../images/Emo197.gif

דת. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שלא התחבטו בשאלה האם הם חוטאים במעשיהם ע"י מימוש סיפוקים רגעיים, או מעבר לזה, סיפוקים רגשיים, עם אותו בן המין. שאלתי היא מה אתם, המאמינים שבינכם, עושים בכדי לעקוף את ההרגשה של המטונף והחוטא על מנת לעשות את מה שאתם מרגישים שעליכם לעשות ללא יסורי מצפון, יזע, וחרטות? כמובן שחייהם של אלו שלא מאמינים, הרבה יותר נוחים כיוון שאין להם את ההתחבטות הזו. האמנם
אחוז ההומואים והלסביות שלא מאמינים בקיומו של האל הינו גבוה מאוד, האם הנתון הזה נכון כי ככה פשוט יתר נוח אנשים לחיות? ככה אולי הדרך להדחיק את ה"חטא" שבנטייה הרבה יותר קלה? אולי.. ואולי לא.. אישית, כואב לי מאוד מאוד מאוד כשאני שומע מישהו אומר וטוען שהוא מרגיש חוטא, מלוכלך, מטונף, טמא.. בגלל שהוא הומו, בגלל דבר שה' בשמיים בכבודו ובעצמו, עשה אותו. ממש לא מבין את זה.. ממש מציק לי לראות אדם כואב בגלל זה. אני אדם מאמין מאוד, ופעם התחבטתי המון בשאלה של האם אני חוטא, האם אני פושע.. אבל היום תודה לה' אני מאמין באמונה שלימה שאני לא חוטא ושאין פשע באמתחתי מהיותי הומו ומכך שאני נמצא עם בנים. (רוצה לפחות זה לא בדיוק יוצא בזמן האחרון אני רק עם בנות אינעם העולם
) מה שאני בא להעביר במסר הזה הוא שאל תחששו, ה' אוהב אתכם בגלל שאתם הילדים שלו ולא שונא אתכם בגלל שאתם הומואים, חיו את חייכם בשלווה כי יש מי ששומר עליכם ואתם לא חוטאים :) רן.
 
אתה מתאר את גישת הנצרות

נכון שהקב"ה אוהב את כל ברואיו, אבל זה לא אומר שהוא לא כועס עליהם כאשר הם חוטאים. מבחינה טכנית, חטא מוגדר כהפרת ציווי. יש ציווי שאסור "להיות עם" בנים, ולכן עבירה עליו היא חטא. יחד עם זאת, אולי כדאיי להפרד בין הידיעה שהמעשה הוא חטא להרגשה הכללית. גם כאשר אדם חוטא, הוא לא נהיה מטונף. כאשר אדם מחלל שבת, אוכל חזיר או מבצע כל עבירה אחרת, הוא לא נהיה מטונף, ולכן גם כאשר הוא שוכב עם גבר הוא לא נהיה מטונף, למרות שהוא חוטא ללא צל של ספק.
 

סבבב

New member
זה כתוב שחור על גבי קלף...

המשכב עצמו הוא חטא. אפשר להקפיד על זה או לא, אפשר להרגיש אח"כ "מטונף" או לא - אבל זה בהחלט חטא...
 

סבבב

New member
מממ...

יש לי חבר שהפך לברסלבר ברבות הימים... הוא אמר לי פעם - חייבים לעשות הכל מתוך שמחה!!! גם כשחוטאים, צריכים לעשות את זה מתוך שמחה. אסור להיות עצוב או מיואש לעולם. אני לא יכול לומר שכשאני חוטא (ולאו דווקא דברים הקשורים לפורום) אז אין לי ייסורי מצפון, אבל אני משתדל שלא להיכנס מזה לדיכאון... ולגבי אחוז ההומואים והלסביות הלא מאמינים, זה פשוט כי המאמינים נמצאים עמוק בארון, ולא יודעים עליהם, והם לא נכנסים לסטטיסטיקה... ואם כבר בסטטיסטיקה עסקינן - אז ברוכים הבאים לכל הכותבים החדשים בפורום, וחשוב שתדעו שיש לפורום סקר וחשוב שתצביעו בו, אם טרם הצביעותם... (הסקר נמצא בסרגל הכחול למעלה - ההצבעה היא אנונימית).
 
הכל מתוך שמחה?

זה נראה לי תרתי דסתרי. איך אפשר לחטוא מתוך שמחה? הרי אתה עושה משהו רע ביודעין, אז איך אפשר לעשות משהו רע ולשמוח בזה? יש מרחק גדול מאד בין לא להכנס ליאוש ו/או דכאון לבין לשמוח מזה. בכלל, איך אפשר לשמוח בלי קשר לדברים שאתה עושה או קורים לך? והכי הכי תמוה בעיני זה איך אדם יכול להחליט אם להיות שמח או לא? אם אפשר פשוט להחליט להיות שמחים, ואז נהיים שמחים בלי קשר למה שקורה מסביבנו, אז למה לא כולם פשוט עושים את זה? זה היה פותר הרבה בעיות בעולם.
 
אין קשר

ע"פ ההלכה על האדם להרגיש מבויש גם לאחר מעשה ביאה כשר למהדרין. עם זאת את הנעשה אין להשיב וכבר ראינו, שאפילו כאשר האדם שרוי באבל ל"ע (לא עלינו), מצווה לנחם אותו (לא לשמח אבל לנחם), ואף האבל עצמו הוא הדרגתי: השעות הקשות ביותר בטרם קבורת המת, ה"שבעה", היום השביעי ל"שבעה", שהוא כבר קל יותר באבלות (אין חובה לשבת על הקרקע ואין חובה ללבוש עוד בגד קרוע), ה"שלושים", שבהם חל איסור להתגלח ולהסתפר וכן להתרחץ רחיצה, שיש בה תענוג, והמשך בשנת האבל, שבה אסור להשתתף באירועים משמחים. לאחר השנה - חזקה על המת, שישתכח מהלב, משום שלא חלים עוד דיני האבלות. הוא הדין גם לימי בין המצרים (בין י"ז בתמוז לתשעה באב), שתחילה אסרו על גילוח ותספורת ועל שמחה אולם לא על רחיצה, שיש בה תענוג, לאחר מכן מר"ח אב ואילך (ולמנהגי הספרדים משבוע, שחל בו ט' באב) גם רחיצה של תענוג וכן אכילת בשר ושתיית יין (פרט לשבת) עד לט' באב, שהוא יום תענית שלם. ומעניין, שמיד לאחר הימים הקשים (אלו, שהשתתפו בשיעורי הדף היומי, זוכרים זאת משלהי מסכת "תענית"): "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים וכו'. אז באופן כללי על האדם לשמוח, גם אם יש לו צער על מעשה מסוים, שעשה, שלא כדין. אחרת לא היינו יכולים להתקיים מרוב צער ודאגות, כי "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". משום כך אין סתירה. אם כן, השמחה איננה על העברות שעשינו, אלא על כך, שיש לנו דרך לתקן את מעשינו.
 
שאלה קשה (לסיפא)

אכן לא תמיד השמחה היא בשליטת האדם, כפי שגם הנטייה המינית לא תמיד בשליטה. עם זאת יש לעשות "השתדלות" כלשהי בכל המובנים. עד כמה נצליח או ניכשל? לפחות השתדלנו וגם על זה יש שכר.
 
למעלה