדון פיירו לא מבין שהוא עובר דרך קירות. אז הוא נכנס אליי, ממש פנימה. הצחוק שלו כמו אלפי כינורות, מייללים, מקללים. אדון פיירו נמצא בתוכי, הוא לא נעלם. נשמתו נמצאת עמוק בגופי וניזון הוא מדם. ולפעמים, בלילות, הוא שולח חיוכים לאנשים זרים. חיוכים עצובים וקריאות, מייללות, מקללות. ©כל הזכויות שמורות לאיזבל לארן-ורסיין ©