טוב,זה באמת נושא כאוב
אבל כולנו משתדלים לחזק אחד את השני ,במשפחתינו חווינו את האובן פעמיים בתוך תקופה קצרה לפני כמעט 11 שנה אחי נפטר מדום לב פתאומי והשאיר אלמנה עם 2 ילדים קטנים אחי היה זה שדירבן וכל הבית עמד עליו מאז חייה השתנו מאד ,אך להורי היה מאד קשה לקבל את המכה ואמי שהיתה חולת סרטן נשברה ונפטרה שנה וחודשיים לאחר מכן,הכאב הוא איום ונורא כי פטירתו של אחי היתה פתאומית לאחר ש 3 ימים קודם לכן נפגשנו במסיבה,להורי מאז לא היו חיים אבי מאז משתדל מא לשמוח במה שקיים ושמח בנחת שיש לו מאיתנו ומהנכדים אובדן השיגרה היה- כי אמי היתה חולה ואנחנו היינו הרבה לצידה,גם בבית החולים,אנחנו עשינו משמרות לשינה בבית החולים וגם בשבתות הגענו תמיד עם האוכל או בחלקו כבר שנתיים לפני שנפטרה כי כבר לא היה לה כוחות אבל לא רצינו שלא יהיו עם אורחים,וזה לא קל כי לי היו שני קטנים ותמיד נשארו עם בעלי, התרסקות פיזית ונפשית- היתה,גם אחרי פטירתו של אחי ועוד יותר אחרי פטירת אמי כי עברתי לאחר מכן 4 חודשים של התכווצויות (הייתי בהריון) עד הלידה,ואמרו לי שזה נפשי,זה לא קל,אני דיברתי הרבה והיו לי חברות ומשפחה שעודדנו אחד את השני ,זה לא קל להשקיע מאמצים בטיפול בקרוב והוא נפטר,ובזה שנאלצתי לנוח ולא ללכת לעבודה ניהיה לי חסר החיים בכאב מתמשך- זה לא קל,גם היום אני מרגישה מידי פעם צביטה כי אמי בכל זאת חסרה לי ,אבל מאז אחים שלי אחותי ואני משתדלים להיפגש יותר בשמחות במסיבות יום הולדת שאנחנו עושים לאבא שלי ועשינו לפני שבוע וחצי,זה טוב לו ולנו ואפילו שהשבוע יש לנו בר מצווה של בן אחי ז"ל עשינו את היום הולדת,אנחנו מדברים הרבה בטלפון אפילו על כאבי לב שמתעוררים ויש על מה, אבי התחתן בפעם השניה עם אישה מקסימה,ומנסה לגשר על הפערים אבל גם הוא לפעמים לבית שהיה לפני שנה וחצי קרה שלא היו לנו שמחות במשפחה עשינו מפגש לשבת באיזה מושב כל אחד הביא חלק מהאוכל והיה מהמם,ובאחת הסעודות כל אחד אמר על כל אחד מהאחים מה הוא זוכר ממנו אבל רק דברים טובים,ומי שלא זכר את השנים היפות של הבית היה בהלם,זה היה כמו סיעור מוחות,הבנים הגדולים שלי ישבו ונהנו ולא נרגעו ועוד שאלו שאלות מקווה שעניתי לך על שאלותיך,ושיהיו רק בשורות טובות