[קורז]

../images/Emo204.gif

היי פעם ראשונה שאני משתתפת בפורום אבל אני חייבת לפרוק קצת מהכאב. אני בת 37 נשואה + 2 ילדים מקסימים. אימי נפטרה לפני כחודשיים והיא בסה"כ בת 57 אומנם היא הייתה חולה בהמון מחלות אולם המוות הגיע בפתאומיות ולא היינו מוכנים לקראתו.אני ואימי היינו החברות הכי טובות שיש וטיפלתי בה במהלך השנה האחרונה יום יום לא עבדתי ולא תיפקדתי בבית. אימי למרות הכל הייתה המרכז בחיים שלי של אבי ואחי וכולנו נעים במין חלום רע מאותו יום.קשה לי נורא להתמודד עם הכאב וגם עם בתי בת ה-12 שאומרת שהיא מרגישה שאיבדה אמא. אני כל כך מבולבלת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי פתאום אין לי במי לטפל ולמי לדאוג וישר חשבתי שאולי אני צריכה תינוק שימלא לי את החלל.אבל איך אפשר כשכל מה שהיא ביקשה ממני כל הזמן זה להביא ילד נוסף שישמח אותה. אני מרגישה שיד אוחזת לי בלב ולא מרפה ממנו.

 

[ymz]

שלום לך

ראשית, משתתפת בצערך ומאחלת לך המון כח נפשי. עברו בסה"כ חודשיים מאז שאימך הלכה לעולמה, הכאב שאת מרגישה הוא מאוד חזק כי הפצע טרי וחדש. עם הזמן תרגישי יותר טוב ותלמדי לחיות עם האובדן. אני יודעת שבשלב בו את נמצאת כרגע הכל נראה שחור ולא משנה מה יגידו לך ההרגשה לא תשתנה בהרבה. אבל תני לזמן לעשות את שלו ותרשי לעצמך לכאוב ולבכות כי מותר לך. עם זאת, אני מציעה לך לשקול לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לעזור לך להתמודד עם האובדן הקשה שלך. בכל מקרה, אנחנו תמיד כאן בשבילך.

 

[hartuvim]

ברוכה הבאה קורז.

אני משתתפת בצערך. את באמת עוברת תקופה קשה מנשוא והאבל על מותה של אמא עוד טרי מאוד. הרגשתי במה שכתבת כמה הקשר שלך ושל אמך היה קרוב והדוק וחשוב לך ולה ולילדים שלך וזה בוודאי לא מקל על הכאב. אני מצטרפת לשני הדברים שנכתבו לך- שתרשי לעצמך להתאבל ולבכות ולכאוב, ושתבדקי האם מתאים לך לקבל סיוע מקצועי. אני חושבת שטבעי ככל שיהיה, עדין ההתמודדות עם האובדן קשה נורא ומכיוון שזה משפיע גם על הבת שלך (גם זה באופן טבעי) אולי כדאי לחשוב על זה. מה דעתך? אשמח להמשיך לשמוע ממך, שירה.

 

[סְקָאלִי]

שלום לך קורז! ../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה אל הפורום שלנו. צר לי לשמוע על האובדן שלך ועל הכאב הגדול שאופף אותך עכשיו. אנא זיכרי שרק חודשיים עברו מאז האובדן, וזה אך טבעי שתהיי מבולבלת. לא לשווא הגדירה הדת היהודית שנת אבל. זה לא שאחרי שנה הכאב ילך, אבל השמים יתבהרו,ותוכלי "לנשום" ולהתאזן ולשלב את הכאב בחיים בצורה שתזכרי את אימך וכל הטוב שהיה בה, אך גם תמשיכי לתפקד ולא תרגישי אבודה. את מאוד מוזמנת להישאר עימנו, ולהיעזר בנו ככל שתמצאי לנכון.

 

[צבעונית1976]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

סיפורך מזכיר את סיפורי. גם אני טיפלתי באימי וילדיי היו קשורים אליה מאוד,ואכן האובדן הוא בפירוש לא רק שלי. החיים בלי אמא ריקים מתוכן ופערו בי חור שחור גדול של ריקנות,שאין במי לטפל,למי לסדר ולהכין ואין לי גם לאן ללכת מכיוון שבית הוריי היה הבית הראשון שלי . גם לי יש אבא שמסתדר מצויין עכשיו ואח שעבר תקופה קשה וחלה במחלת הנשיקה בעקבות הטראומה של איבוד אמא. מבינה ללבך ומאחלת לך ימים יפים יותר. אין ספק שתינוק יכול למלא את החלל הריק.ילדתי 3 חודשים אחרי שנפטרה אימי ואכן הייתי יותר "עסוקה" אבל העצב היה גדול מנשוא. שבת שלום!

דרך אגב,את מצטרפת אליי ולעודליל ששנינו מירושלים,והקבוצה אכן גדלה....

 

[אשבל1]

היי קורז

אני משתתפת בצערך,גם אני בת 37 + 3, מקנאה בך שאימך זכתה להכיר את נכדתה, אמי נפטרה לפני 20 שנה ונורא קשה לי לגדל לבד בלעדיה את הילדים, כך שאני חושבת שילד מצד אחד ימלא את חייך ומצד שני יש הרבה עצב עם כל ההתמודדות לבד(למרות שיש לי בעל אני מרגישה שאם היא היתה היה לי קל יותר),מאחלת לך הרבה שמחה