התנהגות זה כאן

[דורית 175]

ילד עקשן

כל מה שנותר הוא לעשות הרבה ולדבר מעט. פשוט לפעול. נפלא שלקחת אותו מהמוזיאון. בלי כעס. פשוט לתת לתוצאות הטבעיות של החיים לעשות את פעולתן. לא לשכוח כל הזמן לעודד אותו על יכולות שילמד דרככם מהי התנהגות שמקבלת חיזוקים.

 

[me too]

היה המון כעס

ההתקפים האלו מפעילים אצלנו משהו. אני יודעת שזו טעות, ובכל זאת יש המון כעס מצד שני המון חיזוקים על התנהגות חיובית. יש גם המון הכנה לקראת מה שהולך להיות -,מה שלרוב לא עוזר

 

[דורית 175]

עקשן רק מי שמצליח לו

ברור שאם לא היה מפעיל אצלכם, זה לא היה קיים. אתם יכולים להרגיש מה שאתם רוצים, אבל המסר לילד צריך להיות שונה . תעשי לעצמך הסחות דעת, כל דבר שיעזור לך. באדלר אנחנו תמיד אומרים שכל מה שהילד עושה הוא בעד עצמו ולא נגדינו זה עוזר לקבל את האירועים כתהליך מוטעה של הילד ולא להיעלב כאילו הוא עושה את זה דווקא. דבר נוסף, לא לעשות הכנות גדולות, גם זה סוג של תשומת לב מיותרת. לומר פעם אחת. הילד לא חרש או מטומטם. הבין. ולעשות. לא ,לחפור" אלא לפעול בנחישות והרבות יותר בשאלות ולא באמירות שלכם. לשאול אותו לדעתו. מה היה מציע וכד'. חג שמח. דורית סיון , מכון אדלר

 

[קוקילידה 51]

האמת שאני מדברת בלי סוף... אני חייבת גם לאחר

מה שנעשה לומר לו שאבא ואמא לא אוהבים לכעוס ולא אוהבים שהוא בוכה ( אולי זה פורקן גם בשבילי מרוב שסף העצבים שלי גם עולה) ולהסביר לו מה לא היה נעים לנו. אולי זו באמת טעות ... אני גם דוגלת במעשים ולא רק בדיבורים העניין הוא שנראה שלאחר שנייה הוא כבר עובר למשהו אחר ולא זוכר בכלל על מה הוא בכה.

 

[me too]

תודה לכולכן

טוב לדעת שזו לא בעיה פרטית שלנו

 

[me too]

נשתדל לעבוד לפי ההמלצות

 

[הרעות17]

אני מאמינה מאוד שבגיל הזה

הוא כבר מספיק מבין מה זה "אין". גם אצלנו מדי פעם הבחור (2.4) מנסה את שיטת ה"אני אבכה ונראה אם תשברו". אין מה לעשות- צריך עצבי ברזל, להיות עקשנים לא פחות ממנו (לפעמים זה ממש מרגיש תחרות מי עקשן יותר), להסביר שוב ושוב שלא יעזור לבכות כי אין (או כי לא מרשים, או מה שזה לא יהיה). אתן לך דוג' מהבוקר- לילדון שלי יש קיבעון לבקבוק מסויים. הבקבוק לא היה שטוף (והיה זקוק לזה ביותר

), אז הצעתי בקבוק זהה בצבע אחר. הוא, בקריזת בוקר, החליט שהוא רוצה ר--ק את הבקבוק הספציפי שלא זמין כרגע. הסברתי לו שאם הוא רוצה שוקו הוא יוכל לקבל אותו בבקבוק השני, ואם מתעקש על הבקבוק ההוא, לא יקבל כלום וזהו. היו בדיוק דקה וחצי של בכי עד שהבין שאני רצינית ונחשי איזה פלא.. פתאום זה לא כזה רעיון נורא לשתות שוקו מהבקבוק השני

בקיצור, מה שרציתי להגיד, זה שצריך להסביר הרבה, ועם הזמן הוא פשוט יבין שאמא ואבא רציניים ומילה שלהם זו מילה.. ולגמרי מסכימה עם קרן המנהלת- גם לי אין סבלנות לבכי "סתמי", והילד שלי יודע את זה היטב..

 

[me too]

לצערי

לרוב ההתקפים האלו הם לא על "אין" אלא על הולכים לגן בוא נלבש מעיל - התקפה, הולכים למקלחת - התקפה, יושבים לאכול - התקפה. לפעמים הבכי הוא קצר אבל לפעמים זה יכול להיות ההתקף צווחות של 10 דקות ויותרר

 

[הרעות17]

לדעתי זה פשוט עניין של סמכות

גם אצלנו הייתה תקופה כזו. הבהרנו לו מהר מאוד מי אומר את המילה האחרונה ומי מחליט ומאז ההתקפות ירדו באופן משמעותי. לא אגיד שהוא ילד מושלם וממושמע (הלוואי

) אבל בהחלט יודע מתי אנחנו רציניים ומתי אין להתעסק איתנו...