אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה....
- פותח הנושא פנגו
- פורסם בתאריך
אההה??
לא הבנתי ... יש רק מאמר על אמריקן ביוטי?? יש לך כאן רשימה מאוד מכובדת... הייתי שמח לתת לך כיוון יותר ספציפי.. אבל תציין מה אתה כבר שומע ומה מחפש...
לא הבנתי ... יש רק מאמר על אמריקן ביוטי?? יש לך כאן רשימה מאוד מכובדת... הייתי שמח לתת לך כיוון יותר ספציפי.. אבל תציין מה אתה כבר שומע ומה מחפש...
נרקומן ציבור
New member
live/dead
אלבום ההופעה הראשון של המתים, חגיגה של פסיכדליה ובלוז, שגמהו סובל מפסיכדליה. וכל מילה מיותרת. דרעקסטר וכו'.
אלבום ההופעה הראשון של המתים, חגיגה של פסיכדליה ובלוז, שגמהו סובל מפסיכדליה. וכל מילה מיותרת. דרעקסטר וכו'.
הולדן קולפילד בשדה
New member
המת אסיר תודה, אנחנו גם
ביקשת חתיכת בקשה - משהו להתחיל איתו של "המת אסיר תודה"! על כל להקה אחרת ניתן היה אולי לחוות דעה בקלות, אבל כשזה נוגע לחבורת המסוממים בטריפ תמידי של ג'רי "המזויין" גארסיה, הלהקה שהיתה נושאת הדגל של סצנת הפסיכדליה של סן פרנסיסקו ('פריסקו), יש כמה גישות אפשריות. 1. גישת ה-DEAD HEAD אם הזדמן לך להיות מעריץ פנאטי של להקת הגרייטפול דד, לחלוק את חייך עם המוני היפים מגודלי שיער ולעשן את עצמך למוות בזמן שג'רי חורך עוד מיתר בנגינת DARK STAR הנמתחת על פני למעלה משני עשורים תמימים של דקות יקרות מפז (יכולת בזמן הזה אממממ...לעשן משהו ולהקשיב לג'רי מנגן...), אם עשית את זה במשך שנים במסע בלתי נגמר ברחבי היבשת (אמריקה) מחוף לחוף, עם עצירות מזדמנות בחורים שאף בן אנוש לא דרכה כף רגלו שמה, אם אתה עונה לכל אלה - יש להניח שאינך קורא עברית (וגם האנגלית שלך לא משהו כנראה, אבל ניחא), ובכל זאת: הגישה הבסיסית של המעריצים השרופים של הלהקה היא שכוחה המוחלט הוא בהופעה החיה, בג'אמים הארוכים והממוסטלים שלה. זאת ועוד, אלה יעדיפו לעולם ביצועים יחודיים שאינם זמינים לכל מתלהב המחפשם בשוק התקליטים הרגיל, ויבכרו לעולם בוטלגים הזויים שקיימים בארונם של שלושה אנשים ביקום כולו. לפיכך, אם ברצונך להיות DEAD HEAD אמיתי עליך לצבור קילומטראז' נכבד של האזנה ללהקה ולא לחפש אלבומים "קליטים,, הנגישים לכל חובב מוזיקה נורמלי. ההמלצות בגישה זו יהיו על ההופעה המצוינת באמת - Live/Dead מ-1969. כאן תמצא את הגרסה האפלה והארוכה של DARK STAR, את Death Don't Have No Mercy (קטע שרץ חזק בהופעות הלהקה) ועוד. אם אתה ממש בעניין פאנטיות אספנית וחקירת הלהקה בהופעה, אזי אני ממליץ על האוסף - So Many Roads (1965-1995). זהו אוסף של לא פחות מחמישה דיסקים עמוסי כל טוב, רובו של חומרים שלא ראו אור לפני כן. אחת מהשתיים: או שתתעלף משעמום, או שתתאהב לנצח ותכריז על ג'רי גארסיה כאלוהים לאחר ההאזנה. 2. גישת הקאונטרי בוי הנינוח אם אהבת את AMERICAN BEAUTY - הנך בחור שפוי, חובב מויקת קאונטרי משובחת, נהנה ממלודיות קליטות ומצלילי לחנים LAID BACK עם דומיננטיות של גיטרות קלאסיות או חשמליות שלא דופקות דיסטורשן לשווא. כחובב של מוזיקה אמריקאית עממית חביבה שכזו - אין לי אלא להמליץ על הקלאסיקה הבאה ברשימת הקניות שלך: Workingman's Dead - הקודם כרונולוגית ליופי אמריקאי - אך זהה לו בכל מובן של תפיסה וקונספט. הצליל האמריקאי הענוג מנוקז ללהיטי קאנטרי-גיטרות עם שירה דרומית חמה-מתוקה-מתוקה של ארבע דקות. אין טוב מזה. אתה תזהה את הלהיט הפותח - Uncle John's Band ואת הנועל - Casey Jones, לכל השאר תסתגל בקלות וזה יבוא לך מאליו. אין חשש כאן לג'אמים ארוכים ומייגעים, מצד שני אתה מפספס את מהות הגרייטפול דד. 3. גישת הפסייח הכרונולוגי ניתן להמליץ על ה'דד' גם בסדר כרונולוגי - זה יאפשר לך להתוודע בעיקר לצד הפסיכדאלי של הלהקה (היה להם בכלל צד אחר???) באולפן. זה צריך לכלול את אלבום הבכורה (סלף טייטל), את "המנון לשמש" ואת Aoxomoxoa. 4. גירסת דילן זה קל - שים על המערכת את DYLAN AND THE DEAD ותראה איך שני טיטאנים כדילן וגארסיה מדפקים על שערי רקיע. בלי שום מאמץ מיותר בנגינה או בשירה, הכל זורם בקלות והאלבום קליט ונעים במיוחד, כמו שרק ענקים שכבר ראו הכל בחיים (האלבום הוקלט במסגרת מסע הופעות אדיר של דילן והמתים בשלהי שנות ה-80). עוד ראויים לציון מלבד השיר הנועל גם - Slow Train הפותח ובעיקר ביצוע מחשמל של All Along the Watchtower . אל תשים לבל לביקורות העוינות (נוסח AMG) - פשוט אנשים ציפו שהשמיים יפלו אם דילן וגרסיה ישכנו על במה אחת - משזה לא קרה - הם סרבו לקבל את האלבום כמופתי ושחטו אותו. עם זאת, מקורות מהימנים מוסרים שההופעות החיות היו באמת טובות מהאלבום, ועל זה נאמר, "ומה?"! אם בא לך עוד דילן וגרסיה רק בלי דילן - יש גם אלבום של הדד'ז מחדשים את שירי דילן בלי נוכחותו בסביבה (כפי שעשו גם הבירדז וההוליז) - זה מומלץ. שיטת האן דן דינו: אולי השיטה המומלצת. הקטלוג של הגרייטפול דד כ"כ עמוס, כ"כ מגוון (על אף שעות רבות של ג'אמים שאפילו ג'רי לא ידע להבחין ביניהם היום - אולי כי הוא מת...), כ"כ מפוצץ - אף יותר מזה של זאפה (אם סופרים כל בוטלג אפשרי) , כך שבכל ניסיון צפויה לך הפתעה - אולי תתקל בהופעות החיות המשובחות באירופה (72) או בפילמור מזרח (69), שמא תשמע את בלוז לאללה, ואולי אף תמצא עצמך מפזז לנוכח Wake of the Flood או Terrapin Station (שהעטיפה שלו תמיד הזכירה לי את הבית הורוד של "הלהקה" בוודסטוק) ומי יודע מה עוד? תבלה!
ביקשת חתיכת בקשה - משהו להתחיל איתו של "המת אסיר תודה"! על כל להקה אחרת ניתן היה אולי לחוות דעה בקלות, אבל כשזה נוגע לחבורת המסוממים בטריפ תמידי של ג'רי "המזויין" גארסיה, הלהקה שהיתה נושאת הדגל של סצנת הפסיכדליה של סן פרנסיסקו ('פריסקו), יש כמה גישות אפשריות. 1. גישת ה-DEAD HEAD אם הזדמן לך להיות מעריץ פנאטי של להקת הגרייטפול דד, לחלוק את חייך עם המוני היפים מגודלי שיער ולעשן את עצמך למוות בזמן שג'רי חורך עוד מיתר בנגינת DARK STAR הנמתחת על פני למעלה משני עשורים תמימים של דקות יקרות מפז (יכולת בזמן הזה אממממ...לעשן משהו ולהקשיב לג'רי מנגן...), אם עשית את זה במשך שנים במסע בלתי נגמר ברחבי היבשת (אמריקה) מחוף לחוף, עם עצירות מזדמנות בחורים שאף בן אנוש לא דרכה כף רגלו שמה, אם אתה עונה לכל אלה - יש להניח שאינך קורא עברית (וגם האנגלית שלך לא משהו כנראה, אבל ניחא), ובכל זאת: הגישה הבסיסית של המעריצים השרופים של הלהקה היא שכוחה המוחלט הוא בהופעה החיה, בג'אמים הארוכים והממוסטלים שלה. זאת ועוד, אלה יעדיפו לעולם ביצועים יחודיים שאינם זמינים לכל מתלהב המחפשם בשוק התקליטים הרגיל, ויבכרו לעולם בוטלגים הזויים שקיימים בארונם של שלושה אנשים ביקום כולו. לפיכך, אם ברצונך להיות DEAD HEAD אמיתי עליך לצבור קילומטראז' נכבד של האזנה ללהקה ולא לחפש אלבומים "קליטים,, הנגישים לכל חובב מוזיקה נורמלי. ההמלצות בגישה זו יהיו על ההופעה המצוינת באמת - Live/Dead מ-1969. כאן תמצא את הגרסה האפלה והארוכה של DARK STAR, את Death Don't Have No Mercy (קטע שרץ חזק בהופעות הלהקה) ועוד. אם אתה ממש בעניין פאנטיות אספנית וחקירת הלהקה בהופעה, אזי אני ממליץ על האוסף - So Many Roads (1965-1995). זהו אוסף של לא פחות מחמישה דיסקים עמוסי כל טוב, רובו של חומרים שלא ראו אור לפני כן. אחת מהשתיים: או שתתעלף משעמום, או שתתאהב לנצח ותכריז על ג'רי גארסיה כאלוהים לאחר ההאזנה. 2. גישת הקאונטרי בוי הנינוח אם אהבת את AMERICAN BEAUTY - הנך בחור שפוי, חובב מויקת קאונטרי משובחת, נהנה ממלודיות קליטות ומצלילי לחנים LAID BACK עם דומיננטיות של גיטרות קלאסיות או חשמליות שלא דופקות דיסטורשן לשווא. כחובב של מוזיקה אמריקאית עממית חביבה שכזו - אין לי אלא להמליץ על הקלאסיקה הבאה ברשימת הקניות שלך: Workingman's Dead - הקודם כרונולוגית ליופי אמריקאי - אך זהה לו בכל מובן של תפיסה וקונספט. הצליל האמריקאי הענוג מנוקז ללהיטי קאנטרי-גיטרות עם שירה דרומית חמה-מתוקה-מתוקה של ארבע דקות. אין טוב מזה. אתה תזהה את הלהיט הפותח - Uncle John's Band ואת הנועל - Casey Jones, לכל השאר תסתגל בקלות וזה יבוא לך מאליו. אין חשש כאן לג'אמים ארוכים ומייגעים, מצד שני אתה מפספס את מהות הגרייטפול דד. 3. גישת הפסייח הכרונולוגי ניתן להמליץ על ה'דד' גם בסדר כרונולוגי - זה יאפשר לך להתוודע בעיקר לצד הפסיכדאלי של הלהקה (היה להם בכלל צד אחר???) באולפן. זה צריך לכלול את אלבום הבכורה (סלף טייטל), את "המנון לשמש" ואת Aoxomoxoa. 4. גירסת דילן זה קל - שים על המערכת את DYLAN AND THE DEAD ותראה איך שני טיטאנים כדילן וגארסיה מדפקים על שערי רקיע. בלי שום מאמץ מיותר בנגינה או בשירה, הכל זורם בקלות והאלבום קליט ונעים במיוחד, כמו שרק ענקים שכבר ראו הכל בחיים (האלבום הוקלט במסגרת מסע הופעות אדיר של דילן והמתים בשלהי שנות ה-80). עוד ראויים לציון מלבד השיר הנועל גם - Slow Train הפותח ובעיקר ביצוע מחשמל של All Along the Watchtower . אל תשים לבל לביקורות העוינות (נוסח AMG) - פשוט אנשים ציפו שהשמיים יפלו אם דילן וגרסיה ישכנו על במה אחת - משזה לא קרה - הם סרבו לקבל את האלבום כמופתי ושחטו אותו. עם זאת, מקורות מהימנים מוסרים שההופעות החיות היו באמת טובות מהאלבום, ועל זה נאמר, "ומה?"! אם בא לך עוד דילן וגרסיה רק בלי דילן - יש גם אלבום של הדד'ז מחדשים את שירי דילן בלי נוכחותו בסביבה (כפי שעשו גם הבירדז וההוליז) - זה מומלץ. שיטת האן דן דינו: אולי השיטה המומלצת. הקטלוג של הגרייטפול דד כ"כ עמוס, כ"כ מגוון (על אף שעות רבות של ג'אמים שאפילו ג'רי לא ידע להבחין ביניהם היום - אולי כי הוא מת...), כ"כ מפוצץ - אף יותר מזה של זאפה (אם סופרים כל בוטלג אפשרי) , כך שבכל ניסיון צפויה לך הפתעה - אולי תתקל בהופעות החיות המשובחות באירופה (72) או בפילמור מזרח (69), שמא תשמע את בלוז לאללה, ואולי אף תמצא עצמך מפזז לנוכח Wake of the Flood או Terrapin Station (שהעטיפה שלו תמיד הזכירה לי את הבית הורוד של "הלהקה" בוודסטוק) ומי יודע מה עוד? תבלה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.