לחוף דלילה, יש שם מלא ערסים. והפארק הלאומי חביב, אבל אני מדברת על חוף שקרוב לחוף של הפארק, אבל מאוד מאוד מבודד ושקט, חוץ מכמה דייגים מדי פעם, ובודדים ומעטים שיודעים את סגולותיו של החוף. זה החוף עם הסלע.
והרחובות בה יתומים.. עמ.. אני הולכת עם החברה המדוכאת שלי(פרידה מחבר) לב"ש לתקן את המטענים ובמטרה לשנות לה קצת את מצב הרוח, ואחר כך עובדת משש בערב(כן, הפסקתי להתעלם מהעבודה) עד סביבות 11. עוד יום למלווה. לא שזה עוזר לי, אבל נו..
והזמן משום מה ממש טס לי כשרק שמעתי שעברתי, ב-25.7, הסתכלתי על זה בייאוש וחשבתי שזה בטח יעבור כמו נצח בכלל לא שמתי לב ואני זוכרת את היום ההוא כאילו הוא היה כולה לפני חודש, או משהו. ולא ידעתי שאת קוראת(וכותבת, מסתבר. P כאן.