קסם יונת שלום
New member
../images/Emo196.gifמשגיחי משקל...
שלום... אני מקווה שהתאמתי נכון את סוג הבעיה שלי...זאת בעיה שקיימת אצלי מגיל נעורים,סביבות גיל 15, ועד עצם היום, שאני בת 27 עוד מעט. אני מתנצלת אם זה יהיה ארוך, אשתדל מאוד לקצר ועם זאת לא לפגוע בתוכן העינייני והחשוב... בגיל הנעורים, הייתי קרובה ללהיות מלאה,לא הייתה לי כל כך מודעות לתזונה. אני מרגישה שאימי ואחי רצו להקנות לי אותה, אבל היא פגעה בי.(המודעות) אני זוכרת כשאחי היה "מסתלבט" עליי או רוצה לעצבן אותי, הוא היה קורא לי "ישבן" או "תחת" ולמרות שזה היה מעצבן אותי הוא היה ממשיך(והוא גדול ממני בחמש שנים) מה שהרתיח אותי אז שאימי הייתה משתעשעת מזה, אולי מהאופן שבו הוא היה אומר זאת, אבל זה מאוד פגע בי. אני זוכרת שגם הדרך שלה לעצור אותי מלאכול מעל המותר הייתה פוגענית:"מספיק מספיק!" ולפעמים דברי מתיקה, כך הרגשתי, היו מוחבאים ממני. בסופו של דבר הצלחתי לרזות, ולשמור על משקל יציב למשך שנים, במיוחד אחרי שהפכתי לצמחונית וטבעונית, תזונה שהיטיבה עימי מאוד, אבל לאורך כל הדרך פחדתי להשמין,עד עצם היום, אולי זאת פוביה מס'2 בנוסף לזאת שיש לי מג'וקים, ואולי שתיהן באותה קטגוריה. מאז ועד היום, אני מרגישה שאימי המשגיח משקל שלי, המראה שלי, השוטרת שלי, ואפילו אני זו שמיניתי אותה לתפקיד. בתסכול רב אני שואלת אותה מדוע היא מתבוננת בי כאילו השמנתי והיא פוחדת להגיד,ותשובותיה מתסבכות אותי יותר: "אם את מרגישה ככה, יש משקל"...(אצלי זה מתפרש:"אני לא רוצה להתסבך איתך, המשקל ידבר בעד עצמו). אבל מצד שני היא לא מונעת מעצה להאיר שאני אוכלת ממתקים לאחרונה. אולי ניסחתי את זה כהתעללות נפשית חמורה, ואולי זה בסדר שכך היה, אבל היום זה עולה בי ויש בי כעסים. משום שאני גם מרגישה מנועה מלהנות,גם אני בפחד כל הזמן מפני השמנה, וככל שאני פוחדת יותר, כך קשה לי לפצוח בדיאטה. אציין, שאינני שמנה, ואולי לא מלאה אבל גם לא רזה... ומאז שהבן זוג שלי, עימו אני עומדת להתחתן ב"ה, איתי,וגר עימי(אצל הוריי)הדבר לא מתיישב בקנה אחד ולא מטיב עם הצורך שלי לשמור על משקל,ובטח שלא על רזון. איך משתחררים מזה?ולמה הפכתי את אמא שלי לשוטרת שלי? שזה מסב לי סבל רב. המון תודה מקרב לב
שלום... אני מקווה שהתאמתי נכון את סוג הבעיה שלי...זאת בעיה שקיימת אצלי מגיל נעורים,סביבות גיל 15, ועד עצם היום, שאני בת 27 עוד מעט. אני מתנצלת אם זה יהיה ארוך, אשתדל מאוד לקצר ועם זאת לא לפגוע בתוכן העינייני והחשוב... בגיל הנעורים, הייתי קרובה ללהיות מלאה,לא הייתה לי כל כך מודעות לתזונה. אני מרגישה שאימי ואחי רצו להקנות לי אותה, אבל היא פגעה בי.(המודעות) אני זוכרת כשאחי היה "מסתלבט" עליי או רוצה לעצבן אותי, הוא היה קורא לי "ישבן" או "תחת" ולמרות שזה היה מעצבן אותי הוא היה ממשיך(והוא גדול ממני בחמש שנים) מה שהרתיח אותי אז שאימי הייתה משתעשעת מזה, אולי מהאופן שבו הוא היה אומר זאת, אבל זה מאוד פגע בי. אני זוכרת שגם הדרך שלה לעצור אותי מלאכול מעל המותר הייתה פוגענית:"מספיק מספיק!" ולפעמים דברי מתיקה, כך הרגשתי, היו מוחבאים ממני. בסופו של דבר הצלחתי לרזות, ולשמור על משקל יציב למשך שנים, במיוחד אחרי שהפכתי לצמחונית וטבעונית, תזונה שהיטיבה עימי מאוד, אבל לאורך כל הדרך פחדתי להשמין,עד עצם היום, אולי זאת פוביה מס'2 בנוסף לזאת שיש לי מג'וקים, ואולי שתיהן באותה קטגוריה. מאז ועד היום, אני מרגישה שאימי המשגיח משקל שלי, המראה שלי, השוטרת שלי, ואפילו אני זו שמיניתי אותה לתפקיד. בתסכול רב אני שואלת אותה מדוע היא מתבוננת בי כאילו השמנתי והיא פוחדת להגיד,ותשובותיה מתסבכות אותי יותר: "אם את מרגישה ככה, יש משקל"...(אצלי זה מתפרש:"אני לא רוצה להתסבך איתך, המשקל ידבר בעד עצמו). אבל מצד שני היא לא מונעת מעצה להאיר שאני אוכלת ממתקים לאחרונה. אולי ניסחתי את זה כהתעללות נפשית חמורה, ואולי זה בסדר שכך היה, אבל היום זה עולה בי ויש בי כעסים. משום שאני גם מרגישה מנועה מלהנות,גם אני בפחד כל הזמן מפני השמנה, וככל שאני פוחדת יותר, כך קשה לי לפצוח בדיאטה. אציין, שאינני שמנה, ואולי לא מלאה אבל גם לא רזה... ומאז שהבן זוג שלי, עימו אני עומדת להתחתן ב"ה, איתי,וגר עימי(אצל הוריי)הדבר לא מתיישב בקנה אחד ולא מטיב עם הצורך שלי לשמור על משקל,ובטח שלא על רזון. איך משתחררים מזה?ולמה הפכתי את אמא שלי לשוטרת שלי? שזה מסב לי סבל רב. המון תודה מקרב לב
