aint mindless
New member
../images/Emo202.gifשחורים../images/Emo202.gif
הנה פרק נוסף של שחורים. הפרק האחרון למי שפספס
blog.tapuz.co.il/45778 פרק כ"א - שיבולת שועל אץ, תוהה, הולי וירושלים עמדו בחשיכה מחוץ לרכב ביחד עם סילי ולחם פרוס. "מה זאת אומרת 'ירושלים של מטה'? מה התחלקת על הראש?" ירושלים אמרה ולא ידעה אם לבכות או לצחוק. היא הייתה צריכה להיות עכשיו בעבודה שלה, לענות לטלפונים ולהכין קפה למעסיק שלה. סילי לקחה אוויר. "בעוד מספר דקות יסבירו לכם את הכל, בסדר? "היא עצרה והביטה בכולם. "עכשיו קדימה בואו נמשיך." היא התקדמה מטרים ספורים קדימה לכיוון של מה שנראה כמו חנות עתיקות ישנה וקירבה את עינה השמאלית אל מכשיר ריבועי מזכוכית שנתלה בסמוך לדלת החנות. הדלת נפתחה ואז לחם פרוס התקדם גם הוא לעבר הכניסה. שנייה לפני שנכנס אל ה"חנות" הוא עצר והסתובב לכיוונם של הארבעה, "אתה באים?" הוא אמר. שלושים שניות עברו, ובחוץ כבר לא היה איש. הם נכנסו לחדרון כניסה שהיה אפל להחריד והקשה על ארבעתם לחוש כל סוג של נוחות, סילי ולחם לעומתם, הרגישו בבית. שוב סילי קירבה את עינה אל מין מכשיר זכוכית בוהק, כמו שהיה בכניסה אבל הפעם לא נפתחה שום דלת, החדר הזעיר ירד למטה, אל מתחת לאדמה. "מה זה מעלית?" לחשה הולי. "בטח מעלית," ענתה לה תוהה. "מה נראה לך שאנחנו בחללית?" אץ התעורר לרגע, "בנות תהיו בשקט, בסדר?!" הם הפסיקו לנוע כלפי מטה ודלת המעלית נפתחה אל מין חדר עליון שקוף שממנו היה אפשר לראות שהמקום בו הם נמצאים ממשיך עוד הרבה לכיוון מטה. "מה לעזאזל?" תוהה אמרה ולא האמינה. מהחדר השקוף היא והשלושה שאיתה הבינו שמדובר במשהו גדול, הרבה יותר גדול ממה שהם חשבו. מתחתיהם הייתה הקומה הראשית של HVN ואליה סילי ולחם, הובילו את הארבעה בעזרת מדרגות נעות. "טוב, אני יודע שאתם קצת המומים," לחם פרוס אמר וקיווה שלא יהיו התנגדויות. "אבל אני מקווה שבהמשך תבינו את הכל." "מתי בהמשך?" רטן אץ. "אני מרגיש כאילו אני באיזה סרט ריגול הוליוודי." הוא הוסיף בחוסר סבלנות. סילי פנתה אליו, "מיד תגיע בחורה שתסביר לכם את הכל. היא אמנם לא מהטיפוסים שבדרך כלל מסתובבים במקומות כמו HVN, אבל הבחורה מוכשרת. היא תסביר לכם את הכל. ובינתיים," היא אמרה והסתכלה על לחם. "אני והאדון פה נמשיך לדרכינו, היא מיד תגיע. שיהיה לכם בהצלחה." היא התקדמה לעברם ולחצה ידיים לבנות, ולחם לחץ את ידו של אץ."אל תדאג," הוא אמר. "אתם תסתדרו. להתראות." שניות ספורות לאחר שסילי ולחם פרוס עזבו אותם, הם ראו בחורה שמתקדמת לעברם, ככל הנראה אותה אחת שאמורה להסביר להם את הכל. היא הייתה נמוכה ודקת גזרה, שיערה היה שחור פחמי חלק שנאסף כולו כדי להוסיף קצת , "נכבדות", לדבריה. היו לה משקפיים בעלות מסגרת דקיקה בצבע זהב שכיסו מעט את עיניה הגדולות, שגם הן בצבע פחם. היא לבשה חליפה שחורה שנתפרה בדיוק על פי מדותיה ולרגליה היו צמד נעלי קרוקס זהובות. היא התקדמה לעברם, מחייכת ושמחה על שנפל בחלקה לעבוד על התיק הזה, אם כי חששה שכמות השאלות שכנראה תיפול עליה בעוד מספר שניות, תוציא ממנה צדדים שהיא נוטה להסתיר בזמן העבודה. "שלום לכם," היא אמרה. "אני שיבולת נרד ואני כבר מחכה בקוצר רוח להתחיל לעבוד איתכם." הם לא ידעו למה לצפות.
הנה פרק נוסף של שחורים. הפרק האחרון למי שפספס
