milindapanna

New member
יצא לי קצת ארוך, מצטער...

פונמית בחרטומים - דיברתי על האלף השלישי, לא על התפתחויות מאוחרות יותר (למרות שזה רלבנטי חלקית גם למאוחרות יותר). בכל אופן, צריך להפריד בין שימוש בסימניות והוספה של אלמנטים (שהם גם סימניות) שמסבירים פונטית את ההגייה, לבין סימניות שכל השימוש שלהן הוא פונטי. לגבי המאה ה 24 (לפני כמובן) - אין לנו ויכוח על זה. אני עדיין חושב שאם הפרשנות לממצא הזה מדוייקת היא חשובה, אבל לא התכוונתי לומר שמדובר באלפבית, למרות שכתבתי בצורה לא ברורה. יוקרה וכתב - מאוד קשה לכמת יוקרה. כמו שכבר כתבתי, אני מסכים שיש לה ערך, אבל מה זה בדיוק אומר - מאוד קשה לומר. את תורכיה הבאתי כדוגמא לאלה שכן רצו מערב, כך אני לא בטוח למה כוונתך. טיבט - יוקרה הייתה גם לסין וגם להודו (או יותר נכון, גם לסינית וגם לסנסקריט וחברותיה). הבחירה באלפבית קשורה גם ביוקרה, אבל יש כאן עניינים דתיים חשובים שאי אפשר רק לחשוב עליהם במונחים של יוקרה. מודרניזציה מול מערביזציה - יש הבדלים מהותיים ביניהם! אחת הטעויות הרווחות בתחום היא לזהות בין השתיים כאשר כמעט כל כותב סיני משמעותי ב 150 השנים האחרונות שחשב על מודרניזציה התנגד נחרצות למערביזציה, וטען מגוון טיעונים (חלקם כמובן מדומיינים או מיוצרים לצורך העניין) מדוע אסור להתמערב... למעשה, סין הרפובליקנית גם עשתה מהלכים קונקרטיים לבדיקה של החלפה של הכתב. נראה לי שעדיף לדבר פחות באוויר, ולראות במי מדובר היסטורית בהקשר של הרעיון להחליף סימניות סיניות בסוג כלשהו של כתב פונטי או אלפבית: ראשית, מעט מאוד מחקר נעשה לגבי השפעה של כתב ערבי בסין או לגבי ההשפעה של סוגי כתב הודיים או מונגוליים למיניהם (השפעה של יפן הייתה, אבל יחסית מאוחר). שניהם הגיעו לסין הרבה לפני הגעה משמעותית של אלפבית לטיני, ולדעתי יש כאן הרבה מקום למחקר. נניח לזה לבינתיים. המפגש הסיני עם האפשרות של כתיבה של סינית באלפבית מערבי הייתה עם מתיאו ריצ'י, ואחריו ניקולס טריגו. שניהם כתבו על האפשרות הנפלאה לכתוב סינית בכתב מערבי, ולשניהם - בהתחלה - לא הייתה כל השפעה. מבחינת הסינים, פאנג יי-ג'י (1611-1671) היה אחד הראשונים לדבר על הצורך להחליף את הסימניות. יוקרה מערבית רבה לא הייתה בשלב הזה ופאנג דיבר בצורה כמעט בלעדית על שיקולים פונקציונליים: 字之纷也,即缘通与借耳。若事属一字,字各一义,如远西因事乃合音,因音而成字,不重不共,不尤愈乎? "הבלבול בסימניות נובע מ[האפשרות] להחליף ביניהן ולשאול ביניהן. אם רעיון מסויים היה מקושר לסימנייה אחת, ולכל סימנייה הייתה משמעות אחת, כמו במערב הרחוק בו לפי הרעיון מחברים צלילים, ולפי הצלילים משלימים סימני כתב, כך שאין חזרה ואין שימוש כללי, האין זה עדיף בהרבה?" (נניח לזה שהתפיסה שלו את המערכת המערבית לא מדוייקת) אבל פאנג, מסיבות הסטוריות מגוונות שלא נכנס אליהן, לא היווה גורם משפיע יותר מדי, והבאתי אותו כדוגמא למחשבה על כך טרם היוקרה המערבית. אין ספק שרק לאחר החשיפה הברוטלית יותר למערב, כמו גם היציאה של סטודנטים סינים ליפן והכרותם עם מערכת כתב שיש בה גם שיטה אלפביתית ושהיא איננה מערבית, הרעיון צבר תאוצה. אנשים דוגמת סונג שו (1862-1910), ראו ביפן את הדוגמא ולא במערב (אם כי יפן שלאחר מייג'י, ויש הרבה מה לדבר על יפן בהקשר הזה, אבל נניח לזה עכשיו). הם דיברו על בעייה קונקרטית של אנאלפביתיות בסין, אפילו לעומת יפן והודו, ורמזו שהשימוש בתעתיק שונה לסינית עשוי לפתור את הבעייה, בדומה לשימוש בקאנה ביפן, לתפיסתם. לו ג'ואנג-ג'אנג (1854-1928) הציע שיטה קונקרטית. היות והוא הכיר שיטות תיעתוק מהאזור בו חי - שיאמן (קשור לנוצרים שם) - הוא ראה אפשרויות קונקרטיות, ועבד עשרות שנים על מערכת כתב שכזו. לשיטתו, "הסימניות הסיניות הן אולי הקשות ביותר בעולם היום. [ואז הוא מסביר כיצד לאורך ההיסטוריה שיטת הכתב הסינית עצמה התקדמה לכיוון של פשטות] במילון קאנגשי (מתחילת המאה ה 18) יש כמעט 50000 סימניות, מתוכן משתמשים בכ 5000. אבל אם מישהו רוצה להכיר כמה אלפי סימניות, גם אם הוא החכם ביותר, זה ייקח לו יותר מעשור של עבודה מאומצת. בכך טמונה ההתאמה של השימוש באותיות". שוב, פונקציונלית שמקושרת, אחר כך, גם לעליונות המערבית ולנושאים רחבים יותר. קאנג יו-ווי (1858-1927) היה תומך נלהב אף הוא ברפורמה, מתוך תפיסה שצריך כתב ושפה אוניברסליים (שזה כבר חורג מפונקציונליות גרידא). בכל אופן, הוא וודאי שאינו מערבי... צאי שי-יונג (1847-1897), אוהד נלהב של האסתטיקה של הסימניות, חשב גם הוא שהן מסובכות מדי, ושלשיטה האלפביתית יש יכולת גבוהה לחינוך נרחב של האוכ'. כדאי לזכור שבתקופה הזו נכנס לשימוש הטלגרף בסין, ובכדי לשלוח מסרים של סימניות העסק היה הרבה הרבה יותר מסובך, ואחרים מדברים גם על זה. יש עוד הרבה הוגים מוכרים יותר ופחות שדנו בנושא, וכמובן שהיו רבים שהתנגדו (אחרת זה היה קורה...). האמירה המפורשת ביותר שייכת ללו שון, שאני בטוח שכולם כאן מכירים אותו. הוא כתב: 漢字不滅,中國必亡 "אם לא נשמיד את הסימניות הסיניות, סין וודאי תכחד!" נקודה אחרונה - חלק עצום מהשיח על המעבר לאלפבית במקום סימניות היה מעוגן בנימוקים ובטיעונים מסורתיים. בשום אופן לא מערביזציה (למעט אצל חלק קטן), אבל כן, בהחלט, מודרניזציה.
 

GnomeBubble

New member
לא נורא, לא נורא

נחזור למספרים? 1. אין לי הרבה מה לומר לך על ההבחנה שלך בין שימוש פונמי טהור ושימוש לא-טהור. כשיש לך סימניה שאתה משתמש בה רק לעיתים נדירות במשמעות אידאוגרמית (לא יודע לגבי סינית, אבל ניקח למשל את 羅 ביפנית, שאפילו לא זכתה שתהיה מדינה או יבשת מיוסחת לה, כמו סימניות אט'גי אחרות), די קשה להשתמש בטיעון הזה. הוא קיצוני מדי. גם ככה באלפבתים הכי "טהורים" שיש אנחנו מוצאים שימוש אידואגרמטי באותיות למכביר: א. כמו הדוגמה הזאת; ב. כמו כאן גם; וג. גם כמו זה. או למשל "א. שרותים", "ג' ספרים", או "King Henry VIII died at MDXLVII". 2. יוקרה - אכן קשה לכמת יוקרה, אבל קשה לכמת גם הרבה דברים אחרים שהיסטוריונים מדברים עליהם - השפעה פוליטית למשל. בסופו של יום, לא צריך להיות גאון כדי לומר שבסין של היום (או יפן או הודו לשם העניין), אנגלית זוכה ליוקרה רבה יותר מזולו. כשיש לך קונפליקטים, יש לך קונפליקטים - זה גם מה שקרה בטורקיה או בקוריאה בעצם: מבחינת המסורת (השכלה סינית מסורתית או איסלאים) הכתבים הישנים (הסיני והערבי בהתאמה) היו יוקרתיים יותר, אבל למחנה השני היתה השפעה חזקה יותר, או שכמו במקרה של טיבט, היוקרה שלו באה בתחום משמעותי יותר. בכל מקרה, תמיד טוב להסתכל על כל הגורמים האפשריים. 3. אני מבין שכל האנשים החכמים האלה התנגדו יפה מאוד למערב, אבל בסופו של דבר מה היה המודל שלהם למודרנה? איפה היתה המודרנה אם לא במערב? האם הם יכלו לשאוב רעיונות למודרניזציה מאפגניסטן במקום מבריטניה? אפילו יפן, ברגע שהיתה אופציה כזאת, הפכה למודרנית באותה המידה שהיא הפכה למערבית. כן, היא שמרה על הצביון שלה, אבל זה לא אומר שהמודרניזציה לא היתה מלווה באימוץ השפעה מערבית שכנראה אין קשר בינה לבין מודרנה. וכן, זה כולל התגברות מחודשת של הנצרות. אלה מה? שדווקא את הכתב ביפן לא שינו (והוא לא היה אלפבתי בשום פנים ואופן, והקטקאנה וההירגאנה - שהן סילבריות ולא אלפבתים - הופיעו בטקסטים של לפני מלחה"ע באחוזים נמוכים יותר ממה שהם מופיעים כיום). ולא שלא היו דיבורים על החלפת הכתב היפני באלפבית מבוסס לטינית - היו גם היו, אבל לצד זה היו גם דיבורים על החלפת השפה היפנית באנגלית! זה אולי נשמע קטנוני, אבל נראה לי שזאת נקודה די משמעותית. לא משנה כמה הם שנאו את המערב, או לא רצו להעתיק ממנו, ברגע שהם דיברו על מודרניזציה הם לא יכלו להפריד אותה בקלות כה רבה מהמערב. אז אפשר להתחיל בדברים הקלים ולומר שרכבות זה מודרניזציה ונצרות זה מערביזציה, אבל מה עם הכתב? מה בדיוק מודרני יותר באלפבית? 4. בגדול יש פה שוב הסברים פונקציונלים, אבל הם מאוד חד-כיווניים (והם מן הסתם לא שמעו על שגיעוט הקטיב של ילד אמריקאי ממוצע שהטרידו כל-כך את נואה וובסטר עוד לפניהם). ברור שיש יתרונות פונקציונליים ברורים גם לכתב הסימניות, ואני גם הייתי אומר שאלפבית בסגנון לטיני היה אסון לסינית, ואסון גדול אף יותר ליערות הגשם
לטעמי, אם כבר היו מחפשים את השיטה עם הפונקציונלית המקסימלית לסינית, הרי שמדובר בשילוב בין יפן וקוריאה: אלפבית מבוסס תרכובות (שמיצגות הברה אחת) שמופיע בשילוב עם סימניות שעוזרות להבחין בין הומופונים. בכל מקרה, הטיעונים האלה מראים בסך הכל שהיו כל מיני משכילים סיניים שהתלבטו לגבי הפונקציונליות של הסימניות שלהם, ואני הייתי מאמין שהתפיסה שלהם לגבי עליונות האלפבית הושפעה לפחות קצת מההשפעה המערבית. אני באמת לא חושב שאלפבית הוא פתרון כל-כך מוצלח, והייתי שמח מאוד אם הקוראנים היו שומרים כמה האנג'ות למשל. או אם הוייטנאמים היו בוחרים אלפבית קצת סימפטי יותר מהתפלץ שהצרפתים הורישו להם. כמובן שהכל נמצא כאן ברמת ההעדפות האישיות שלי, ויש סיכוי די קטן שהן יביאו לשינוי עכשיו, בדיוק כמו שהעדפות האישיות של האלפבתיסטים הסינים והיפנים לא ממש שינו הרבה.
 

milindapanna

New member
כנראה שבפוסט לא ניתן להעביר את מלוא המשמעויות

אז אמשיך בעוד כמה מילות הבהרה, למרות שנראה לי שיש צורך במשהו מסיבי יותר בכדי להעביר את כל הנקודות. 1. לא אמרתי "טהור". הנקודה היא שבאלפבית המשמעות ה(אולי) מקורית של הסימן שבו משתמשים לביטוי פונטי נדחקת לשוליים. הדוגמאות שלך ממחישות זאת ולא מחזקות את הטיעון שלך לטעמי. תהליך מאוד דומה התרחש בכל כתבי הסימניות, שבו סימניות החלו בהדרגה לקבל חשיבות פונטית על חשבון המשמעות. העניין הוא שבאלפבית התהליך הזה הביא לאיון של המשמעות המקורית כמעט לחלוטין. ה ג' ספרים שלך ממחיש זאת היטב: לא עוד המקור של הסימן ג' נותן משמעות אלא מיקום הסימן ג' בסדר האלפבית (וגם קביעת סדר האלפבית חשובה לעניין זה). 2. היום היסטוריונים מפקפקים לחלוטין במונחים כמו "השפעה" או "יוקרה" כאשר הם אינם מסוייגים או מובהרים די צרכם. השוואה בין אנגלית לזולו, ביננו, לא ממש עוזרת, משום הקיצוניות שבה. לאנגלית בסין יש כוח כלכלי, למשל. לזולו אין. נתוני המסחר של סין עם מדינות דוברות אנגלית או שמשתמשות באנגלית למסחר עצומים, ואפשר לכמת אותם. לאנגלית היה גם כוח לפני מאה שנה משום התותחים שליוו אותה, למשל. את זה אפשר לכמת. יוקרה? מה זה אומר בדיוק? אז בשיחה סתמית אפשר לזרוק "יוקרה" (ובמדעי החברה אוהבים, או אהבו, את זה) אבל משמעות של ממש - מאוד קשה לתת. אז נכון, אתה יכול להמשיך לתת דוגמאות ולשאול מה זה "כוח", אבל את זה אפשר לכמת (לא במובן של מספרים בהכרח, אלא לעבור ממושג ערטילאי לשימוש שבו). 3. לגבי קוריאה ותורכיה - מקרים שונים, ואנחנו עושים הכללות. אבל נמשיך, מה אכפת לנו... האלפבית הערבי היה בעייתי לשפה התורכית, וזו הייתה אחת הסיבות (גם אם לא המרכזית) לשינוי. בקוריאה היו דווקא כן קריאות למערביזציה, ולכן ראיתי בה דוגמא אחרת. גם הנצרות תפסה בה אחרת. 4. אתה טועה בגדול בזיהוי שלך בין מודרנה לבין מערביות מבחינת החשיבה של אותם אנשים. הם רצו מודרנה סינית, או מודרנה יפנית, והיו להם קיטונות של ביקורת על אלה שהלכו WHOLE SALE על מערביזציה. ברור מכך, שהיו כאלה שרצו מערביזציה טוטאלית, ואמרתי זאת כמה פעמים. אבל עצם הויכוח מראה שזו טעות לחשוב שהמונחים זהים. המערב לא שימש כמודל טוטאלי. הוא שימש מודל באספקטים מסויימים שלו. יפן שימשה מודל חשוב יותר לסין (וודאי שלקוריאה). וביפן עצמה נתנו חשיבות עצומה לשימור העצמיות היפנית, אם ברטוריקה ואם במעשים. ציניות (אפגניסטן?) לא תורמת להבנת תהליכים לעומק (למרות שהיא נחמדה למשתמש). 5. יפן לא הפכה למערבית. היא גם עכשיו לא מערבית. אמנם עכשיו יש בה לא מעט תרבות מערבית, אבל היום כבר מאוד קשה להגיד על יפן שהיא מערבית, בה במידה (כמעט) שניתן לומר על אמריקה (או עליך) שהיא עברה יפניזציה משום העניין בסמוראים. הBLEND שיש היום בעולם הופך הצהרות כאלה לחסרות כל תוכן. בכל אופן, יפן של לפני מאה+ שנים דאגה היטב שלא להפוך למערבית, ואפשר לראות זאת די יפה במה שהתרחש שם לאורך המחצית הראשונה של המאה ה עשרים. דווקא הנצרות אף פעם לא תפסה חזק ביפן, ולקבל השפעות תרבותיות לא הופך את התהליך למערביזציה. אני מודע היטב לדיבורים על המעבר לאנגלית שציינת - אבל מה המניע? 6. שאלת מה מודרני יותר באלפבית: אם לא הובן עד עתה מדברי, אז אחזור. הנקודה איננה מה א-נ-י חושב שמודרני יותר או פחות באלפבית אלא מה הם חשבו. ו"הם" חשבו שאלפבית מביא איתו מה שמכונה דמוקרטיזציה של הכתב, כלומר, שיותר קל ללמוד אותו, שאפשר להביא אותו לנשים ולילדים בקלות יתרה (הם, לא אני), שהוא יביא לחינוך עדיף ופשוט יותר לחלקים יותר גדולים בעם, ומשם שהוא יסייע במודרניזציה של התעשייה והמדינה ככלל, וכך לעליונות. 7. אני מניח שאתה מכיר את כל הנושא של ערכים מזרחיים, מדע מערבי, נכון? זה בדיוק חלק מה BLEND הזה שאני מדבר עליו שלא החל עכשיו אלא מזמן. כנ"ל לגבי כל התפיסה של אסיה האחת (שעברה בכל המדינות הגדולות של אסיה - סין, יפן, הודו). כל זה ביטא את החשש ממערביזציה תוך הרצון במודרניזציה. האם הייתה גם מערביזציה? במידה מסויימת מובן מאליו, אבל הרבה הרבה פחות מהמודרניזציה, וכקטגוריה שונה לחלוטין. 8. לצורך הדיון, בוא וספר לנו על היתרונות הפונקציונליים של כתב הסימניות. ההוגים שהזכרתי הכירו את היתרונות הללו אבל ראו אותן בטלות בששים לעומת אלפבית. השפעה מערבית? מובן מאליו, לשנייה לא אמרתי שהם קמו יום בהיר וחשבו שצריך אלפבית, אלא שהמערב בהקשר הזה (!) ייצג מודרנה, ולא מעבר לזה. גם במודרנה הזו, אגב, הם ראו דברים ראויים וגם כאלה שלא. 9. אני לא מחפש שיטה אחרת לסינית,ואין לי בעייה לא עם הסימניות הסיניות או היפניות ולא עם כמה סוגי אלפבית שאני מתעסק אתם :)
 

GnomeBubble

New member
ממשיכים...

1. מה זה משנה? אז אבדה המשמעות המקורית והתקבלה משמעות אחרת. זה קורה גם לסימניות לא פעם, ואני בכל מקרה לא רואה איפה יש כאן איזושהיא מהפכה תפיסתית. כמובן שאני לא טוען שאין הבדל בין אלפבית לכתב-סימניות, אבל למעשה יש לנו רצף מתמשך ולא ניגוד בינארי של "או זה או זה", ולכן כל ניסיון לקבוע באיזו נקודה נוצר האלפבית שקול לויכוחים (אם ניתן דוגמאות מתחום ההיסטוריה) לגבי איפה התחילה הלאומיות. זה היה תהליך מתמשך ומרובה שלבים, וגם התוצרים שהוא נתן בסוף הם לא כל-כך מוחלטים. זה כל מה שאני מנסה לטעון. 2. ואללה. מה אני יכול לומר? אני לא היסטוריון, ואני בכל זאת מסתכל דרך העיניים של הסוציובלשנים. ובסוציובלשנות מדברים הרבה על יוקרה. כמובן שהיוקרה הזאת היא מונח סוציובלשני בסופו של דבר - זאת לא יוקרה ערטילאית, אלא יוקרה קונקרטית מאוד שמקנה לשפות מסוימות מעמד מסוים בסביבה לשונית מסוימת. בהחלט יכולות להיות כמה שפות יוקרתיות שזוכות ל"יוקרה מסוג שונה". ברור שמומלץ להביא טיעונים חוץ-בלשניים למצב הזה ולא סתם לזרוק את המילה יוקרה, אבל בתוך ההסברים הסוציולינגוויסטים עצמם אנחנו צריכים לקבוע מערכת יחסים (של "יוקרה" - במרכאות אם אתה מעדיף) בין השפות, ומרגע שנבנה את המערכת הזאת לא נצטרך לדבר כל רגע על הנסיבות ההיסטוריות שכבר הוצגו בעצם. אני לא מבין מה הבעיה עם המונח הזה כל עוד בכל מערכת טורחים להגדיר אותו היטב. 3. האלפבית הערבי היה בעייתי לשפה התורכית, אבל הוא בעייתי לכל שפה לא שמית (ואולי גם במובן מסוים לערבית עצמה, או לפחות לדיאלקטים הלא סטנדרטים שלה). ובכל זאת, פרסית, אורדו, מלזית ועוד שפות כאלה שלא קשורות בכלל לערבית ממשיכות להשתמש בו. ובעצם, כבר הראיה שהוא אומץ לשפה שהוא לא התאים לה, וכבר היה לה כתב (וזה היה נכון כנראה גם לגבי הטורקית) אומרת לנו בבירור שסיבות האימוץ של אלפבית לא ממש קשורות להתאמה. 4. אני עדיין מנסה להבין איזה מודל אחר של מודרנה היה להם... ציניות, או לא, תסביר לי לפי מה הם יכלו להגדיר מודרנה אם לפי מודל - ובמקרה הטוב יותר - אך המסובך יותר - לפי קריטריונים שנגזרו ממודל. המודל היה מערבי, גם אם זה בא בתיווך של יפן. 5. מישהו אמר שיפן הפכה למערבית? ברור שהיא לא, אבל היא גם ספגה השפעה מערבית משמעותית. מודרניזציה או לא, היפנים התחילו, למשל, לאכול אוכל שהם לא נגעו בו קודם - בשר בקר ומוצרי חלב למשל. זה כמובן גם נתפס אצלהם כצעד של מודרניזציה, אבל כך גם נתפסה אצל חלק מהאנשים ההתנצרות. ברור שהיה קיצוניים יותר ושמרניים יותר בקרב היפנים, ושהנצרות למשל לא תפסה היטב (יותר נכון לומר שהיא הצליחה לא רע בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, אבל עם התחזקות הלאומנות ביפן, התחילו לראות את הנצרות בעין קצת פחות יפה). בסופו של דבר זה רק מראה שהיה פה מנעד שלם של אפשרויות בלי גבול ברור בין מה "מודרני" לבין מה "מערבי". 6. הבנתי מצוין מה "הם" חשבו, ואני עדיין חושב שהיה כאן עניין תרבותי. אם האלפבית שהם היו מדברים עליו היה אלפבית פונקציונלי שמתאים באמת לשפה הסינית (ולא רומניזציה, או חיקוי של אלפבית מערבי עם אותיות שונות כמו שקרא עם הג'ו-יין) הייתי מסכים שהיה פה נסיון בלשני אמיתי למצוא אלפבית. כמו שזה התרחש (אם הג'ויין הוא נקודה טובה לשפוט ממנה), המודל שלהם של אלפבית היה מערבי לחלוטין. עצם העובדה שהם לא טרחו לבחון (לפחות לא לפי מה שהבנתי ממך) כתבים מקבילים שנוצרו בעבר כמו האנגול ו-Phagspa מציג באור קצת מגוחך את הטענה שהם התרחקו מהתמערבות כמו מאש. 8. למה? אני מניח שאתה מכיר אותם בעצמך. יכול להיות שבסופו של דבר אלפבית זה עדיף, אבל באמת שלא ראיתי מחקרים שהוכיחו את זה, ובינתיים נדמה לי שילדים יפנים קוראים יותר מילדים ישראליים, למרות שהכתב שלהם מסובך. 9. הבנתי שלא, אבל מה אתה כן מנסה לטעון?
 

cruiser

New member
הכי עתיקה זאת ארמית לפי דעתי

או סוג של עברית מימי העבדות במצרים, זאת בכל אופן השפה המסודרת הראשונה עם הכיתוב וכו'
 
למעלה