../images/Emo213.gif../images/Emo213.gif../images/Emo213.gif
כבר חנוכה חמישי ברצף עם הופעות של אביתר. ואיכשהו יצא שכמה מההופעות-חנוכה האלה התרחשו בלוקיישנים תמוהים משהו – בית של עמותה למען נוער בסיכון, מצפה רמון... וגם ההופעה הזו התמקמה לה במיקום די מוזר: מתנ"ס גוש עציון, שזה פחות או יותר הבית השני שלי ומקום בו ביליתי שעות רבות מספור במהלך חיי. שלא נלך? ידעתי שהולכים להיות שם המון אנשים שאין לי כוח לפגוש, שלא לומר – המון אנשים שאין לי כוח לפגוש בהופעה של אביתר בנאי, אבל הלבשתי על עצמי חיוך מאולץ והתנחמתי בעובדה שההופעה תהיה שווה את כל זה. ונו, איך לא. הדלקת נרות לא הייתה הפעם, אבל וואו, מזמן לא ראיתי כל כך הרבה אורות בערב אחד... הרב איתמר אלדר סיפר סיפור לחנוכה מתוך סיפורי מעשיות של ר' נחמן, ואביתר ליווה בשירים וניגונים שהיו קשורים לסיפור ברמה כזו או אחרת. רק הוא, עם גיטרה או פסנתר (ובחלק מהשירים גם דרבוקה באדיבות הבן של הרב איתמר) – כבר שכחתי מתי הפעם האחרונה שראיתי אותו ככה. השירים זכו לגרסאות אקוסטיות יפהפיות ברובן, ועם כמה שאני חשה צורך להיות בהופעת להקה כרגע, זה היה כל כך טוב! לשמוע ככה את "אותיות פורחות באוויר" (בחיי שעמדתי לכתוב "יומנים") על הגיטרה כמו לפני שנתיים, או "מחיאות כפיים" (שאפילו אביתר עדיין קורא לו "עבד") על הפסנתר, או "אורייתא" – שיר פסנתרי במובהק שבוצע על הגיטרה. הביצועים האלו מעלים איזה געגוע להופעות סולו. אולי פעם... הרב איתמר שאל את אביתר בתחילת ההופעה מה הוא למד היום. אז אביתר סיפר על קטע שהוא למד, שהוא לא הבין אותו כל כך, אבל מסקנתו הייתה שבדברים תמידיים אין שעשוע, לכן למשל רק כשחולים מבינים פתאום כמה טוב להיות בריאים, והוא אמר שהחיים האלה הם כנראה תמידיים למדי, אז קשה למצוא בהם את השעשוע... ואז הרב איתמר דיבר על זה ששינוי מתמיד מחייב חיים של שמחה, כי תמיד יש התקדמות ודברים חדשים להבין ולגלות. נגע. ההופעה נפתחה ב"מעוז צור" ב"גרסא קצת אחרת", להגדרת אביתר, בלחן הנוגה וקורע הלב של חסידות כלשהי (חב"ד?). לאחר מכן אביתר ניגן את ניגון "שלוש תנועות" של חב"ד, והרב איתמר התחיל ללמד את הסיפור. היו לי כל מיני תובנות קטנות במהלך הלימוד, שהייתי שמחה לחלוק, אבל לא נראה לי שאני מצליחה לגמרי להבין אותן בעצמי. סליחה. בכל אופן, השיר הבא היה "אותיות פורחות באוויר", ואחריו אביתר אמר שהוא ישיר שני שירי געגועים, אחד לא שלו ואחד שלו. הוא שר את "אנעים זמירות" – שוב, בלחן של חב"ד, ולפניו הוא אמר שזה ניגון שכל כך מלא געגועים, שאסור להתכוון בו יותר מדי כי זה כבר סכנת נפשות. כמעט בכיתי. שיר הגעגועים שלו, שבוצע מיד לאחר מכן, היה "אבא", עם שירה בציבור מטורפת. אחריו אביתר אמר שהוא למד משהו יפה בנוגע להתייחסות אל ה' כאבא, שתמיד הוא חשב שזה נוגע רק ליחס של ה' אלינו – "אתה אבא שלי אז תדאג לי", ועכשיו הוא מבין שזה גם מחייב אותנו כלפיו, לכבד אותו ולאהוב אותו כפי שהיינו מתייחסים לאבא. הניגון הבא היה "צמאה לך נפשי", גם הוא בלחן של חב"ד, שהוא דווקא ניגון שמח. ולפניו אביתר סיפר שהוא ניגן את הניגון הזה פעם לרב איתמר, והרב יוני גרוסמן (הצלע השלישית...) הקשיב ועשה פרצוף של "ממש לא"... אז אביתר אמר שבאמת כנראה קשה לו לנגן ניגונים שמחים באמת, אבל הוא התאמן על זה הרבה אז אולי... האמת היא שהיה בזה משהו, למרות שהניגון קופצני ושמח היה בביצוע של אביתר משהו נוגה. השיר הבא היה "יש לי סיכוי", ולפניו הרב איתמר שאל את אביתר על האור שבא מתוך החושך, אם הוא חושב שאפשר באמת לראות אותו. ואביתר אמר שהם דיברו הרבה על "יש לי סיכוי", אם הוא שיר אופטימי או לא, אבל הוא חושב שהוא לא באמת האמין בזה אז כשהוא כתב אותו. ובמילים שלו: "הרגשתי אז שהחיים זה סוג של ניסוי בבעלי חיים"... זו הייתה אמירה חזקה. ואז הרב איתמר סיפר שלפני יומיים הוא הדליק נרות עם המשפחה שלו, ואז הוא ניגן באורגן וכל ילד בחר שיר לחנוכה. ואז בתו בת השלוש (שהוא התלבט איזה דקה וחצי בת כמה היא, מה שגרם לאביתר לרדת עליו שהוא לא מעורב בגידול הילדים) ביקשה את "עד מחר". "קילקלת לי את הילדים!"... ואז הגיע ביצוע ל"עד מחר", שוב עם שירה של הקהל, אבל בסדר. לאחר מכן אביתר שר את "ניגון העגלה", ואז הרב איתמר דיבר בהקשר לסיפור על הפחד משינוי, שזה בעצם סוג של עבדות, אתה עבד למסגרת ולדברים שאתה רגיל אליהם, וזו עבדות לחיים, וכו' וכו'... בסוף הוא שאל אם מישהו יודע מה הייתה המילה המנחה בדבריו, וכמובן שהשיר הבא היה "מחיאות כפיים" בביצוע מגניב ביותר. הרב איתמר שאל את אביתר אם הוא מרגיש גם עכשיו שיש "נחש עומד בפינה", אני לא זוכרת מה אביתר ענה בדיוק אבל הוא התחמק מזה איכשהו. הרב איתמר שוב דיבר על שינוי ועל היכולת להפקיר את עצמך לשינוי, ואז התחיל לצטט: "זה כמו לקפוץ מצוק, ולהתחיל לעוף, בכוח האמונה, לקחת נשימה גדולה, לרוץ, וליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן..." מה שגרם לי לתהות למה אביתר יושב ליד הפסנתר, ואז הוא אכן עבר אל הגיטרה (וויתר בזאת על "משיב הרוח", שהיה מתוכנן להיות השיר הבא – לכן הוא היה ליד הפסנתר). אביתר התיישב עם הגיטרה, מה שגרם לרב איתמר להתמרמר על כך שהוא קטע לו את ההתפייטות. בכל אופן, הוא שאל אם מישהו יכול לנחש מה יהיה השיר הבא, ואז הגיע כמובן ביצוע קסום ל"אב הרחמן". השיר הבא היה "כי הנה כחומר", שאביתר סיפר שאמא שלו הייתה שרה לו אותו עם מילים אחרות לגמרי – הכוונה ל"שכב בני" שגם משולב בתוך "שן לידי" מהדיסק הראשון. הרב איתמר שאל את אביתר אם הייתה לו פעם חוויה של לעוף, וסיפר שכשאביתר הביא לו לפני כמה שנים קלטת עם סקיצות שהפכו בסוף לשירי האלבום החדש, הוא הרגיש שהוא עף... אביתר אמר שהוא הולך לשיר שיר של "רֶבּ שלוימה... גרוניך", ושר את "שיר אהבה טרי" – וואו. אחר כך – "משלמה לשלמה" – הוא שר את "התנערי" של הרב שלמה קרליבך, ואז את "קומי רוני" של חסידות ברסלב, ואת "אורייתא". הרב איתמר סיפר שלפני כמה שנים בפורים הוא היה שיכור מאד, ואז הוא התקשר לאביתר וביקש ממנו שהעובדה שהוא חוזר בתשובה לא תגרום לו להפסיק ליצור... והוא ביקש מאביתר להגיד כמה מילים על היצירה בתוך העולם הדתי, מה השתנה ביצירה שלו בעקבות החזרה בתשובה, לתת איזו תמונה של לפני ואחרי. אז אביתר אמר שבאמת בדתיות יש איזה צמצום, הכל יותר שקול ומחושב, אבל מצד שני – גם בעולם הדת והתורה יש געגועים עצומים, יש חיוּת, יש כאב... והוא מרגיש עכשיו בתנועה, שהוא פחות תקוע משהוא היה פעם, וזו מתנה גדולה שהוא קיבל. אז הרב איתמר אמר שגם אנחנו קיבלנו מתנה גדולה – אותו... אביתר ניגן עוד ניגון שמח של חב"ד, ואז את "אבינו מלכנו" ("בעזרת ה' שישפיע עלינו שפע שלא נשכח את האקורדים"), ו"אלי אתה ואודך". הניגון שחתם את הערב היה ניגון "סיפורי מעשיות", שאומרים עליו שהוא מתיר ספקות, והרב איתמר אמר – מתיר לספקות להתקיים... אביתר ניגן ומפה לשם התחילה הרקדה על הבמה, זה היה מחזה סוריאליסטי לחלוטין, אביתר יושב ומנגן וכל האנשים רוקדים מסביבו, אבל איזו שמחה ראית על הפנים של האנשים – קינאתי... ובעצם... אני הרגשתי בדיוק ככה. נכתבו בפלייליסט אך לא בוצעו: "משיב הרוח" כאמור (אוף), "שימו לב אל הנשמה" (זה היה יכול להיות נפלא בביצוע אקוסטי), "ואיך שלא" (אוף), ו"ברוש" (כנ"ל). אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה... כשיש כל כך הרבה כוסות שהתמלאו עד גדותיהן בערב הזה. כל כך הרבה עד שקצת קשה להכיל. הרב איתמר אמר בסוף: "יותר ממה שאמרתי לכם יש כאן", והתכוון לסיפור שקצת נזנח במהלך הערב עקב הפצרותיו באביתר שינגן עוד ועוד. אז אומר גם אני – יותר ממה שאמרתי לכם היה שם. כאב, ריפוי, רצון לשינוי, הבנה, ובעיקר איזה אור – אור גדול כל כך עד שהלב היה קטן מלהכיל וקצת נשבר. אבל... לילה כיום יאיר... נכון..? המשך חג שמח.
כבר חנוכה חמישי ברצף עם הופעות של אביתר. ואיכשהו יצא שכמה מההופעות-חנוכה האלה התרחשו בלוקיישנים תמוהים משהו – בית של עמותה למען נוער בסיכון, מצפה רמון... וגם ההופעה הזו התמקמה לה במיקום די מוזר: מתנ"ס גוש עציון, שזה פחות או יותר הבית השני שלי ומקום בו ביליתי שעות רבות מספור במהלך חיי. שלא נלך? ידעתי שהולכים להיות שם המון אנשים שאין לי כוח לפגוש, שלא לומר – המון אנשים שאין לי כוח לפגוש בהופעה של אביתר בנאי, אבל הלבשתי על עצמי חיוך מאולץ והתנחמתי בעובדה שההופעה תהיה שווה את כל זה. ונו, איך לא. הדלקת נרות לא הייתה הפעם, אבל וואו, מזמן לא ראיתי כל כך הרבה אורות בערב אחד... הרב איתמר אלדר סיפר סיפור לחנוכה מתוך סיפורי מעשיות של ר' נחמן, ואביתר ליווה בשירים וניגונים שהיו קשורים לסיפור ברמה כזו או אחרת. רק הוא, עם גיטרה או פסנתר (ובחלק מהשירים גם דרבוקה באדיבות הבן של הרב איתמר) – כבר שכחתי מתי הפעם האחרונה שראיתי אותו ככה. השירים זכו לגרסאות אקוסטיות יפהפיות ברובן, ועם כמה שאני חשה צורך להיות בהופעת להקה כרגע, זה היה כל כך טוב! לשמוע ככה את "אותיות פורחות באוויר" (בחיי שעמדתי לכתוב "יומנים") על הגיטרה כמו לפני שנתיים, או "מחיאות כפיים" (שאפילו אביתר עדיין קורא לו "עבד") על הפסנתר, או "אורייתא" – שיר פסנתרי במובהק שבוצע על הגיטרה. הביצועים האלו מעלים איזה געגוע להופעות סולו. אולי פעם... הרב איתמר שאל את אביתר בתחילת ההופעה מה הוא למד היום. אז אביתר סיפר על קטע שהוא למד, שהוא לא הבין אותו כל כך, אבל מסקנתו הייתה שבדברים תמידיים אין שעשוע, לכן למשל רק כשחולים מבינים פתאום כמה טוב להיות בריאים, והוא אמר שהחיים האלה הם כנראה תמידיים למדי, אז קשה למצוא בהם את השעשוע... ואז הרב איתמר דיבר על זה ששינוי מתמיד מחייב חיים של שמחה, כי תמיד יש התקדמות ודברים חדשים להבין ולגלות. נגע. ההופעה נפתחה ב"מעוז צור" ב"גרסא קצת אחרת", להגדרת אביתר, בלחן הנוגה וקורע הלב של חסידות כלשהי (חב"ד?). לאחר מכן אביתר ניגן את ניגון "שלוש תנועות" של חב"ד, והרב איתמר התחיל ללמד את הסיפור. היו לי כל מיני תובנות קטנות במהלך הלימוד, שהייתי שמחה לחלוק, אבל לא נראה לי שאני מצליחה לגמרי להבין אותן בעצמי. סליחה. בכל אופן, השיר הבא היה "אותיות פורחות באוויר", ואחריו אביתר אמר שהוא ישיר שני שירי געגועים, אחד לא שלו ואחד שלו. הוא שר את "אנעים זמירות" – שוב, בלחן של חב"ד, ולפניו הוא אמר שזה ניגון שכל כך מלא געגועים, שאסור להתכוון בו יותר מדי כי זה כבר סכנת נפשות. כמעט בכיתי. שיר הגעגועים שלו, שבוצע מיד לאחר מכן, היה "אבא", עם שירה בציבור מטורפת. אחריו אביתר אמר שהוא למד משהו יפה בנוגע להתייחסות אל ה' כאבא, שתמיד הוא חשב שזה נוגע רק ליחס של ה' אלינו – "אתה אבא שלי אז תדאג לי", ועכשיו הוא מבין שזה גם מחייב אותנו כלפיו, לכבד אותו ולאהוב אותו כפי שהיינו מתייחסים לאבא. הניגון הבא היה "צמאה לך נפשי", גם הוא בלחן של חב"ד, שהוא דווקא ניגון שמח. ולפניו אביתר סיפר שהוא ניגן את הניגון הזה פעם לרב איתמר, והרב יוני גרוסמן (הצלע השלישית...) הקשיב ועשה פרצוף של "ממש לא"... אז אביתר אמר שבאמת כנראה קשה לו לנגן ניגונים שמחים באמת, אבל הוא התאמן על זה הרבה אז אולי... האמת היא שהיה בזה משהו, למרות שהניגון קופצני ושמח היה בביצוע של אביתר משהו נוגה. השיר הבא היה "יש לי סיכוי", ולפניו הרב איתמר שאל את אביתר על האור שבא מתוך החושך, אם הוא חושב שאפשר באמת לראות אותו. ואביתר אמר שהם דיברו הרבה על "יש לי סיכוי", אם הוא שיר אופטימי או לא, אבל הוא חושב שהוא לא באמת האמין בזה אז כשהוא כתב אותו. ובמילים שלו: "הרגשתי אז שהחיים זה סוג של ניסוי בבעלי חיים"... זו הייתה אמירה חזקה. ואז הרב איתמר סיפר שלפני יומיים הוא הדליק נרות עם המשפחה שלו, ואז הוא ניגן באורגן וכל ילד בחר שיר לחנוכה. ואז בתו בת השלוש (שהוא התלבט איזה דקה וחצי בת כמה היא, מה שגרם לאביתר לרדת עליו שהוא לא מעורב בגידול הילדים) ביקשה את "עד מחר". "קילקלת לי את הילדים!"... ואז הגיע ביצוע ל"עד מחר", שוב עם שירה של הקהל, אבל בסדר. לאחר מכן אביתר שר את "ניגון העגלה", ואז הרב איתמר דיבר בהקשר לסיפור על הפחד משינוי, שזה בעצם סוג של עבדות, אתה עבד למסגרת ולדברים שאתה רגיל אליהם, וזו עבדות לחיים, וכו' וכו'... בסוף הוא שאל אם מישהו יודע מה הייתה המילה המנחה בדבריו, וכמובן שהשיר הבא היה "מחיאות כפיים" בביצוע מגניב ביותר. הרב איתמר שאל את אביתר אם הוא מרגיש גם עכשיו שיש "נחש עומד בפינה", אני לא זוכרת מה אביתר ענה בדיוק אבל הוא התחמק מזה איכשהו. הרב איתמר שוב דיבר על שינוי ועל היכולת להפקיר את עצמך לשינוי, ואז התחיל לצטט: "זה כמו לקפוץ מצוק, ולהתחיל לעוף, בכוח האמונה, לקחת נשימה גדולה, לרוץ, וליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן..." מה שגרם לי לתהות למה אביתר יושב ליד הפסנתר, ואז הוא אכן עבר אל הגיטרה (וויתר בזאת על "משיב הרוח", שהיה מתוכנן להיות השיר הבא – לכן הוא היה ליד הפסנתר). אביתר התיישב עם הגיטרה, מה שגרם לרב איתמר להתמרמר על כך שהוא קטע לו את ההתפייטות. בכל אופן, הוא שאל אם מישהו יכול לנחש מה יהיה השיר הבא, ואז הגיע כמובן ביצוע קסום ל"אב הרחמן". השיר הבא היה "כי הנה כחומר", שאביתר סיפר שאמא שלו הייתה שרה לו אותו עם מילים אחרות לגמרי – הכוונה ל"שכב בני" שגם משולב בתוך "שן לידי" מהדיסק הראשון. הרב איתמר שאל את אביתר אם הייתה לו פעם חוויה של לעוף, וסיפר שכשאביתר הביא לו לפני כמה שנים קלטת עם סקיצות שהפכו בסוף לשירי האלבום החדש, הוא הרגיש שהוא עף... אביתר אמר שהוא הולך לשיר שיר של "רֶבּ שלוימה... גרוניך", ושר את "שיר אהבה טרי" – וואו. אחר כך – "משלמה לשלמה" – הוא שר את "התנערי" של הרב שלמה קרליבך, ואז את "קומי רוני" של חסידות ברסלב, ואת "אורייתא". הרב איתמר סיפר שלפני כמה שנים בפורים הוא היה שיכור מאד, ואז הוא התקשר לאביתר וביקש ממנו שהעובדה שהוא חוזר בתשובה לא תגרום לו להפסיק ליצור... והוא ביקש מאביתר להגיד כמה מילים על היצירה בתוך העולם הדתי, מה השתנה ביצירה שלו בעקבות החזרה בתשובה, לתת איזו תמונה של לפני ואחרי. אז אביתר אמר שבאמת בדתיות יש איזה צמצום, הכל יותר שקול ומחושב, אבל מצד שני – גם בעולם הדת והתורה יש געגועים עצומים, יש חיוּת, יש כאב... והוא מרגיש עכשיו בתנועה, שהוא פחות תקוע משהוא היה פעם, וזו מתנה גדולה שהוא קיבל. אז הרב איתמר אמר שגם אנחנו קיבלנו מתנה גדולה – אותו... אביתר ניגן עוד ניגון שמח של חב"ד, ואז את "אבינו מלכנו" ("בעזרת ה' שישפיע עלינו שפע שלא נשכח את האקורדים"), ו"אלי אתה ואודך". הניגון שחתם את הערב היה ניגון "סיפורי מעשיות", שאומרים עליו שהוא מתיר ספקות, והרב איתמר אמר – מתיר לספקות להתקיים... אביתר ניגן ומפה לשם התחילה הרקדה על הבמה, זה היה מחזה סוריאליסטי לחלוטין, אביתר יושב ומנגן וכל האנשים רוקדים מסביבו, אבל איזו שמחה ראית על הפנים של האנשים – קינאתי... ובעצם... אני הרגשתי בדיוק ככה. נכתבו בפלייליסט אך לא בוצעו: "משיב הרוח" כאמור (אוף), "שימו לב אל הנשמה" (זה היה יכול להיות נפלא בביצוע אקוסטי), "ואיך שלא" (אוף), ו"ברוש" (כנ"ל). אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה... כשיש כל כך הרבה כוסות שהתמלאו עד גדותיהן בערב הזה. כל כך הרבה עד שקצת קשה להכיל. הרב איתמר אמר בסוף: "יותר ממה שאמרתי לכם יש כאן", והתכוון לסיפור שקצת נזנח במהלך הערב עקב הפצרותיו באביתר שינגן עוד ועוד. אז אומר גם אני – יותר ממה שאמרתי לכם היה שם. כאב, ריפוי, רצון לשינוי, הבנה, ובעיקר איזה אור – אור גדול כל כך עד שהלב היה קטן מלהכיל וקצת נשבר. אבל... לילה כיום יאיר... נכון..? המשך חג שמח.
