ערן צור ויובל מסנר במרתף 10
חיכיתי להופעה הזו כי היא באה בניגוד לכל ההופעות החשמליות של ערן שראיתי בתקופה האחרונה, וכמובן – יובל והצ'לו הם תוספות שלא יסולאו בפז. אז כמובן שגם פה יש את הבס, שאי אפשר בלעדיו כשמדובר בערן, אבל בכל זאת הצ'לו עושה את שלו , ולא רק אצל ערן. הם התחילו עם "בגן שלך", שיר מצויין להתחלות ורק מעורר ציפיות להמשך, שכמובן לא נכזבו. קשה לשחזר את סדר השירים, אבל היו שם למראשות המיטה, חנוך מחנך, Rush Time, קרבות תרנגולים,קו העימות של ענבל, תותים, נשים כותבות שירה – שתמיד מייצר אצלי אנטגוניזם מסויים. היה גם "עלבון" שבוצע באופן מרגש למדי למרות שלא מוכר לי כמעט מהופעות. ערן מחליף בין האקוסטית והבס בכל קטע, ובהתאם לכך הקצב והתרגשות הקהל, שבאה לידי ביטוי בכל הזדמנות. גם יובל עובר מדי פעם לקלידים ומזכיר את ימי טאטו היפים. באחד השירים הוא מנסה להפיק מגרונו איזה שהוא צליל גבוה, שנותן תזכורת לציפייה להתחדשות מצד הלהקה ההיא... ערן חוזר אל סיפור הכרותו עם עמליה זיו בבית לסין שנות השמונים, "אני לא אוהבת בנים, אבל אתן לך את הטלפון" – שלאחר מכן נתנה לו גם את השיר "תמונה אימפרסיוניסטית". בכלל, מאחורי כל שיר איזה מימד מסתורי והזוי , שמתחבר באופן מדהים לערן, גם באלה שהוא לא כתב, כמו "קו העימות" למשל, שלא נראה שיש מישהו שהשיר הזה מתאים לו יותר. חסרו לי המכסה הירוק וירושלים אהובתי, שערן אוהב לבצע בהופעות בד"כ. ערן מספר על הרעיון הסמלי של שתיית המים לאחר שטיפת הרגליים של מישהו לאות כבוד, ולאחר מכן בניגוד גמור (או שלא?) מבצע את "לשטוף לה ת'רגליים ולשתות את המים" שהוא שיר קינקי לחלוטין...אבל זה לא חדש אצל מישהו כמוהו. אין ספק שעולם הדימויים שלו רחב ביותר, אבל כל קטע גורם מחדש לחשוב על המורכבות של היצירה ועל העוצמות הרגשיות שמלוות אותה. החיבורים שלפעמים נראים הזויים ומלאכותיים, מקבלים אצל ערן איזו משמעות נוספת, ערך מוסף שהופך את היצירה לחד פעמית וייחודית. אצל ערן צור אין צורך בשינויים, הקהל שלו אוהב אותו כפי שהוא, מקבל אותו כפי שהוא, ורק מצפה לעוד מאותו הדבר. את ההופעה הרשמית חתם "פרח שחור" בתזמון מעולה כרגיל, אבל היו שני הדרנים! במסגרתם ביצוע מקסים שלא שמעתי עדיין בהופעה לקאוור ללאונרד כהן מ"שיר זר" –" קודם ניקח את מנהטן" (תרגם קובי מידן), וגם שיר חדש (שאולי מרמז על עוד דיסק שעומד לצאת מתישהו...הלואי) שלא ידוע לי שמו "אבל אני עדין, ויש לי רגשות"- מעין התחבטות בזהות גברית. אמנם ציפיתי ליותר אנשים במרתף, אבל לפחות הקהל הנאמן הרוויח עוד הופעה מדהימה.