תגובות לכולם (מקווה שכתבתי נכון את השמות)
לאריק, אבל אני כבר מוטשת מלצאת לדייטים וכל פעם להגיד לבן אדם שאני לא מעוניינת להמשיך.. אני מרגישה שאני מתנשא ושכלום לא מספיק טוב בשבילי. ובסך הכל הבן אדם שמולי לא עשה שום דבר פסול.. ובמיוחד שעכשיו כל מאגר האפשרויות שלי הצטמצם מאוד (אחרי שגיליתי שאני א-מינית) אני בכלל מרגישה שאני חייבת להפסיק להיות בררנית, כי אני באמת אשאר לבד. אולי מה שאני מחפסת, ומה שאידיאלי בשבילי - לא באמת קיים?
ברומביט, הבעיה שלי, שאף אחד לא "ראוי" לי.. אני בטוחה שאני בררנית מדיי.. אני פשוט לא מצליחה ללמוד להתפשר ולהוריד את הרף... \-: אני כל כך רוצה למצוא את מה שאני רוצה.... מקמיקא, אחרי באמת המון תהפוכות ושלבים בחיים שעברתי - אני שלמה עם עצמי היום. ברור שתמיד יהיו דברים שדורשים שיפור, אבל אני למדתי לקבל את עצמי בהבנה, ובמקביל להמשיך לשנות את מה שאני חושבת לנכון.. אז כן, אני יכולה לעשות דברים שאני אוהבת גם לבד.. אבל לא - אני לא יכולה להיות מאושרת. הרגשת הריקנות תמיד תשאר, כי התמונה שיש לי בראש, והרצון החזק למצוא את זה - לא נותנים לי להיות שלווה. אולי מה שאני מחפשת מגיע רק עם הזמן? אבל קשה לי להשאר בקשר כשזה נראה לי בכלל לא קרוב למה שאני רוצה.. אני מרגישה לפעמים שאף אחד לא יתאים לי ויאהב לעשות את הדברים כמו שאני אוהבת, ולכן עדיף לי לבד. אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצוא את המישהו הזה שאוהב את זה כמוני... אני לא רוצה להיות לבד. ברת'ור, אבל מה עדיף? להשאר לבד, או להתפשר ולהיות עם מישהו שנחמד לי איתו, אבל הוא פשוט לא כ-ל מה שאני מפחשת.. הוא לא יוכל להפתיע אותי בדברים הקטנים שגורמים לי להרגיש הכי משמעותית בעולם, לא יהיה לו את החיוך שממיס אותי, לא יהיה לו את החיבוק המרגיע או המילה הנכונה להגיד לי כשאני עצובה, הוא לא ייצחק בהבנה כשאני מתרגזת משטויות ויגרום לי להבין שאני סתם קופצת, הוא לא יהיה מישהו שאני מסתכלת עליו וגאה להיות חלק ממנו ושהוא חלק ממני, הוא לא יגרום לי להרגיש שעכשיו הכוס שלי לגמרי מלאה... והרגשת הריקנות תמשיך ללוותר אותי.. .......
