בקשה לתמיכה בהצעת חוק זכויות תלמידים

[גובלינית]

../images/Emo206.gifבקשה לתמיכה בהצעת חוק זכויות תלמידים

עם לקויות למידה בחינוך הרגיל. לעצם העניין - לקות למידה מוגדרת בחוק כמגבלה. הרקע להצעת החוק: במערכת החינוך לומדים כיום כ- 15% תלמידים הסובלים מלקויות למידה, אשר ניתן לחלקם לשתי קבוצות; רק כ- 33% מקרב התלמידים לקויי למידה, מקבלים מענה הולם לצרכיהם במסגרת החינוך המיוחד. מנגד - כ- 66% מהתלמידים לקויי הלמידה הפוקדים את מערכת החינוך בכיתות ובגנים רגילים זוכים למענה חלקי בלבד ולעתים קרובות נותרים ללא מענה, היות וצרכיהם נדחקים אל מול צרכיהם של תלמידים בעלי צרכים מורכבים יותר, אשר זכאים להשתלב בחינוך הרגיל על פי חוק השילוב. כלומר, כ- 10% מהתלמידים הלומדים במסגרת החינוך הרגיל אינם מקבלים מענה הולם וראוי לצרכיהם רק בשל העובדה שהם לקויי למידה. יתירה מכך - בהיעדר חוק מפורש המסדיר את זכאותם של התלמידים לקויי הלמידה - יכול משרד החינוך לשנות את ההנחיות חדשות לבקרים וללא כל התראה מוקדמת. בהמשך לכך, אנו פונים בבקשה לחתום על עצומה התומכת בהצעת החוק ביוזמתו של פורום הורים לתלמידים לקויי למידה בחינוך הרגיל, ו אשר הונח לאחרונה מחדש על שולחן הכנסת על ידי ח"כ זבולון אורלב.

מראש לחותמים ולתומכים

 

[עמי שפירא]

מדוע שלא תרחיבו את העצומה

מדוע שלא תרחיבו את העצומה לכל התלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. אין שום קריטריון לצרכים וטיפול לילדים עם מוגבלויות כולל מוגבלויות קשות ביותר בחינוך הרגיל. אין חדרי טיפול פרא רפואי , הקצאת השעות של טיפולים פרא רפואיים והוראה מתקנת היא מגוחכת. לאבחון פסיכודידדקטי יש להמתין שנים אם בכלל. ביתי הספר אינם מונגשים ועוד אם כבר אז כבר.

 

[גובלינית]

../images/Emo27.gifתשובה לגבי הרחבת העצומה

המענה לשאלותיך מנוסח בבהירות בחוק חינוך מיוחד ובחוק השילוב. זה שהחוק לא מיושם - זו כבר בעיה אחרת שלהורים ללקויי למידה עדיין אין את הפרבילגיה להתמודד איתה... הילדים שלנו פשוט "נוכחים נפקדים" במערכת החינוך - זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב מתייחסים אליהם כאל עצלנים, מתחמקים, נצלנים ומתחזים. כל שאת בגלל שהמוגבלות שלהם אינה נראית לעין ולמרות שהיא מוגדרת כמוגבלות במסגרת החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

 

[עמי שפירא]

אני מכיר את בעיית ליקויי הלמידה לפני ולפנים.

ואת חוק החינוך המיוחד מכל צדדיו. יש לי אישה דסלקטית וילדהעם לקויי למידה ובכל זאת. ראשית הגדרת חוק החינוך המיוחד היא כוללנית ולא מחייבת. רשום למשל ששר החינוך רשאי (ואני מדגיש מילה זו) להקצות שעות פרא רפואיות וכך זה נראה. אין מחוייבות לציוד טיפולי, לחדרי טיפול לשטחם . מספר שעות ההוראה המקדמת היא אפסית ומקוממת. בעיה זו משותפת גם לרבים מהילדים עם לקויי למידה. פתרון ללקויי למידה הוא לא רק בהקלות לבחינות אלא גם בקידומם למרות הליקוי בתוך מעארכת הלימוד. אתם עושים את הטעות שארגוני הנכים עושים במאבקם. כל סקטור סוחב את השמיכה לכיוון שלו ולא תרוויחוו כלום. לפני חודשיים היה פתרון מצחיק לבעיית הסייעות וגם אתם תזכו לסתימת פיות שלא תועיל כלום לילידכם. צריך לאחד כוחות ולנער את הגדרת חוק החינוך המיוחד ואת מחוייבות משרד החינוך לילדים עם צרכים מיוחדים כולל ליקויי הלמידה. יושבת על המדוכה ועדת דורנר לבדיקת חוק החינוך המיוחד ומן הראוי שתתפרצו לדלת פתוחה זו עם עמיתכם. אני ניסיתי ולמרות נסיוני העשיר כמטפל, בודק פרוייקטים של הנגשת שרות ומבנים ונסיוני כסגן מנהל בי"ס לחינוך מיוחד, נסיון של 20 שנה, הועדה התעלמה מפנייתי ולא זימנה אותי לדיון. אני יודע שאתם לא רוצים להעמיד את ילדיכם בשורה אחת עם ילדים נכים. אך גם ליקוי למידה הוא סוג של נכות אם תרצו להכיר בכך ואם לא. נכות שניתן להתגבר עליה ולהגיע למיצוי בכל תחומי החיים כמו בנכויות אחרות. אני מסכים עם כל מה שכתבת לגבי התייחסות המערכת לליקוי הלמידה. במאבק נפרד לא תזכו בכלום.

 

[גובלינית]

../images/Emo26.gifעמי, מספר הערות לדבריך...

לגבי ההגדרות הכוללניות והמקוממות של חוק חינוך מיוחד - אני מסכימה איתך באופן מלא ובעניין זה אנחנו אכן שותפים לאותו "גורל" (בעיני זה לא גורל, כי גם אני מאמינה בשינוי)... לגבי הפתרון ללקויי למידה - ראשית, אני ממש לא מקבלת את ההגדרה "הקלות", כי אף אחד לא מקל על לקויי הלמידה. מדובר בהתאמות, ובדיוק לזה מכוונות ההגדרות לגבי "נגישות" - רוצה לומר: נגישות = התאמות זכותם של תלמידים לקויי למידה לקבל תנאים מותאמים - גם בתהליך הלמידה וגם בתהליך ההיבחנות. בדיוק כפי שיש לעיוור או לקטוע גפיים זכות יסוד לנגישות. החוק שלנו מתייחס לכל האספקטים הקשורים למיצוי הפוטנציאל של לקויי למידה במערכת החינוך הרגיל (יש קישור לחוק בעצומה). יש נקודה שחשוב לי להבהיר - אצל לקויי למידה (בניגוד לאוכלוסיות אחרות עם צרכים מיוחדים) המגבלה העיקרית היא - שפשוט לא רואים את המגבלה... יתירה מכך - יש כאלו הטוענים בעזות מצח (כולל פקידים בכירים במשרד החינוך...) ש"אין דבר כזה לקויי למידה"- אז חייבים לשים את הדברים על השולחן. ארגוני הורים לתלמידים לקויי למידה היו שותפים גם לניסוח "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" והיתה לנו מלחמה גדולה להוסיף את לקויות הלמידה כמגבלה במסגרת חוק זה... מעבר לכך - היינו שותפים לכל תהליך האישור של החוק וישבנו לחברי הכנסת "על הצוואר" עד שהחוק אושר. אלו העובדות. אנחנו גם תומכים במאבק לפתרון בעיית הסייעות - כי הוא רלוונטי גם (ואולי בעיקר...) גם לנו... לכן אני מסכימה שחשוב לאחד כוחות ובדיוק מסיבה זו פניתי אליכם לבקשת תמיכה. לגבי ועדת דורנר - אני מסכימה איתך בפה מלא. ניתן לראות את התייחסותי לדברים כאן (תגובה 42)... לי יש נסיון דומה לשלך ב"כל ועדות מלכה מרגלית"... מדובר ב"פסבדו-ועדות" שמי שמינה אותם זה השר האחראי על יישום החוק - ונכשל בגלל הפקידים הרשלנים של המשרד (בעיני - גורלם המר של ילדים רבים מוטל על כתפיהם)... בהמשך לכל האמור לעיל - זה ממש לא הוגן לטעון "אני יודע שאתם לא רוצים להעמיד את ילדיכם בשורה אחת עם ילדים נכים"... אם היית מכיר את העובדות לעיל מראש - אני מאמינה שלא היית מגיע למסקנה זו כל כך במהירות... המאבק שלנו הוא לא נפרד - הוא עוד מערכה במאבק כולל. כי, בעינינו, אם יכירו בזכויותיהם של לקויי למידה, אז בטוח שיכירו בזכויות של תלמידים עם בעיות מורכבות יותר....