[אופק דגנית]

../images/Emo204.gif

ידעתי שאני אוהבת את האימון האישי.. רק שעד כמה..גילתי היום אחרי הפסקה של שבועיים.. יושבת מול אדם..שלכאורה שואל שאלות..פשוטות.. למה ? כמה? איך? תסבירי?..תתמקדי? שאלות שאני לא מצליחה לשלוף להן תשובות מהירות.. התשובות הן בעצם המהות שלי של החיים שלי..של מי שאני.. מכירים את המשפט.."אתה לא מממש את כל הפוטנציאל שבך".. בדר"כ מורים אוהבים להשתמש בו.. לי יש תחושה..שאני עדין לא גילתי אותו אצלי.. הוא שם..טמון לא מאחורי אותן תשובות..שצריכה לתת לעצמי קודם..אח"כ לו. והתשובות..יביאו לעוד שאלות..ולתשובות..שבסופו של דבר..לשאלה האחרונה..התשובה תהייה כלכך ברורה שתשלף בקלילות.. יש משהו מאוד מוזר בתהליך הזה.. לרגע נראה לי מאוד.."טיפשי"..לא לדעת מי אתה ולאן אתה הולך? לרגע שני..חצי מהאנשים הולכים מבלי לדעת לאן..הולכים.. <ובלי הבדיחה כולם מגעים לאותו מקום בסוף..>

 

[M i c h a l y U S A]

אז

מבינה שאת עושה קוצ'ינג? זה הליך נכון ללכת לאחד שיכול לשאול את השאלות, שאת עצמך לא שואלת..את עצמך. זה פשוט נותן לך מכה מתחת לחגורה. זה נותן לך אפשרות לעצור לשניה..ולהתחיל לחשוב.. ומכאן מתחיל התהליך של ההמצאה של עצמך מחדש. תהליך ארוך..ותהליך שאפשר לפחות לנסות לסלול שביל חדש. אף אחד לא אומר לך..ואללה מעכשיו הכל יהיה אחרת. החיים כל הזמן מפתיעים...את יכולה לתכנן מליון דברים... ולפחות ללכת בשביל...שלא יהיו בו מהמורות... הדבר החשוב ביותר הוא: לדעת היכן היית ..ושאת אינך רוצה להיות שם יותר