../images/Emo20.gif

הגיס שלי פתח את המגירה האחרונה בשידת המגירות של אחותי, והוציא משם חבילה עטופה בנייר אריזה. "זה" הוא אמר לי בפתחו את העטיפה, "זה סט לבני נשים מאד מיוחד". הוא הוציא את החזיה והתחתון מאריזתם, והושיט לי אותם ליד. הם היו מקסימים ביופיים. עשויים ממשי, בעבודת יד, שוליהם מעוטרים בתחרה עדינה. תוית המחיר שהיתה עדיין מוצמדת אליהם הראתה מחיר אסטרונומי. "אחותך קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו יורק, לפני 8 או 9 שנים. היא לא לבשה את זה אף פעם. היא שמרה את זה להזדמנות חגיגית ומיוחדת. ובכן, אני חושב שההזדמנות החגיגית המיוחדת הזאת הגיעה היום" הוא לקח ממני את הסט העדין, והניח אותו על המיטה, היכן שריכזנו את הבגדים אותם אנו לוקחים אתנו לחדר המתים,כדי להלביש בהם את אחותי בדרכה האחרונה. ידיו רעדו כשהוא סגר את המגירה בשידה, ואמר לי: "אף פעם אל תשמרי דברים להזדמנות חגיגית ומיוחדת! כל יום שאת חיה הוא הזדמנות מיוחדת!" זכרתי את המילים האלו לאורך כל מסע ההלוויה, וגם בימים שבאו לאחריה, כשעזרתי לגיסי ולאחייניתי לעבור את ימי האבל ולטפל בכל הנדרש לאחר החלל שהותירה אחותי במותה הלא צפוי. חשבתי על המילים האלו כשהייתי על המטוס שהוביל אותי חזרה אל ביתי. חשבתי על כל הדברים שאחותי הספיקה לעשות בחייה, מבלי לחשוב שהם היו מיוחדים או חגיגיים, ואני עדיין חושבת גם עכשיו על המילים האלו של גיסי. למעשה הן שינו את חיי כליל: עכשיו אני קוראת יותר, ועסוקה פחות בלנגב אבק. אני יושבת על המרפסת ונהנית מן הנוף מבלי להתרגש מהעשבים השוטים שצמחו בגינה. אני מבלה יותר זמן עם משפחתי ועם חבריי, ופחות זמן בפעילויות ציבוריות. ככל שאפשר אני הופכת את החיים שלי לחוויה שיש לנצור אותה, במקום לסבל שצריך לעבור דרכו. אני מנסה לאתר את הרגעים הקסומים ולטפח אותם. אני לא "שומרת" שום דבר: אנחנו משתמשים בכלי האוכל המהודרים ובקריסטלים שלנו בכל "הזדמנות מיוחדת" כמו למשל לחגוג ירידה של איזה חצי קילו במשקל, או פתיחה של סתימה בכיור, או הלבלוב של הפרח הראשון באביב. אני לובשת את הבלייזר המפואר שלי כשאני הולכת לשוק, אם מתחשק לי. התיאוריה שלי היא שאם אני נראית ומרגישה מצליחנית, קל לי יותר לזרוק מאה שקל על שקית קטנה של מצרכים מן המכולת מבלי להניד עפעף. אני לא שומרת שום בושם יקר להזדמנות מיוחדת - מה יש, המוכרים בכלבו והכספרים בבנק הם בעלי אף וחוש ריח הדיוק כמו חבריי המגונדרים הנפגשים במסיבות. "פעם",ו"בהזדמנות" הן מילים שיצאו מאוצר המילים שלי. אם זה משהו ששווה צפיה, שמיעה, או עשיה - אני רוצה לצפות בזה עכשיו, לשמוע את זה עכשיו, לעשות את זה עכשיו! אני לא יודעת מה אחותי היתה עושה כאן ועכשיו, לו ידעה שמחר לא תהיה כאן עוד, אותו מחר שכולנו לוקחים כל כך כמובן מאליו.. ויש את כל הדברים הקטנים האלה, שאם לא עושים אותם אז אחר כך מתעצבנים למה לא עשינו ועכשיו כבר מאוחר לעשות.. דברים כמו מפגש עם חברים שדחיתי ודחיתי או מכתב שהתכוונתי לכתוב ביום מן הימים ולא הגעתי אליו. או להגיד לבעלי ולבתי כמה אני אוהבת אותם, סתם כך ובלי כל סיבה. את כל אלה - אני מנסה לא לדחות, לא לשמור לאחר כך, לא להתאפק מלעשות שום דבר שיכול להוסיף צחוק ואושר לחיי ולחיי הקרובים אלי. ובכל בוקר, כשאני פוקחת את עיני, אני מזכירה לעצמי שהיום הוא הזדמנות חגיגית ומיוחדת - כל רגע, כל שניה, כל נשימה באפי, הם מתנה מיוחדת ונפלאה. אסור לבזבז אותם. *נכתב על ידי אן וולס, והתפרסם לראשונה ב"לוס אנג´לס טיימס"
 
אן וואלס........

אם אני לא טועה פרסמה ספר על תובנות החיים מנקודת מבטה האישית . על הזמן , כמו מה שכרגע הבאת ברדי´ , על המין , כמו שאני הבאתי לפני זמן מה , הזכרת לי , אני חייבת להשיג את הספר שלה מתורגם לעברית ... אהבתי את נקודת ההשקפה שלה עכשיו , וגם על הנושא הקודם , מאמינה שאמצא עוד דברים שיאירו את עיניי ואולי ישנו אתך דרך החשיבה שלי .....
שבת שלום דרדי´.
 
../images/Emo9.gif

אחד המימדים של תורת הפאנג שוואי.... נצל כל יום חדש, כאילו שפתחת חגיגה חדשה. לזרוק כל מה שנמצא מעל שנה-שנתיים, או לחילופין להשתמש במה שקיים. יש להרבה מאיתנו את ה"תחביב" הזה לשמור, לשמור.... מי יודע מה יוליד המחר? למדתי להינות ולהשתמש במה שיש לי עכשיו !! כרגע !! לחיות, ועכשיו, והעיקר, היכולת להינות מהדברים הקטנים האלה,גם אם בסביבתם עדיין מצויים אותם אלה ששייכים למגירת הטפלים. מישל שוואי
 
קצת מהפאנג שוואי...

ברדי מנסה להתחבר אלייך דרך הפאנג שוואי... הדברים מהם אנו מעונינים להיפטר: מורכבים מדברים שאינם אהובים עלינו, אינם שימושיים (בגדים שלא לבשנו שנתיים, ספרים שלא פתחנו 10 שנים..), חפצים הנשמרים למקרה שנזדקק להם בעתיד, מתנות שקבלנו ולא נעים לזרוק, דברים המעלים זיכרונות לא נעימים, דברים שמעצבן כל פעם לנקות מהם אבק ועוד. לבדוק מהם הדברים הראויים למסירה לאנשים אחרים שיפיקו מהם תועלת הדברים הראויים לזריקה. במיוחד תיעוד של זיכרונות לא נעימים. חשבונות ישנים, תכתובת לא נעימה. הדברים הזקוקים לתקון. אין לשמור דברים שבורים, מקולקלים, סדוקים וכו. (כל פעם שאתם מתבוננים בהם חולפת בקרבכם המחשבה: "עלי לתקן זאת..." מחשבה זו גוזלת אנרגיה רבה.
 

נעמי 1

New member
קצת על הפאנג שוואי...

זה היה לפני חמש שנים... בוקר אחד התעוררתי... ומהיום למחר החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בבית. הרגשתי שיש משהו בבית, כמו שהוא היום שגורם לי לחוסר שקט. הרגשתי שכל דבר, מחפצים ועד בגדים וספרים... ואפילו דברים שנמצאים על הבוידם... מעבירים לי לאנרגיה שלילית... אנרגיה שגורמת לי דכאון. תוך פחות משבוע... הבית היה ארוז והפועלים התחילו לעבוד. הבית שהיה עמוס בעבר... הפך להיות מינימליסטי. רהיטים... כלי בית מיותרים... ספרים... כן גם ספרים... שלא ממש היו חשובים... בגדים... מצעים... מגבות...פטיפון... תקליטים... מכשירי חשמל... שלא היו בשימוש... הכול התפזר בין חברים... בין מי שרצה ומי שהיה זקוק... וחלק גם נזרק לפח. הבית קיבל גוון בהיר (ולא לבן)... הרהיטים... כבר לא בשיטת ה 3+2+1. כל דבר נבחר בקפידה... תוך התאמה לכך שיגרום לאנרגיות חיוביות. הצבעים השולטים... ירוק... צהוב... כתום. זהו... החלטתי שאני לא משתעבדת לדברים מיותרים. אני לא מתלבטת הרבה. מקבלת החלטה מהירה ומעיפה. השקט הנפשי שלי והאנרגיות החיוביות שחייבות להיות בבית, שהוא המקום שלנו, שווים יותר מדבר שלא בטוח שנשתמש בו בעתיד. נעמי
 
thanx my dear

woke up - it is raining out side - shity weather staying at home today dreaming on a cup of tea an Nana...and you...LOL kissing you from far and away
 

טליה34

New member
כבר אמרתי דעתי

על חורף וגשם...... ותה עם נענע הוא הדבר הנפלא ביותר ברגעים שכאלו. שולחת לך את הניחוח של התה המהביל עם עלי הנענע הטרייה. מבטיחה לך....כשתחזור.
 
למעלה