[נסיכה במגדל]

../images/Emo201.gif

קשה לי. יש לי תמיכה ממשפחה וחברים אבל זה רק השבוע הראשון, וקשה לי נורא. קשה לי להאמין שבמקום לחפש לי בית עם גינה במקום שכיף לגדל בו ילדים, אני מחפשת דירה, קשה לי לראות סרט במקום שתמיד הלכנו אליו ביחד, ובעיקר קשה לי להאמין שוויתרו עלי בכזו קלות. פשוט לא מצליחה להבין את זה. מתי, מתי אני אתרגל כבר. מתי יהיה לי מישהו שאפשר להישען עליו באמת )-:

 

[גמדים]

../images/Emo24.gifבהתחלה זה קשה

זה שלבים שעבורים , את צריכה עוד לעכל הכול נסי לנצל זאת לדברים שייעשו לך טוב, תחשבי קדימה אני יודעת זה לר קל , זה שלב שאת צריכה לעבור ואנחנו פה לתמוך בך מבל הלב, תראי הזמן יעשה את שלו ויהיה לךל יותר קל עם זה, את לא לבד

 

[פארדון1]

יקירה

תחילת הדרך היא אכן קשה מנשוא. למה את מתכוונת "ויתרו עלי בכזו קלות?" בכל מקרה, כשהדמעות יתייבשו תבחיני באבירים שחמכים לך מתחת למגדל... יהיה טוב

 

[touti]

לילה ראשון בלי אמא...

הכי קשה, הפגיעה הכי קשה זה המחשבה שויתרו עלייך או עליי בקלות כזו. ציפינו שלאור כל השנים שהיינו ביחד, ילחמו עלינו קצת. וזה לא קרה. עוד לא התקררה הגופה וכבר נמצאים עם אחרת. עוד לא הספידו וכבר זזים הלאה.. אבל, אבל רבתי!!! השבוע הראשון הכי קשה, אפילו אעז לומר שהשנה הראשונה הכי קשה. זוכרת, שבלילה הראשון בלי...עבדתי כמו חמור עבודה, עשיתי פסח את כל הבית. צאי, צאי הרבה עם חברות. לצאת עם חברות ולהתעסק כדי לא לחשוב. וכמובן קחי לך דף ותרשמי את כל הפלוסים. עיזבי את הפגיעה באגו. תביטי על התמונה בכללותה. לא היית נשארת עם בן אדם שלא יכל להלחם על אהבתך. לא יכולת להמשיך לחיות בלי אהבה ומן הסתם עוד כמה דברים שבאים בעקבותיה.. אז תהיי שלמה עם עצמך. קשה? החיים לא פיקניק. אבל יש לנו יכולת להפוך את הקושי למשהו נעים וזורם. בהצלחה ובוקר טוב

 

[אחד ומיוחד2]

נכון אבל....

יש גם גברים שנעזבו ולא "נלחמו עליהם" , והעובדה שגברים ישר נמצאים עם אחרת היא בגלל המבנה הנפשי והמצב בחוץ אם הוא מוצלח גם נפשית יותר קל לו להמשיך מה גם שלרוב הילדים נשארים עם האמא מה שמשאיר אותו יותר פנוי ונייד לקבוע ולצאת וכ"ו אבל גם בודד יותר ומנותק יותר מהחום והשמחה שילדים מביאים לבית. למה מצפים מגבר שעבר גרושים לשבת בבית לבד ובודד ושיסבול, לאשה לפחות יש את הילדים להתעסק איתם ולא לחוש בודדה כל כך וגם לקבל חום ואהבה - אין כמו חיבוק מהילדים בבוקר בשביל לתת חיוך להתחלת היום.

 

[בטר אנד דיפרנט]

ללא נושא

 

[touti]

קודם ברוך הבא../images/Emo140.gif

וקבל חיבוק להמשך הדרך.

 

[הוא טוב]

אל תשכח-עם הזמן

ילדים מתבגרימ.יש פתגם שאומר אבא 1 יכול לדאוג ל10 ילדימ, אבל 10 ילדים לא יכולים לדאוג לאבא 1 . אני יודע שזה נשמע עצוב. אני מאותם הילדימ.

 

[touti]

אני מכירה את התפתגם הזה על אמא

אתה אחד מאותם ילדים שלא יכולים לדאוג לאביהם? יש לך אבא מבוגר?

 

[הוא טוב]

המשכתי את המליצה סך הכל.

 

[touti]

מסכימה איתך

שהתופעה קיימת בשני הצדדים.

 

[נסיכה במגדל]

בוקר טוב

את יודעת מה? אם זה היה בשביל אחרת עוד הייתי יכולה להבין. אבל הבנאדם אמר שהוא אוהב. שהוא רוצה לתקן. הנישואים כבר לא תיפקדו והיו במצב של מוות קליני. ביקשתי: בוא נתחיל מההתחלה. תן לי להרגיש שאתה מחזר אחריי כדי שאוכל להימשך אליך. יכל לקחת את האישה שהוא טוען שהוא אוהב לפיקניק, לפארק, לפאריז, לוונציה. יכל להגיד לה "בואי נהיה היום רק שנינו" ולקנות לה פרח בטיילת בתל אביב.יכל להיות ממש היום באמצע עשיה מתוקה של אהבה. במקום זה הוא שוב, בפעם האלף, בחר להגיד "אי אפשר" (מנטרת חייו) ולשקוע שוב בהוויה חסרת התוחלת, לעצום עיניים מול אשתו הנובלת ובסופו של דבר לסיים את הנישואים. לוזר. אימפוטנט. אידיוט.

את צודקת, לא הייתי נשארת עם בן אדם שלא נלחם עלי. אבל הכל נראה לי עכשיו כל כך חסר תוחלת. רוצה אהבה אמיתית, אמיצה, יוקדת.לא רוצה להיות זאת שחשובה עוד פחות מכלום.

 

[אחד ומיוחד2]

צודקת ב 100% גם אצלי היה דומה..

להגיד שאתה אוהב ורוצה לתקן זה נחמד .אבל לבצע זה מה שקובע. למרות שבכל מה שנוגע לבינו ובינה הכל היה מצויין ( היא אמרה, אני יודע שזה נשמע מצ'ואיסטי ) עשינו אהבה ואבל מעבר לכך לא הצלחתי להתחבר אליה - כאילו שני אנשים שונים ועוד בסוף היא פירקה את החבילה מבלי להסכים לנסות טיפול זוגי. אח.... מה אני אגיד לכם עולם מוזר ומסובך

 

[הוא טוב]

ניסית לדבר איתה?

להתעניין במה שהיא מתעניינת? לעשות לה הפתעה פרחים שם אני יודע? לדבר איתה וסתם לפטפט? איזה ספר היא אוהבת ואיזה בגדים לפי דעתה מתאימים לילד? ניסיתה לספר לה על נפלאות הטבע ולהגיד מה מזכיר לך ענן בצורה מוזרה?

 

[בטר אנד דיפרנט]

אולי טעינו בחשיבה הזו ???

מדוע ציפינו שזה יתחיל מן השני ? כמובן שאי אפשר ליסוע בניוטרל , אבל אבקש לשמוע, מה נוסה או השתדלתם ולא הצליח ...

 

[שבלולית U4]

אני ניסיתי

והייתי עושה לעצמי דימיון מודרך. הייתי מנסה להתרגש כשהוא מגיע כשהוא היה מתקשר הייתי אומרת לו נו תבוא כבר שמתי נרות בחדר אחרי המקווה אבל זה לא עזר מבפנים הכל כבר היה רקוב ומת וכאן אני אציין שאני זו שלא רצתה. אני דחפתי לגירושין. כי כל מה שניסיתי שיהיה טוב וכיף זה לא בא לי מבפנים זה היה החייאה לאדם מת

 

[נסיכה במגדל]

אצלנו

הסיבה הייתה פשוטה: אני בת, הוא בן. גבר. ג-ב-ר. והחיים נכנסו למין קיפאון, ויצא שלא היו לנו חיי אישות בכלל, ואיכשהו זה, אפילו זה, עבר להיות אחריותי הבלעדית - לבכות על זה בלילות, לכתוב לו מכתבים ולהזכיר לו שיש בעיה... והמשיכה דעכה אצלי ומתה. כל כך נפגעתי. אני מטפסת על הקירות מרוב לחץ - איפה הבית שלי, איפה הילד שלי, מתי הכל יסתדר. והוא? "אי אפשר", או מציע הצעות מן השפה ולחוץ (למשל, לקנות בית במקום שרציתי, אבל בלי שהוא ישנה את מקום עבודתו שנמצא בקצה השני של הארץ. בקיצור, סימן וי. "הנה, הצעתי"). וכשגבר שוקע בענייניו ועוצם עין למצוקות של אשתו, היא לא נמשכת אליו. אז כן, הייתה לי ציפייה שזה יבוא ממנו. ואני לא רק חשבתי אלא גם ביקשתי, בכתב ובעל פה: רוצה להתחיל מההתחלה. תחזר אחריי, תרגש אותי, תן לי להרגיש את הגוף שלי. תן לי להרגיש שאני אשה שחיה עם גבר, לא שני ילדים בגן שנתקעו באותה דירה. "אי אפשר".

 

[פארדון1]

נסיכה חביבה

את נשמעת מאד כואבת, המכה טרייה וזה בהחלט מובן. העניין הוא, שמהסיפור האישי שלי אני יכול להגיד לך שממרחק הזמן יש סיכוי שתתחרטו. גם אשתי רצתה שאני אקדיש לה יותר תשומת לב (ודווקא הענקתי, אבל כנראה לא מספיק) ולי היו דרישות שונות ממנה, במבט לאחור נדמה לי שהייתי מעדיף להעניק לה את כל התשומת לב שבעולם (הגדרת את זה יפה "להיות בעשייה מתוקה של אהבה") והדברים שהפריעו לי בה נראים פתאום טיפשיים. מצד שני, אני מעולם לא ויתרתי על חיי אישות.. זה באמת משונה ומעיד שיכול להיות שהבחור פשוט לא בעניין ובאמת צריך לפרק. על פניו, נשמע שהוא באמת ויתר מאד מהר. השאלה היא אם הוא מבין את המחיר. אם את רוצה את יכולה לשלוח אותו אלי, שישמע איך החיים שנה אחרי... אני מניח שיש לך תפיסה מסוימת על תפקיד הגבר בחייך, הוא כנראה לא יכול למלא אותה. השאלה, האם ניסיתם שהוא יתאמץ למלא לפחות חלק ממנה ואת תתפשרי על החלק הנותר?

 

[נסיכה במגדל]

המחיר

תשמע, לו אין כל כך מה לשלם. אין לנו ילדים, הוא לא אוהב אותי ואין לו שעון ביולוגי. חודש חודשיים והוא כמו חדש. אם נצטער על שוויתרנו על חיים לא מספקים, נפשית ופיזית? מסופקתני. אם נצטער על שלא ניסינו יותר? כנראה. אבל העניין הוא, שאנחנו יכולים לשבת עד מחרתיים ולרשום רשימות ולהחליט מי יעשה מה. עשינו את זה אלף פעם. זה לא שווה כלום. כדי שהלב יזוז הייתי צריכה שיגעו בו. ולא נתבקשתי ולא נעניתי. כדי להיות מאושרת אני צריכה לבנות מערכת יחסים עם בסיס איתן. אני צריכה שיסחפו אותי, שירגשו אותי, שיגרמו לי להרגיש חיה. לפחות לקצת, לפחות בהתחלה. לנו לא הייתה כזו התחלה, ובאמת לא הצלחנו. לכן החלטתי שלא אחיה בלי גבר שיאהב אותי אהת אמת, שירגש אותי, שישכב איתי (...). שאהיה שותפה מלאה למי שייתן לי את כולו. הצעתי לו שזה יהיה הוא. אבל אני לא יכולה להכריח אותו. וכן, כמו שטוטי אמרה, יש גם עניין של אגו. שלי חבול ומוכה אחרי שנים של בכי ותחנונים על דברים כל כך בסיסיים. וזה משפיע. פיזית. גבר מחזר=אגו קצת נפוח=אופציה למשיכה. גבר מתעלם=אגו נפול=חוסר תשוקה=גירושים. כמה שזה יכול להיות (אומרים...) סקסי ומרגש לשכב עם הגבר שלך אחרי שהוא השקיע מאמץ לכבוש את ליבך, מצא מקום מצוין לפיקניק, קנה יין וגם דאג לפירות שאת אוהבת, ככה זה חסר טעם ותפל לשכב עם ההוא שכל היום ישב עם הגב אליך, שיודע שאת כמהה לטעום מהעולם אבל מתעלם כדי שחלילה לא יצטרך להתאמץ. אז כן, הייתי מוכנה להתפשר על חיים רגועים יותר ממה שמתאים לי, אבל ביקשתי לפחות לקצת, לפחות לשבוע. אם לא כי מתחשק לך לשמח את אשתך הבוכיה אז כי ביקשתי. כי התחננתי. כי הנישואים שלך מתפרקים. והפגיעה מהסירוב למאמץ הקטן (והנעים!) הזה הייתה הקש. מה היית עושה אם בתוך הנישואים אשתך הייתה מבקשת בקשה דומה?

 

[touti]

מכיר את המושג אגו?

ודאי שאתה מכיר... אישית, יודעת שמיצתי את כל ההשתדלויות והאפשרויות שתלויות בי. שלמה לחוטין עם הגרושים. אפילו 5 שנים אחרוה לא מתחרטת לרגע. זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לנו. וכן, יש מחשבות על לחזור, היום. ושוב לא ממקום של חרטה. לפעמים פשוט נפער בור גדול שאי אפשר לגשר עליו. ואז באים הגרושים.