בוקר. טוב../images/Emo35.gif
אנאבל הלכה לישון בשלוש וחצי, אחרי ערב מתיש, מעצבן ומהנה. נשמע מוזר? נו שויין... הערב התחיל בשבע ורבע, כשיצאתי מהעבודה... בעשרה לשמונה התייצבו אצלי שלוש חברות לצפייה מרגשת וחגיגית בפרק האחרון של משחק החיים
גורו, החתולה
החדשה, לא הצטרפה למשפחתי בליל אמש. אחרי המתנה ארוכה מאוד
אצל הוטרינר, הגיע תורי. הוטרינר (החתיך, אם עדיין לא צויין מעל דפים אלו) הסביר לי איך לטפל בנקב (אל תשאלו מה זה) פעמיים ביום, איך להאכיל אותה פעמיים ביום ואיך לתת לה אנטיביוטיקה... ניחשתם נכון: פעמיים ביום. החלק שזיעזע אותי קשות היה ניקוי הנקב: מדובר בצינורית גומי שמוחדרת לתוך בשרה של החתולה על מנת לנקז החוצה את הנוזלים ולהביא להחלמה מלאה של הפצע. הטיפול כרוך בהזזה של הצינורית הזאת תוך כדי שפיכה של פולידין...
בעעעע. לאחר לבטים קשים והתבוננות כנה פנימה,הגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת לבצע את הפעולה הזאת, וביקשתי מהוטרינר להשאיר את גורו אצלו עד יום חמישי, ואז, ללא נקב, אקח אותה הבייתה. חזרתי הבייתה
מבועסת בגלל שהחתולה לא איתי (כבר ממש ציפיתי לרגע בו אביא אותה הביתה),
עצבנית בגלל הזמן הרב ששרפתי (אם הוטרינר רק היה אומר משהו לפני כן..) ועייפה רצח. ואז פצחתי בזמן איכות עם חברה טובה שלי שנמצאת בביקור קצר בארץ. היתה שם קערית עם חומר חום ודביק, היה שוקולטה במכשיר המופלא שקיבלתי ליומולדת והיו הרבה צחוקים, זכרונות והשלמת פערים. כאמור, למיטה הגעתי בשלוש וחצי, וקמתי ממנה בצער רב וביגון הבוקר בשמונה ועשרים (טלפון מיפן העיר אותנו...) ככה מתחיל יומי. בחיוך עייף ועיניים חצי עצומות.
שיהיה לכווווולם יומקסים
יום מלא אור ואהבה
(לא, לא מסתלבטת על אמט. פשוט יום האהבה היום..)