../images/Emo204.gifיוצאים מאזור הנוחות ../images/Emo204.gif- אלימות
אלימות מוגדרת כהתנהגות שמטרתה לפגוע באדם אחר. בבית הספר, בבית, במסיבות, ברחוב, דומה שהאלימות הפכה להיות חלק בלתי נפרד בחיינו. היכן עובר הגבול בין אלימות מילולית לאלימות פיזית? להיכן מוביל? היכן/מתי זה יפסק? מדוע אנו מאשימים כל העת את כולם חוץ מאשר את עצמנו? מדוע בפלחי אוכלוסיה מסוימים "היד קצרה על ההדק" והמעבר לאלימות מילולית ופיזית מתרחש כמהירות האור? ואיך אתעלם מאלימות נגד נשים, אלימות בקרב חברת הילדים (בשונה מאלימות מבוגרים כלפי ילדים שהיא סוגיה טעונה וענקית בפני עצמה.) אלימות באתרי הבילוי...... היות שקיימת הבחנה בין סוגי אלימות, לקטתי את המינוחים המקצועיים לטובת הדיון. אלימות פיזית כוללת תקיפות פיזיות המופנות כלפי הזולת: צביטות,דחיפות, סטירות, אגרופים, חבטות, הכאות, כוויות, חבלות, סיבוב הגוף או איברים, חניקות, משיכת שערות. שימוש בחפצים לצורך איום ו/או פגיעה. שימוש בנשק כלשהו. אלימות מילולית מתבטאת בפגיעה ברגשות של אדם בזולתו. והיא כוללת: קללות, השפלות, שימוש בכינויי גנאי ועלבונות, איומים לפגיעה פיזית. שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח. אלימות מילולית ואלימות פיזית גורמות לאלימות נפשית הכוללת דפוסי התנהגות הגורמים נזק ליכולת החשיבה והשימוש בהגיון של הנפגע: חוסר רגישות ואי מתן תשומת לב לצרכים חומריים ורגשיים. אי הערכה למאמצים הישגים אישיים. ערעור האמון ותחושת הערך העצמי. נטישה, שתיקה מתמשכת והימנעות משיחה היוצרת תחושה של בלתי-נראה. חדירה לפרטיות ע"י חיטוט בדברים אישיים, פגיעה ברכוש פרטי ובפרט ברכוש בעל ערך רגשי. מניעה מאדם לפגוש חברים או משפחה. התפרצויות כעס והאשמות שווא ללא סיבה מוצדקת. העדר הקשבה, יחס מזלזל. קנאה קיצונית ללא סיבה. והתוצאה- חיים בתחושה לא נעימה של פחד, חרדה, בושה, כעס, עלבון, חסר ערך, ניצול תסכול וכעס. (בבליאוגרפיה: www.Yelem.org.il)
חברים האלימות אינה עושה הבדל בין שכבות החברה השונות. היא אינה מאפיינת פלחי אוכלוסיה ספציפיים.
מה דעתכם:
האם הכרחי שחילוקי דעות בין אנשים יובילו לאלימות מילולית ומשם לפיזית?
מדוע אנשים בוחרים להשתמש באלימות?
מדוע יש גברים שנוהגים כוחנות כלפי נשים? מה זה מלמד עליהם?
מדוע נשים "מסרסות" (כוחנית) את בני זוגן?
האם פגשתם/חוויתם אלימות מילולית/נפשית במקום העבודה? הייתה לכם דרך יעילה להתמודד?
מה אתם רוצים לומר לנו על אלימות בעולם הווירטואלי שאנו חלק ממנו? מצליחים להתעשת ולשתף? תודה.
אלימות מוגדרת כהתנהגות שמטרתה לפגוע באדם אחר. בבית הספר, בבית, במסיבות, ברחוב, דומה שהאלימות הפכה להיות חלק בלתי נפרד בחיינו. היכן עובר הגבול בין אלימות מילולית לאלימות פיזית? להיכן מוביל? היכן/מתי זה יפסק? מדוע אנו מאשימים כל העת את כולם חוץ מאשר את עצמנו? מדוע בפלחי אוכלוסיה מסוימים "היד קצרה על ההדק" והמעבר לאלימות מילולית ופיזית מתרחש כמהירות האור? ואיך אתעלם מאלימות נגד נשים, אלימות בקרב חברת הילדים (בשונה מאלימות מבוגרים כלפי ילדים שהיא סוגיה טעונה וענקית בפני עצמה.) אלימות באתרי הבילוי...... היות שקיימת הבחנה בין סוגי אלימות, לקטתי את המינוחים המקצועיים לטובת הדיון. אלימות פיזית כוללת תקיפות פיזיות המופנות כלפי הזולת: צביטות,דחיפות, סטירות, אגרופים, חבטות, הכאות, כוויות, חבלות, סיבוב הגוף או איברים, חניקות, משיכת שערות. שימוש בחפצים לצורך איום ו/או פגיעה. שימוש בנשק כלשהו. אלימות מילולית מתבטאת בפגיעה ברגשות של אדם בזולתו. והיא כוללת: קללות, השפלות, שימוש בכינויי גנאי ועלבונות, איומים לפגיעה פיזית. שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח. אלימות מילולית ואלימות פיזית גורמות לאלימות נפשית הכוללת דפוסי התנהגות הגורמים נזק ליכולת החשיבה והשימוש בהגיון של הנפגע: חוסר רגישות ואי מתן תשומת לב לצרכים חומריים ורגשיים. אי הערכה למאמצים הישגים אישיים. ערעור האמון ותחושת הערך העצמי. נטישה, שתיקה מתמשכת והימנעות משיחה היוצרת תחושה של בלתי-נראה. חדירה לפרטיות ע"י חיטוט בדברים אישיים, פגיעה ברכוש פרטי ובפרט ברכוש בעל ערך רגשי. מניעה מאדם לפגוש חברים או משפחה. התפרצויות כעס והאשמות שווא ללא סיבה מוצדקת. העדר הקשבה, יחס מזלזל. קנאה קיצונית ללא סיבה. והתוצאה- חיים בתחושה לא נעימה של פחד, חרדה, בושה, כעס, עלבון, חסר ערך, ניצול תסכול וכעס. (בבליאוגרפיה: www.Yelem.org.il)