../images/Emo155.gifהיום בתפוז../images/Emo43.gifאנשים../images/Emo157.gif

הערב ב-18:00 השף יניב גור אריה יגיע לפורום מתכונים ויכין ארוחה וירטואלית מלאה לחג החל ממנה ראשונה ועד הקינוח. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=75&msgid=75433185
בשעה 20:00 תערך בפורום אומנות שימושית לילדים סדנת פימו. והפעם בתפריט: הכנת שלט לדלת. כולם מוזמנים! http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1467&msgid=75587443
ב-21:00 פורום אומנות בחרוזים עובר סדנה להכנת צמיד ואתם מוזמנים להצטרף
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=1479&msgid=75498179
חושבים שאתם יודעים הכל על מד"ב ופנטזיה? בואו להוכיח את זה! פורום חומריו האפלים מזמין אתכם לתחרות טריוויה מיוחדת במתכונת 'מקבילית המוחות' במסגרת כנס עולמות 2006. כל הפרטים בקישור הבא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1511&msgid=75535285
תחרות תמונת החודש חוזרת
השתתפו בתחרות בנושא עולם החי בפורום תמונות מצחיקות ואולי תמונתכם תזכה להיות זו שבשער הפורום למשך חודש
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=329&msgid=75550333
 
נצל"ש: עזרה....

טוב, הסיפור שלי קצת מוזר, אולי אפילו די מטורף... אבל אולי נורמלי. אז ככה, אני שירלי, בת 20. והאהבה הראשונה שלי הייתה (וכנראה קצת עודנה) בחורה. הכרנו בשנה שעברה, במסגרת שהות משותפת בדירה של שירות-לאומי. מיד התחברנו מהר מאוד אחת לשניה. אני במיוחד נקשרתי אליה. היא מצאה חן בעיני מאוד. היא בחורה מאוד כריזמטית, מצחיקה, מעניינת. חוצמזה, היא גם מאוד מושכת. יפהפייה. אני זוכרת שתמיד כשהייתי חוזרת מסופי השבוע, הייתי מתרגשת לקראת זה שאני הולכת לפגוש אותה. וזה לא היה פעמיים-שלוש בתחילת השנה...זה היה ככה כל שבוע ביום ראשון... התחלתי להתעניין במוזיקה שהיא אוהבת. כשהייתי הולכת לשופינג, הייתי בוחנת,למשל, חולצה מסויימת, וחושבת האם היא תאהב אותה עליי. אפילו התחלתי להשתמש בשמפו כמו שלה. היינו מדברות, מנהלות שיחות נפש, ספרתי לה על חיי ועל הבעיות שלי, והרגשתי שסוף סוף יש מישהו שמבין אותי באמת. שקורא את הלב שלי. לאחר כמה חודשים, התחילו להיות לה בעיות במסגרת השירות לאומי ועלתה על הפרק האפשרות שהיא תיסע לשליחות לחו"ל עד סוף השנה. נשברתי. לא יכולתי לפרגן אותי. רק ראיתי איך כל הקשר שנרקם ביננו הולך ונפרם לגמריי. היה לי קשה לתפקד ברמות מטורפות. בסופו של דבר, היא לא עזבה לחו"ל, אבל היא עזבה את השירות. כלומר כבר לא גרנו ביחד בדירה במסגרת השירות. הרגשתי באותה התקופה שכל העולם נפל עליי. הגעגועים היו מטורפים. כשהייתי מסתובבת בעיר, פעמים רבות הייתי רואה מישהי וחושבת שזאת היא, אפילו שאין סיבה שהיא תהיה במקום הזה בכלל. כל פעם שהפלאפון שלי היה מצלצל, קיוויתי באופן בלתי נמנע שזאת אולי היא... אחר כך, כשהייתי נוסעת לבקר אותה מדי פעם, אחזה בי אותה ההתרגשות המטורפת של "ימי ראשון". וגם הייתי מתהדרת לכבודה, משקיעה מבחינת הופעה חיצונית, דבר שלא הייתי עושה כשהייתי מבקרת חברים/מכרים אחרים שגרים רחוק. היא ידעה כמה היא חשובה בשבילי, אך באותה הנשימה הדגישה שאיך שאני רואה אותה זה לא כמו איך שהיא רואה אותי. אני פתחתי בה תלות מסויימת. יש לי חברות טובות נוספות, והחברה הכי טובה שלי היא בעצם בחור, שאני מכירה מגיל אפס... אבל אף פעם לא הרגשתי כלפיהם צורך ואהבה כמו שהרגשתי כלפי הבחורה הזו. כשהיינו מדברות על הקשר שלנו, לא היו דיבורים שאולי משתמעיים לכיוון של אהבה נשית במובן הרומנטי, אלא במובן הנפשי-חברי עמוק בלבד. גם אני לא חשבתי עליה במובן המיני. אציין שהבחורה סטרייטית לגמרי. אחד המשפטים היפים ביותר שהיא אמרה לי היה :"אם תהיה לי בת, הייתי רוצה שתהיה לה חברה כמוך". נר'קם ביננו קשר נפלא. היא עזרה לי להרגיש עם עצמי טוב יותר, וגם עם העולם הזה. אני יודעת שגם אני נתתי לה המון. בדיעבד היא אמרה שלפעמים היא הייתה מרגישה "אפורה" לידי, בגלל שאני כזו מיוחדת. אולם, זה מה שהיה בהתחלה... אבל למעשה, מאז שהיא עזבה, הקשר שלנו לא היה כמו שהוא היה. היה לי קשה שהיא לא זמינה אליי כמו פעם, שהיא מצאה עיסוקים רבים , והרבה פעמים לא מצאה זמן בשבילי, לפחות לא באותה המידה כפי שהייתי רוצה. כך שבעצם היו לנו תקופות טובות יותר, וטובות פחות. אני יכולה להרחיב ולספר כל כך הרבה, אבל אני רוצה להגיע לנקודה שבגינה פניתי לפורום הזה. לפני כחודש רבנו. לא מריבה טיפשית ילדותית שנפתרת כעבור ימים אחדים, אלא כזו שהביאה להתנתקות מוחלטת ביננו. היא אמרה לי שהיא פשוט לא מרגישה שהיא יכולה לעמוד בציפיות שלי, בדרישות שלי. שאני אף פעם לא אהיה מרוצה ממנה (ומאולי מאף אחד, בכלל). היא אמרה שקשה לה איתי. שאני מלאה אותה. עכשיו אנחנו בכלל לא מדברות, וקשה לי. אני מצליחה לתפקד, אבל עדיין... היא כל כך חסרה לי. למשל, כשקורה לי דבר משמח, אני מרגישה שהשימחה שלי איננה שלמה משום שאינני יכולה לחלוק אותה עמה. יכול להיות שזו רק אובססיה גרידא שפתחתי כלפיה. אבל מצד שני, יש דברים שקצת לא ברורים לי. למשל, כשהיא הייתה נוגעת בי, חיבוק למשל, הייתי מרגישה שזה עושה לי משהו. לא בקטע שמגרה אותי, אבל עדיין- מין התרגשות מטורפת שכזו. פרפרים שפעים בלופים של 360 מעלות... אני נמשכת לבנים, והייתי בסיטואציות מיניות עם גברים (אך לא שכבתי איתם, מכיוון שאינני מרגישה שאני בשלה או שמצאתי את ה"ראשון" שאני רוצה שזה יהיה איתו) אבל... בכל זאת, למה המגע שלה עושה לי משהו? ולמה בחיים שלי לא הרגשתי אהבה ואושר שחוויתי איתה גם עם גבר כלשהו? ולמה היא כל הזמן בראש שלי, במחשבות שלי? ההתעסקות ההגותית שלי בה תמיד נשמעת לי כמו החברות שלי שמספרות על הבחורים שהן יוצאות איתן, משפטים כגון:"אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו". קשה לי לדמיין תמונה שלי בסיטואציה מינית עם בחורות, ועם הבחורה הזו בפרט. קשה לי לראות כיצד בחורה מספקת אותי- בכל זאת, הבחורות לא "מצויידות" כמו הבנים... הסיטואציה המינית היחידה שחשבתי בהקשר לבחורה הזו היא כשחשבתי עליה עם החבר שלה , אבל לא על שתינו ביחד. אגב, אני באה מסביבה דתיה, מבית דתי, שרק מגביר את העובדה שיכול להיות שלא חשבתי על נשים בגלל ש"ככה הייתי רגילה". אני יודעת שאני אוהבת דברים ונמשכת לגברים.. אבל האם יכול להיות שיש בי גם נטיה לנשים? אציין עוד משהו- יש לי מין "קטע" כזה שאם אני נמצאת בסביבה מסויימת, אפילו סתם באוטובוסים, אני בוחנת בחורות וחושבת האם היא בנאדם מדליק, והאם יהיה כייף איתה. אבל לא חושבת עד לקטע של משהו מיני.. עכשיו, כשאנחנו לא בקשר, אני פשוט לא יכולה לדמיין איך החיים שלי ממשיכים להתנהל בלעדיה. ברור לי שאני צריכה להתגבר על התלות והאובבסיה שפתחתי כלפיה, ורק אז נוכל לחזור להיות חברות (ככה זה מאיך שאני רואה את זה, אך יכול להיות שמבחינתה- היא לא רוצה לחזור להיות בקשר איתי בכלל). אז כל המחשבות בסיגנון כמו "החיים שלי לא מושלמים (במובן של complete וגם Perfect) בלעדיה"- הן מחשבות שמתאימות למערכות יחסים! מה נראה לכם הסיפור כאן? כל כך הרבה שאלות.... וכל כך מעט תשובות.... זה כל כך מורכב ומוסבך. ההודעה הזו יצאה כל כך מבולבלת... ואני מצטערת על כך. ניסיתי לסדר את הדברים בבהירות עד כמה שיכולתי. אם מישהי/ו התנסה במצב דומה בעבר- אשמח אם תשתפו אותי. ובכלל- כל תגובה תתקבל בברכה. זה חשוב לי. תודה רבה.
 

glenys

New member
אהבה לא חייבת לבוא ממקום של משיכה

אם כי מתשמע מדברייך שמגעה כן עושה לך משהו. כדאי לך לחשוב עם עצמך אם את לא מתכחשת להיותך אישה שמסוגלת להמשך גם לאשה אחרת עקב מגבלות חברתיות. לאדם יכולה להיות משיכה לשני המינים, המציאות היא לא דיכוטומית. יום טוב :)
 
דעתי...

אני לא אוהבת לקבוע עובדות בישביל אנשים. זה ניראה שאת מאוהבת בה.וציינת שכשהיא נוגעת בך עובר בך משהו, אני מכירה את ההרגשה.אולי ביגלל שאת באה מסביבה דתיה קשה לך לקבל את זה שאת נמשכת לבנות.או שאולי את לא<?>זה הרושם שנוצר אצלי..אני מאמינה שאם הזמן דברים יתבהרו ואת תביני מה את באמת רוצה.גם אני הייתי במצב הזה ולאט לאט החלקים התחברו לי והבנתי את עצמי. בקשר לאובססיה..זה אף פעם לא דבר טוב.לא בישבילך ולא בישביל אחרים. לדעתי הזמן הזה שאתן לא ביחד רק יעשה לך טוב.עצם העובדה שאת פיתאום לא יכולה לספר לה דברים יכולה לגרום לך לחפש אנשים אחרים לספר להם. אני יודעת שאף אחד לא יכול להחליף באנדם אחר אבל..יש המון אנשים מדהימים בעולם.יש חיים איתה ויש חיים אחריה..פשוט צריך למצוא אותם. המון בהצלחה!
 

J u s t m o i

New member
וואו, מצב מסובך...

אני מניח שיש לך משו כלפיי אותה בחורה, אבל זה לאו דווקא חייב לנבוע ממשיכה הומוסקסואלית, מצאת בחורה מיוחדת, שאת נורא נקשרת אליה, וזה דבר טבעי לחלוטין, השאלה כאן האם היו לך חברויות מהסגנון הזה עוד קודם. כמו שכתבת: "והרגשתי שסוף סוף יש מישהו שמבין אותי באמת. שקורא את הלב שלי." משתמע מכך שהיא הראשונה שאת מצליחה להפתח בפניה ולקבל הבנה ותמיכה, לכן הגיוני מאד שתקשרי אליה, כי היא נורא משמעותית בחיים שלך מבחינת שיתוף, הבנה ועזרה. את בעצם פיתחת בה תלותיות מסוימת, בגלל היכולת הזאת לספר לה הכל ולחלוק איתה הכל... הגיוני שתרצי לספר לבנאדם שהכי מבין אותך את הדברים המשמחים בחיים שלך, והחוסר יכולת הזה בהחלט מתסכל... ההרגשה הזאת שהחיים שלך לא שלמים הם בגלל שנוצר נתק מבנאדם שנקשרת אליו ברמות אדירות, וזה הגיוני לחלוטין, אני לא שולל את האפשרות שאולי באמת התאהבת באותה בחורה, פסיכולוג אני לא ואני לא יכול לנתח ב-100% את המצב שלך, אני רק יכול לתת השערות שלי, שהן לאו דווקא נטיות לסביות. במילים פשוטות יותר- הכרת אדם מיוחד מאד, נקשרת אליה מאד כי לא היו דומים לה, והיה לך רצון שהיא נורא תאהב אותך כמו שאת אוהבת אותה, כדי שתקשרו עוד יותר, ובגלל זה תמיד התגנדרת והתלבשת יפה כדי שהיא תחשוב עליך לטובה כמה שיותר, ועכשיו כשהבנאדם הזה מחוץ לחיים שלך איבדת את הבנאדם היחיד שהבין אותך, ונוצר חסך כלשהו, שאין עוד את מי לשתף וכו' ההודעה שלי אפילו יותר מבולגנת משלך
מקווה שהבנת משהו...
 
כל מה שאמרת -אני יודעת בעצמי...

אני פשוט לא יודעת מה לעשות עכשיו. איך ממשיכים הלאה. אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שיותר, אבל קשה לי בלעדיה. לפעמים אחרי שמתרחשת איזו אפיזודה מצחיקה או מעניינת, אני מוצאת את עצמי מדמיינת אותי מספרת לה אודותיה, מנהלת דיאלוג עם עצמי כיצד היא הייתה מגיבה ואיך הייתה מתפתחת השיחה. אווף. אני לא מתקדמת לשומקום. אני מפחדת שזה תמיד יישאר ככה. זה קשה. <מצטערת על הבכיינות הילדותית שתוקפת אותי>
 
דבר ראשון, ווא...

דבר שני, תראי, את מה שכתבת פה, אני יכולתי גם לכתוב, אבל לא עכשיו, אלא בגיל 14.5 -15 ככה.. מה שקרה לי בגיל הזה שגרם לי להזדהות עם מה שקרה לך עכשיו זה כל מה שאמרת, אבל במיוחד הקטע הזה שאת חושבת שטוב לה איתה "סתם" כי אתם חברות ולא בגלל משהו אחר.. נשמתי את מאוהבת.. זה זוהר וכתוב שם מילה במילה מאותיותייך.. אם מישהו ישאל אותי "רן מה זו אהבה
" אני אתן לו לקרוא את מה שכתבת.. זה כל מה שיפה פה, התמימות הזו, שאת אאוהבת ואפילו לא יודעת.. נשמה שלי אין שום ספק שיש לך את המשיכה המסויימת הזו לבחורות, שיתכן שעקב מקורך (בית דתי) נבנתה לך מעין הסתייגות פנימית כזו ממחשבות על "סקס אחר" או על קשר מסוג אחר.. זה כל כך יפה מה שכתבת, כל התמימות הזו, כל הרוגע הזה שאת מושרית בו כשאת איתה, ומרוב שטוב לך את אפילו לא שואלת למה.. כשהיא מחבקת אותך את מוכנה שזה ישאר לנצח ושרק יבוא מישהו וינסה להוריד ממך את החיוך.. אף אחד לא יצליח
מכיר את זה כל כך טוב, שאני אפילו עכשיו איכשהו תוך כדי כתיבת שורות אלו מתמוגג מהזכרונות שהיו לי כשאני הרגשתי ככה בפעם הראשונה, וזה היה ממש ממש מזמן.. שמונה שנים כמעט. טוב, ועכשיו לעניננו, תראי נשמה שלי, הקשר שלך איתה כל כך חשוב לה, שאת לא יודעת מה לעשות בשביל לחזור איתה לקשר סדיר. מה שאני מציע לך, ומכל הלב, תפני אליה, פשוט תגידי לה שאת מצטערת על הריב שהיה, תגידי לה שהיא הדבר הכי חשוב שהיה לך בשנים האחרונות (אני לא בעד שקרים, זה פשוט מה שנשתמע מדברייך..
) ושאת רוצה לשבת איתה ולדבר על מה שהיה.. אני מקווה שהיא תקבל את זה בחיוב, ותנסה לדבר איתך, ואת, מבחינתך, תנסי להשתחרר ממנה, א. כי יש לה חבר, ב. בגלל שהיא לא מרגישה כמוך, והיא ציינה זאת בפנייך גם.. מקווה שקצת עזרתי לך, כי את עזרת לי להעלות זכרונות קצת, מתוקים ומרים באותה השניה..
ברוכה הבאה לפורום
רן.
 
../images/Emo201.gifמזכירה לי אותי..

מכירה את ההרגשה..את ההתאהבויות החד צדדיות האלה שקורעות את הלב.. לפי מה שאמרת לא נראה לי שיש מצדה סיכוי לאהבה
.. ואם תמשיכו להיות בקשר..או הכי כואב -קשר רופס ..לא תציליחי לשכוח אותה וזה יבוא על חשבון קשרים נוספים עם אנשים שיכולים להעניק לך .. אני לא חושבת שצריך לשנות את המצב הקיים ולתסבך את הסיפור ואת הנשמה שלך.. וכן,זאת התאהבות ולא משנה מאילו סיבות או צרכים נפשיים היא נובעת (הבנאדם היחיד שהבין אותך וכ'ו)..אילו הסיבות שבד"כ גורמות להתאהבות במישו.. זה לא אומר שאין מצב לבנים,או שמעכשיו "שינית כיוון" וכ'ו... יש ב-
מספיק אהבה לכ-ו-ל-ם..
ואת עוד צעירה ויכולה להתנסות בהכל. בהצלחה
 
אהלן ../images/Emo13.gif .מצטערת על התגובה המאוחרת

הייתי פשוט מאוד עסוקה- חג, ליל סדר, שבת.... הבנתי שהתאהבתי בה. שאני עדיין. אבל אני רוצה שזה ייפסק. אין שום טעם בזה. זה מונע ממני לתהקדם ולהנות מהרבה דברים בחיים, ובעיקר זה מונע ממני להיות בקשר איתה. אתה כתבת שכך הרגשת בגיל 14-15... אני יודעת שלא לזה התכוונת- אבל אני מרגישה כמו איזו נערה בת טיפשעשרה, וזה מרגיש מעט פתטי.
הצעתי לי לפנות אליה, אבל אני סבורה שכרגע אין טעם לזה.
היינו פעם במצב כמו היום ,שהייתה לנו שיחה קשה על הקשר שלנו, שגם בו נאמרו דברים כמו :"את רוצה ממני יותר ממה שאני יכולה להכיל".. ואז, כמו היום, הבנתי שאני חייבת לשנו תאת עצמי בקטע איתה. להפסיק לתלות בה כל כך הרבה, אחרת הקשר שלנו יאבד. אלא שלא הצלחתי, ובניגוד לאז, מסתמן כרגע שזה אולי סופי... אני לא יודעת מה לעשות. אין טעם לדבר איתה. אני בטוחה שהדבר האחרון שהיא רוצה עכשיו זה לדבר איתי. אני חושבת שהיא אפילו עדיין כועסת עליי מאז. לפעמים אני יושבת ותוהה אולי ברגעים האלו, שאני מתגעגעת אליה וכל כך רוצה לדבר איתה, היא דווקא שמחה שהקשר הסתיים ושהיא לא תצטרך לראות את הפרצוף המתיפייף הזה שלי יותר. כיצד אני יכולה לדעת אם בכלל יש לי עדיין איזו משמעות בעיניה? בשיחה ההיא היא הדגישה שאני צריכה לטפל בעצמי, ולא רק בגלל הקשר שנוצר ביננו, אלא בגלל תכונות והתנהגות מסויימת, הרסנית, שפתחתי (למשל, התבוססות ברחמים עצמיים, כי ככה נוח ליף במקום להרים ראש ולהמשיך הלאה). ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שהרגשתי שעשוי להועיל לי (גם היא תמכה בו), אך הלות הכספית היא גבוהה ולא אוכל לעמוד בה. אז בעצם נכנסתי לרחוב ללא מוצא. אני כל כך מתגעגעת אליה ואני לא יודעת מה לעשות, אלוהים....
 
תנסי לשכוח..אין ברירה

נראה שכבר לא ייצא לך כלום ממנה אז אין ברירה אלא לשכוח... יעבור זמן והכל יראה יותר טוב
אני יודעת..עברתי את אותו הדבר בידיוק.. ואין אדם (סטרייט או לא) שלא הייתה לו אהבה נכזבת
כך שאין לך גם מה להרגיש מטופשת. זה שהיא הפסידה גם לא אומר שאת לא מספיק טובה... וימצא מי שידע לאהוב ולהעריך אותך! יהיה טוב..
 
אבל אבל אבל...

אני לא רוצה לשכוח אותה. אני רוצה להפסיק להיות מאוהבת בה. אני רוצה שנהיה פשוט חברות. היא האהבה הראשונה שלי. נכון. האם זו אהבה נכזבת? אני לא בטוחה שאלו הם המילים הנכונות כי אני לא רואה את עצמי מקיימת מערכת יחסים עם בחורה. השאלה היא האם נוכ לחזור להיות חברות?
 
את מרגישה שאת יכולה להיות

חברה של מישהי שאת מאוהבת בה?זה קשה.... היא מסכימה לחזור להיות חברה שלך?אני זוכרת שהיא שהיו לה תנאים או משהו.... זה תלוי בשתיכן..
 
למעלה