כמה שאלות קטנות על מעבר מהבית

SimplyMe1

New member
../images/Emo20.gifכמה שאלות קטנות על מעבר מהבית

אם לא אכפת לכם,תמנו חלק מהסיבות שבגללן יצאתם מהבית בלי התייחסות מהותית לסיבות טכניות,כמו לדוגמא: אוני'\מכללה בעיר אחרת ואז חובה לעבור,או רצון לגור עם בן\בת זוג וכיו"ב.. לפעמים אני פשוט מתה לעבור כבר מהבית,לא בגלל שלא מסתדרת עם ההורים,הם בסה"כ מאוד תומכים(גם כלכלית וגם מנטלית),אוהבים וקשורים אליי,אבל לפעמים ההרגשה היא שזה חונק לי מדי כול ההכלה הזו,שאני רוצה את העצמאות שלי,בית חמוד וקטן משלי.. העניין הוא שאם אני אעבור לגור בנפרד,סביר להניח שיחסית לבית הנוכחי שלי שהוא גדול ומרווח מאוד,זה יהיה צריף\בקתה(וזה בלי קשר לכך שאני לא מעוניינת לגור בעיר,ובמיוחד לא בת"א\רמת גן\גבעתיים)באזור המרכז,ולבוא לאמא עם הכביסה ובכלל-להתחיל לחשוב על להכין לעצמי אוכל,זה רק גורם לי לרדת מהרעיון. אז באמת מעניין אותי מה הסיבות שבגללן עברתם מבית ההורים התומך.. ההורים שלי כמובן שלא זורקים אותי,הם כאמור מאוד קשורים אליי ולפעמים מרוב אהבה ודאגה זה מרגיש לי לחוץ,ושכאילו אף פעם אני לא אוכל לעוף לדעתי..התמיכה שלהם בי היא מעל ומעבר,אני אומנם עובדת קשה במלצרות,אבל אין בעיה של תמיכה כספית אם אני צריכה.
 

SimplyMe1

New member
שאלה שפספסתי,

באיזה גיל עזבתם לראשונה את הבית? היום חברה של אמא שלי ישבה אצלנו,וכשחזרתי הביתה דיברתי איתה קצת,והיא אמרה שהבת שלה,בגילי(21)עברה למרכז העיר לגור עם החבר לפני כמה חודשים,ושעכשו היא בקושי רואה אותה,,אולי פעם בשבועיים(והן גרות מרחק של 20 דק' אחת מהשנייה..מצד שני אני לא מתפלאת,,מעולם לא היה להן קשר קרוב מדי..). היא עברה מאחת השכונות הטובות בעיר שלנו,ומקום מגורים נפלא(איפה שבית האמא בעצם:)),למרכז העיר המגעיל והמדכא. אז ירידה משמעותית באיכות החיים נגרמת,כאשר רק רוצים לעבור מהבית בלי לחשוב על מקום חלופי נורמלי. לא בשכונת יוקרה,אבל גם לא בדירת חדר בלי מזגן..
 

SimplyMe1

New member
ועוד דבר שפספסתי:)..אני לא מאופסת אחרי עבודה

ואימון
מי מכם שעבר לת"א\רמת גן והסביבה שיציין זאת.. קראתי כאן שהמון עברו לת"א ומאוהבים בעיר הזו,ורק אני מרגישה שנאה לת"א..לא סובלת אותה ומעדיפה הרבה יותר את הצפון הירוק או קיבוצים דרומיים:)
 

gesus

New member
למה עוברים...

עזבי אותך מסיבות המעבר של כל אחד מאיתנו, לעבור מהבית זה דבר אינדיבידואלי. לדעתי לא נכון לגור בבית כשיש לך יכולת כלכלית לחיות כמו בנאדם בזמן שאתה מחזיק דירה. גם כשנוח לגור אצל ההורים והם לא לוחצים צריך לדעת לעזוב ולחיות מחוץ לבית. הקשר עם ההורים לא חייב להתערער עקב כך. זו פונקציה של כמה זמן פנוי יש לך. אם את לומדת או עובדת במשרה תובענית אז סביר להניח שגם אם היית גרה מטר מההורים שלך אז לא היה לך זמן לבקר אותם. ובקשר לתל אביב, אני איתך בדעה שלך לגביה. גרתי שם חצי שנה ונגעלתי מהעיר הזו. עכשיו אני בר"ג ולמרות שאני גר על גבול תל אביב זה עולם אחר. מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה.
 

SimplyMe1

New member
תגובתי אליך

לא שאלתי את הסיבות כדי לחשוב על רעיונות למה כדאי לי לעזוב. נכון שזה דבר אידיבידואלי,ואני צריכה להסתכל על עצמי כפרט,ולא כחלק מהעדר שרוצה לעזוב מסיבות כאלו ואחרות. לגבי מה שרשמת על יכולת כלכלית-אני בת 21,אפילו עוד לא התחלתי ללמוד לתואר ראשון,ואת המשכורת שאני מקבלת מהמלצרות אני לא יכולה להוציא,כרגע,על שכ"ד. יש גבול גם לאיפה שארצה לגור.בת"א זה לא בא בחשבון וגם לא בר"ג\גבעתיים\חולון. אני לא יכולה לסבול מקומות תעשייתים ומרעישים כמו ת"א והסביבה,ואם לא הייתי חושבת על קרבה יחסית להורים+מציאת מקום עבודה זמני שיאפשר לחיות נורמלי בלי להתכלב יותר מדי,זה היה במושב\קיבוץ. כרגע זה לא אידיאלי,מפני שלשם מחייה במושב,תידרש לדעתי גם קניית רכב כדי להיות ניידת. צריך לחשוב על כול הדברים האלו,ולדעתי להגיע ממצב של רווח כלכלי(גם אם אני עובדת,ההורים עדיין עושים קניות,אמא מכבסת,אבא מביא את האוטו,ויש מרווח גדול בבית)לכדי שפל כדי לממן שכ"ד באיזו דירת חדר נוטה ליפול עם איזה שותף עצבני,ולנסות להצליח בבחינות ולנהל חיים שלמים,זה קצת בעייתי כשעובדים קשה וחיים בדוחק,עד לפחות אחרי התואר שאפשר למצוא עבודה טובה יותר,ולחיות בקצת יותר נוחות ומרווח בבית גדול יותר.
 

Fun Fair

New member
מה אומר לך? ../images/Emo13.gif

יש כ"כ הרבה סיבות לעזוב את הבית, אבל אף אחת מהן לא חקוקה באבן.... עכשיו, אני עזבתי בגיל 18, כי עברתי לגור עם חבר. לאחר השחרור עברתי לשנה באילת ואחרי זה- אחרי 3.5 שנים מחוץ לבית, נראה לי מטופש לחזור לגור עם ההורים אחרי שהתרגלתי לגור מחוץ לבית (אני טיפוס מאוד עצמאי ו"סוליסטי" בהתנהלותי, כך שמאוד נוח לי לגור לבד). מצד שני, כבר אמרתי זאת בעבר ואני אגיד שוב: בדיעבד, יתכן והייתי מחכה קצת עם העזיבה ומאפשר לעצמי להעביר את התואר הראשון תוך התמקדות נטו/עיקרית בלימודים (בלי כאבי ראש של שכ"ד והוצאות וכו'). בשורה התחתונה- לא לעזוב בלחץ "כי צריך" (אלא אם יש סיבה אחרת קריטית, מה שציינת שאין), כי כמו רוב ההחלטות שאנחנו מקבלים תחת לחץ- התוצאות נוטות שלא להיות אופטימליות (הכוונה: לחץ עשוי לגרום לך למצוא דירה שלא מתאימה לך, באיזור שלא מתאים לך ובאופן כללי- לגרום לך להתפשר על טו מאץ') עכשיו, אין ספק שלעזוב את הבית נתפס כסוג של ירידה ב*רמת* החיים. מצד שני, בשבילי, לחיות לבד בדירה שאני אוהבת ומטפחת, בסביבה שאני אוהבת, עם שני החתולים שלי- זו עליה ב*איכות* החיים. דבר נוסף- להתחיל למצוא לעצמך פתרונות לכביסה, לבשל לעצמך, לנקות ובאופן כללי- לקחת אחריות על החיים שלך, זה דבר שבכל מקרה תצטרכי לעשות מתישהו
מצד שני- אפחד לא אמר שזה צריך להיות כרגע.... אני הייתי מציעה לך לחשוב מה התכניות שלך לשנה-שנתיים-שלוש הקרובות ובהתאם קבל החלטה (אולי בעוד שנה תרצי ללמוד ויהיה לך מאוד נוח לגור בבית? אולי את רוצה לעבוד בתחום מסויים באיזור מסויים? ולא חסרות דוגמאות)
 

תמרים2

New member
סולולרית, ד"ש מהחתולים ../images/Emo8.gif

לא טיפשי לחזור להורים אם אין ברירה. כתבת שלבשל וכו' צריך לעשות מתישהו, אני מכירה כמה גברים שלא עשו את זה (כמעט) אף פעם, עברו מההורים למגורים עם החברה/אישה, כך שנחסך להם הקטע של לטפל בעצמם.
 

Fun Fair

New member
../images/Emo13.gif

ראי נא מה כתבתי: "נראה לי מטופש לחזור לגור עם ההורים אחרי שהתרגלתי לגור מחוץ לבית (אני טיפוס מאוד עצמאי ו"סוליסטי" בהתנהלותי, כך שמאוד נוח לי לגור לבד)." בקיצור, הנקודה ברורה: מה שמתאים לי , לא בהרכח מתאים למישהו אחר ולהפך. מה שנראה לי טפשי, יכול להראות למישהו אחר מאוד הגיוני ולהפך. ולגבי ה'גברים' הללו - well, כדי לא לפתוח שרשורפלצת, אני אמנע מלומר את דעתי (*שלי*) עליהם
.
 

SimplyMe1

New member
רוצה להבהיר נקודה לגבי הסוליסטי

גם אני כזו,מאוד אוהבת את הפינה שלי,בלי להיות תלויה באחרים,אבל במרבית החיים שלנו אנחנו תלויים במישהו,בהתחלה בהורים,אח"כ כשיש חבר אז צריך להיות תלויים במידה מסוימת בו(ועוד יותר אם גרים ביחד בדירה דחוקה עם קיר מתקלף:)),בקיצור רוב החיים אנחנו תלויים במישהו,ואלו שקצת חושבים על "לעשות את זה לבד",בין אם לעבור לגור מחוץ לבית ההורים,או בין אם לטוס לחו"ל לבד(מה שיקרה אצלי,כאשר חברות שלי כבר שם),לטייל ולהיות עצמאית ואחראית על עצמי ודבריי,זה באיזשהו מקום להיזרק למים בלי לדעת מה יהיה. הרי עכשו שום דבר בעניין של מעבר לדירה אחרת לא יכול כמעט להפתיע אותך,ואת השוק הראשוני על החיים לבד כבר עברת,ולכן זה יותר קל,אבל למי שחדש בעסק זה יכול להיראות כעסק לא מתאים עד שמתבססים. מה שאומר שחוזרים לנקודת ההתחלה-ירידה משמעותית ברמת החיים,בחירת שותף כושל וכיו"ב הם דברים שצריכים לחשוב עליהם מול עניין הסוליסטיות. אני בכול אופן בעד דירה לבד,ללא שותפים.אם יש חבר באותו הזמן ורוצים לעבור ביחד,אז סבבה..אבל לא עם שותפים..
 

Fun Fair

New member
א..לא..לא...../images/Emo13.gif לא קשור...

נראה לי שההגדרות שלי ל"סוליסטי" ושלך, הן קצת שונות (וזה בסדר גמור, כי כולם רואים את זה בצורה שהיא מאוד שוה...). אני לא מדברת על זה ש"אני מאוד אוהבת את הפינה שלי,בלי להיות תלויה באחרים"- כי העניין של התלות הוא כלל לא רלוונטי. לצרוך העניין- ביום שלישי האחרון נשארתי בבית חולה ו...אין מה לעשות, גם אחרי 10 שנים מחוץ לבית- עדיין התבכיינתי לאמא שתבוא להכין לי מרק עוף וכן- הייתי משוכנעת שאני גוססת וסופי קרב אם היא לא תבוא...
במקרה שלי זה יותר "סטייט אוף מיינד" שמלווה אותי בתהליכי קבלת ההחלטות שלי ובאורח החיים שלי בעשור האחרון, ויש בו הרבה מעבר ל "אני צריכה את הפינה שלי"- אבל זה כבר נושא לפורום אחר
עוד דבר קטן שככה מהבהב לי בראש
: אני לא חושבת שלעשות צעד של עצמאות הוא בהכרח "לקפוץ למים" בלי לדעת מה יהיה... במקרה של דירה: הרי אם תחסכי כסף, תדעי להסתדר עם תקציב, תגדירי לעצמך בדיוק מה את מחפשת (מבחינת שכ"ד, מיקום וכו')- אולי אפילו תחליטי לגור לא רחוק מדי מההורים (באות עיר, למשל)- זו לא בהכרח חוויה כ"כ מאיימת ובלתי ידועה... "ירידה משמעותית ברמת החיים" זה עניין של בחירה- אישית, אני לא חושבת שרמת החיים שלי ירדה "משמעותית". אז ב'99 עברתי לגור בדירת 3 חדרים במקום המיניקוטג' של ההורים שלי....אז מה? זה לא שהיה לי מה לעשות עם כל המרחב הזה אצל ההורים. אז כיבסנו לעצמנו וניקינו והכנו ארוחת ערב לבד...SO? גם אצל ההורים שלי ניקיתי לעצמי את החדר והכנתי לעצמי לאכול כשהייתי רעבה, פשוט עכשיו אני עושה את זה בדירה שלי... מעבר לזה- כל יציאה מממקום שבו מישהו אחר דואג לנו (משלם חשבונות, מכבס, מבשל, מנקה וכו') זה סוג של "ירידה ברמת חיים" כי עכשיו האחריות היא עלינו וכל ההוצאות יוצאות מהכיס שלנו ואולי מאלץ אותנו לוותר על דברים אחרים, דבר שהוא פחות נוח- אבל צריך לעשות את זה מתישהו...לא?
"בחירת שותף כושל"- מה אומר לך? זה סיכון בדיוק כמו לבחור בן זוג כושל, או חברות כושלות, או בעל בית כושל...נכון, יש סיפורי זוועה על שותפים, אבל יש גם סיפורי אגדות- כמו השותפה הקודמת שלי... (אנשים מטבעם נוטים לקטר על הרע ופחות לברך על הטוב, אז פחות שומעים את הסיפורים האלו
). אם את רוצה לגור לבד כי את לא רוצה לגור עם מישהו זר- זה משהו אחר... בכל מקרה- יכול להיות שאת רואה את הדברים בצורה הזו מכיוון שאת מרגישה שלצאת מהבית כרגע קצת גדול עליך- וזה בסדר גמור! לא כולם בשלים לצאת מהבית בדיוק באותו הזמן... אין חוקים, אין לוח זמנים ונשמע שאף אחד לא יבעט בך מהבית אם תשארי
אז...בלי לחץ..יהיה טוב. אני בטוחה שבסוף תקבלי את ההחלטה שנכונה עבורך...
 

תמרים2

New member
העלתם בי מחשבה

שתמיד חייתי עם אחרים, ההורים, שותפות, חבר. חוץ מתקופות קצרות שהיו בין שותפה לשותפה, תמיד היתי עם אדם נוסף. אבל תמיד יש לי את הבוקר לבד עם החתולים שלי
וזה שווה זהב.
 

SimplyMe1

New member
:)

נראה לי שבשלב מסוים ההגדרות שלי טיפה ישתנו,והמעבר ייראה באור טיפה יותר פשוט וקל. כרגע אני נשארת בבית,לא בועטים בי החוצה,אבל לפעמים אני רוצה שכבר ידחפו אותי כדי שזה ייתן פוש לצאת מהבית. בסה"כ אם עוברים מבית ההורים ולא בגלל סיבה של "נמאס להם שאני גרה בבית על חשבונם",מוצאים מקום שאפשר לחיות בו בכבוד בלי להתפשר לגמרי על איכות החיים,ובמקביל שומרים על קשר טוב עם ההורים,אז זה יכול לעבוד טוב. אין חוקיות לעניין,זה נכון,אבל עדיין נראה שיש צ'ק-ליסט כזה שהרבה אנשים הולכים על פיו בכול מה שקשור לעצמאות וליציאה מהבית. :)
 

SimplyMe1

New member
תראי,בהרבה מקרים חובה להתפשר

ולעבור לגור בדירה באזור "לא משהו" בלשון המעטה,עם שותף עוד יותר לא משהו "בלשון המעטה-מעטה",והשאלה אם זה מול מגורים עם ההורים עד שתחסכי מספיק לעבור לבית מושכר אך במקום טוב יותר,או מגורים לבדך כאשר זה עולה לך יותר מבחינת שכ"ד וצמצום,האם זה שווה? אני לא בטוחה.. נכון שעצמאות זה חשוב מאוד,אבל אני לא יכולה לקבוע ולומר על עצמי שאני לא עצמאית לגמרי. אומנם המגורים עם ההורים מאוד תומכת,ואכן יש תלות כמו בעניין המכונית(להיות תלויה מתי אבא יכול לשחרר לי אותה),או דברים בסגנון.. אין לי כ"כ דוגמאות כי הכול אצלנו ליברלי..אם מבחינת שחברים יישבו כאן,או שאני אצא מהבית מתי שבא לי(אמא עדיין חוקרת לאן אני הולכת..אבל זה תפקידה הקרצייתי בתור אמא:)),או שאתנחל על איזה חדר שבא לי,בקיצור הרבה חופש פעולה ואיכות חיים טובה,אז כול זה מול כמה ויכוחים עם ההורים או סתם כמה פעמים שהם נכנסים לי לורידים,צריכה להיות הסיבה העיקרית לעזיבה? באיזשהו שלב זה באמת יקרה. לגבי תוכניות,השנה אני לא מתחילה ללמוד,אבל כשאתחיל ללמוד זה כנראה יהיה בפקולטה מעניינת במכללה קל"ב,ככה שמגורים בבית זה די מתבקש מבחינת נוחות(לא יודעת מה יהיה אז מבחינת רצון,אבל נוחות ישנה כאן),ובלי קשר-עבודה במקום קרוב לבית. התכנון אומנם היה כ"כ אחר,כמו לעבור לקיבוץ ישר אחרי השחרור,אבל בינתיים התוכנית הזו בהקפאה:) ובאמת אף אחד לא אמר שזה צריך להיות כרגע... כרגע אני לא רוצה לעבור,אבל המחשבות החלו להתעורר בעקבות נסיעה קרובה וארוכה לחו"ל..אז מבחינת מגורים ועצמאות-שם זה ייושם:)
 

unholy

New member
הממ

האמת שאני עברתי כי לא יכלתי לגור יותר עם אבא שלי...זה הגיע למצב שהרגשתי גועל גואה כשהייתי בבית...בהתחלה עברתי לסבא שלי אבל בסופו של דבר זה היה קטן לי מדי...לא אהבתי שמישו אומר לי איך החדר שלי נראה ולא להשאיר פה ולא להשאיר שם...בהתחלה האמת שדיי נחפזתי לזה...במקרה חבר טוב שלי רצה לעבור דירה וזה נשמע לי רעיון דיי מגניב...אז אמרתי יאללה...אל באמת ידעתי למה אני נכנס כי גם לא היה לי גב כלכלי ואם לא היה לי סבא תומך אז דיי הייתי אוכל אותה! בכל אופן אני לא מצטער שעזבתי את הבית (בגיל 20 ד"אP:)...אבל אם לי לא היה רע בבית עדין הייתי גר שם...אני לא רואה כל פסול להשאר עד גיל יחסית מאוחר בבית כל עוד מרגישים טוב עם זה...ברגע שאתה מתחיל להיות בזוג ורוצה פרטיות ויש דברים אמיתיים (ולא פיקטיביים כמו הכתבות חברתיות שאתה נורא "ילדותי" שאתה לא גר לבד...או שאתה נורא "תלותי" שאתה גר עם ההורים) שמפריעים לך בלגור עם ההורים אז צריך לעבור לגור לבד. מה שמצחיק זה שמרמה של "אני לא מוכן לדרוך יותר בבית בגלל אבא" היחסים שלי ושלו הפכו לממש טובים...הוא יותר "אבא" שלי מאשר הוא היה כשגרתי איתו! חוצמזה, לדעתי כדאי להתרגל ל"להיות עצמאי" מבחינת כביסה/בישול/לדאוג למצרכים ולא רק למותרויות גם כשגרים בבית...זה הופך את הנחיתה ליותר רכה...בכמה פעמים הראשונות כשהייתי צריך לשלם על מצרכים לאוכל שהוא לא לאכול בחוץ היה לי ממש קשה מבחינה קמצנית להוציא ת'כסף!
 

SimplyMe1

New member
לגבי משימות בבית,

תראי,בבחינת הזמן לא תהיה לי ברירה,וכאשר אעבור לגור בבית משלי(עלול לקרות אפילו עוד כמה שנים מעכשו,זה שאני כותבת כאן לא מעיד על עזיבתי את הקן
),אצטרך בין כה וכה לבשל,לכבס ולדאוג לקניות,ועל כן אין מה להקדים את המאוחר. אני אומנם עוזרת בבית,אין לי בעיה לתלות את הכביסה,לקפל,לגהץ ואפילו לבשל(עדיף עם ספר מתכונים..למרות שאני לא רעה במטבח..צריך רק זמן:)),אבל אני לא רואה את זה מתוך מחשבה על "איך אוכל להיות יותר עצמאית בעתיד,כשאגור לבד,ולכן עליי לדעת עכשו מה עושים",אלא כי אני גרה בבית,ואין בעיה לסדר,לנקות ואפילו לטפח את העציצים והקקטוסים של אבא שלי במרפסת..אין בעיה עם כול הזה. ברור שאצל כול אחד יש את סיבותיו הוא,בין אם מיחסים מקולקלים עם ההורים,בין אם בית קטן ואחים קטנים ומציקים שלא נותנים פרטיות,ובין אם רוצים לעבור לגור עם החבר ועוד כהנה וכהנה סיבות. אבל אם זה לא כול הסיבות שמניתי,אלא אוטונומיה שלי בלבד על השטח "שלי" והדירה שלי,אני לא רואה סיבות לעבור כרגע. לגבי הקמצנות שציינת בסוף,אני מניחה שבמקרה שלך זה נובע מצמצום בעלויות ובחסכון,ולאו דוקא ברצון להתכלב ולחסוך ממקומות שאין מה לחסוך עליהם,כמו אוכל ואיכות חיים מינימלית כדי לחיות ולהרגיש כמו בנאדם,ולא כמו אחת שמתפשרת לגמרי,ובכול תחומי החיים. צריך למצוא את האיזון במקרים האלו,ולדעת איפה כן אפשר וכדאי לחסוך לטווח זמן מסוים,ואיפה בכלל לא כדאי לחסוך(כמו לימודים,מזון,מחשב וכו').
 

Oasis1

New member
דעתי

כפי שציינו קודם לדעתי יהיה מיותר כל אחד לספר את סיפורו. ספציפית לגבייך נראה שהפלוסים בהמשך המגורים בבית עולים על המינוסים. נראה לי שאת מקבלת את כל מה שאת צריכה (דבר שמאפשר לך לחסוך), את ביחסים טובים עם ההורים, חיה ברמת חיים גבוהה ועדיין עם כל זה עדיין את מצליחה לשמור לך פינה אישית משלך ופרטיות. אני מבין את הרצון לעצמאות שקיים אצל כולנו (כמעט) אבל שוב, את עדיין צעירה ואני לא רואה כרגע סיבות מספיק חזקות לעזוב (בדר"כ אחד מהשילוש הקדוש בן זוג/עבודה/לימודים) וכל עוד את לא מרגישה חנוקה בבית (מה שלא נראה ככה) נראה לי בסדר.
 

SimplyMe1

New member
סיפור מהיום.....

ממש מלפני כמה שעות.. אני חזרתי מהאימון במכון,עליתי לחדר שלי והדלת הייתה סגורה(היא לא נותרת סגורה בדר'כ). אז פתחתי את הדלת(מתח...
) וראיתי את אבא שלי יושב על המיטה שלי,ומדבר בטלפון שלי בחדר.. התפלאתי,כי זה נדיר שהוא בכלל נכנס לי לחדר(לפחות לא בזמן שאני בבית..כשאני לא כאן לא נראה לי שמישהו מתעניין בחדר שלי למרות שהוא נותר פתוח),ועוד יושב על המיטה ומדבר עם דוד שלי בטלפון. אז ביקשתי יפה שיקום מהמיטה וייצא לי מהחדר כי חזרתי מהמכון ואני רוצה להתארגן על עצמי וכו'.. שאלתי גם למה הוא בחדר,והוא אמר שיש קליטה טובה עם הטלפון שלי(מה שנכון..כול הטלפונים נדפקו בזמן האחרון ואצלי הוא חדש וטוב),ושאני אחכה עוד כמה דקות עד שיסיים את השיחה....ביקשתי בתקיפות שיקום,והוא אמר שאני(!)חוצפנית.. הסיפור הזה המחיש לי קצת את עניין הפרטיות והטריטוריה שלי.. אצלנו בבית ההורים אומנם לא אומרים:"זה הבית שלנו ואנחנו מחליטים",הבית שלהם זה גם שלי,אבל לא רק,וככזה,לפעמים חודרים לך לפרטיות,וזה מאוד מפריע,מעצבן וגורם לחשוב על מעבר. אומנם לא רבתי איתו,כי ברגע שאני אומרת דבר מסוים ויודעת שאני צודקת,אני יודעת להיות ישירה ותקיפה(לא תוקפנית,בסהכ ביקשתי יפה ולא פגעתי\העלבתי),ומצפה שהצד השני יבין כשאני מבטאת את עצמי מאוד ברור. אז זה קצת גרם לי לחשוב שבדירה שלי,לא יקרה דבר כזה,לא יהיו היתקלויות מהסוג,ולהיות בטריטוריה ששייכת אך ורק לי,זה מה שאני רוצה..בבית לפעמים מאוד קשה לי להשיג את זה למרות המרווח בבית..אז לא הכול דבש,ולא תמיד 'חַלק' לי כאן. ואני כן מרגישה חנוקה..לא פיזית(אין לי אחים קטנים שמפריעים וחודרים לטריטוריה שלי),אבל נפשית לפעמים השקיפות בבית מפריעה לי.
 
למעלה