../images/Emo194.gifאימון קרטה של 24 שעות
בסוף השבוע שעבר היה לנו מחנה אימונים מיוחד במינו - "גשקו 24". כתבתי לעצמי את סיכום הגשקו, ואני מעלה אותו פה, למקרה וזה מעניין (אני יודעת שזה ארוך, אני מקווה שזה לא מלאה מדי). גשקו 24 – זה הדבר המוזר הזה שעושים אצלנו במועדון פעם אחת בשנה. קבוצה של 80-100 איש, אישה וילד שמתאספים בתוך אולם ספורט על מנת לעשות קרטה – במשך 24 שעות. לפני הגשקו – תמיד יש באסה והתאבלות על סוף שבוע "שרוף". באסה על הקושי הפיזי, על התנאים הלא אידיאליים, מקלחות קרות, שפשופים בכפות הרגליים, שפשפות בכל מיני מקומות מפתיעים ולילה לבן, שאחריו ממשיכים עוד אימונים.... מתאספים בשלוש בצהרי יום שישי. הבכירים (חגורות שחורות) שמים את התיקים בחדר יעודי, כל השאר מתפזרים בתוך היציע של אולם הספורט. בשלוש בדיוק מתישבים לקידה לפתיחת מחנה האימונים. קוראים שמות, ומתחיל האימון הראשון – אימון שימשך כארבע וחצי שעות, עם הפסקות שתייה בלבד. אימון שאותו מעביר קנצ'ו, ראש המועדון. זאת הפעם השניה שאני משתתפת בגשקו הזה בתור חגורה שחורה. יש הבדל גדול – בתור בכירה, אני אמורה להיות בצד העוזר והמקדם, ולא "להעביר" את הגשקו כשאני שקועה בעצמי. וגם – כל בעל חגורה שחורה נדרש להעביר אימון אחד. אני אעביר אימון עם ארז בן זוגי ועם משתתף נוסף. את נושא השיעור בחרתי – בהשראה של האימונים האישיים שלי, אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש שהם מפעילים את שריר הגב הרחב – שריר תומך שמיצב את השכמה ואמור להיות מופעל בכמעט כל תנועת ידיים. תכננתי מספר תרגילים שיעזרו לבודד את השריר הזה, ובתקווה – חלק מהאנשים ובעיקר הילדים יוכלו להרגיש בפעם הראשונה את שריר הגב הרחב עובד. אבל נחזור לאימון הראשון. בסך הכל האימון עובר בסדר גמור, יש לי הרבה אנרגיות, ואני משתדלת באמת לעשות כל תרגיל עד הסוף. כשעוברים לעבודת זוגות, אני מרגישה שאני רוצה לתת יותר – אני בוחרת לעבוד בין הילדים, וכך תוך כדי עבודה אני רואה שהם גם עובדים, מתקנת להם טעויות, מעודדת ילד שכואב לו קצת הגב. מנסה להדגים רצינות בצורת העבודה שלי. אני רוצה להיות נחמדה, אבל מצד שני שירגישו שהם צריכים לעבוד יפה כי אני מסתכלת עליהם. האימון הארוך נגמר, יש הפסקת אוכל של כשעתיים. אחרי מקלחת ואוכל, אני מנסה לעצום עיניים קצת, אבל השינה רחוקה ממני. אחרי ההפסקה יש הרצאה שהופכת למעשה לסוג של הפעלה בזוגות – אנשים צריכים להתערבב ולהכיר אנשים במועדון שהם מעולם לא דיברו איתם. וגם לחשוב קצת על המקום של הקרטה בחיים שלנו. ב-12:00 בלילה מתחילים האימונים שוב – אימונים שמעבירים החגורות השחורות בצוותים. בערך ב – 2:30, הילדים ובעלי החגורות הזוטרים נפרדים מאיתנו והולכים לישון, ואנחנו ממשיכים באימון זוגות בקבוצה אינטימית יותר. האימון נחמד, ואז עושים קצת קאטות. ואז נשארים רק החגורות השחורות, ועובדים על קרבות. ב – 4:30 אנחנו משתחררים גם כן. אוכלים משהו זריז, ואז ארז ואני מכינים את מקום השינה הקבוע שלנו – מזרון התעמלות עבה, מהסוג שמשמש לנחיתה בקפיצה לגובה. פורסים את שקי השינה, אבל השינה – אוי כל כך רחוקה. בחמש עוד הייתי ערה לגמרי. ואחרי בערך שעה של שינה טרופה עם יקיצות ואי נוחויות – מתחילים לשמוע שעונים מעוררים ברחבי העולם, וצריך לקום לריצת בוקר. לפני הריצה הייתי סקרנית – בעבר הייתי רצה רק במחנות אימונים, ותמיד הריצה הייתה לי די קשה. אבל מאז המחנה הקודם התחלתי לרוץ, וזה כבר לא זר לי. ועדיין – תמיד אני רצה לבד, בקצב האיטי שלי. האם אוכל להתאים את עצמי לקצב של הקבוצה? אכן כן – הריצה עברה נהדר. ריצה בתוך הישוב הישנוני, וקצת בשדות. בסיום הריצה עשינו מתיחות בגן הציבורי, ותרגילי חישול אוקינאווים. אחרי האימון – ארוחת בוקר, ואני כבר מתחילה להתרגש לקראת האימון שאנחנו מעבירים. לפני האימון שלנו יש עוד אימון של צוות אחר, ואז זהו – הקבוצה עוברת לידינו, עושים קידה ומתחילים. האימון מתחיל בחימום שאני מעבירה לכל פלג הגוף העליון – אני לא רוצה שאנשים יעשו לעצמם נזק עם עבודה חזקה מדי שהם לא מורגלים אליה. ואז אנחנו מסדרים את כולם לזוגות במעגל גדול סביבנו. אני מסבירה את התרגיל הראשון – צד אחד מרים יד גבוהה לאוויר כמו מוט , והצד השני שולח יד במקביל ומנסה למשוך את היד בדיוק כלפי מטה. התרגיל הזה אמור להפעיל חזק את שריר הגב הרחב, שכן שאר המפרקים נעולים. אחר כך אני שואלת מה האנשים הרגישו – מקבלת תשובות שונות (שריר הכתף/שרירי הבטן/כל הגוף) ואני מסבירה על תפקיד שריר הגב הרחב בתרגיל הזה. אז עוברים לתרגילי ידיים של קרטה ובודקים שהשריר מופעל בכל התרגילים. האווירה נעימה, אנשים משתפים פעולה.... לסיום האימון, כולם מתרגלים את קאטת היסוד, ובודקים, פעם בזוגות ובסוף לבד – שאכן שריר הגב הרחב עובד בכל תרגיל ותרגיל. הרגשה טובה לעמוד ולהעביר אימון. עדיין מלחיץ, לפעמים אני מתבלבלת במילים, לפעמים הקול לא יוצא הכי בטוח. אבל עדיין. אני מרוצה. אימון נוסף, ואז הפסקה אחרונה. אוכלים משהו קליל, לובשים חליפות קרטה מלאות. עכשיו זה האימון המסכם. באולם מסתדרים כל בעלי החגורות השחורות מצד אחד, וכל השאר מהצד השני. האימון מורכב מעבודת יסוד רפטטיבית שמטרתה לבחון את הסבלנות מול תרגילים שנראים אין סופיים וסיזיפיים. שרירי הידיים כואבים, ועדיין הספירה ממשיכה. כל בעל חגורה שחורה סופר 20, 30 ספירות, וחוזר חלילה. הילדים מולנו קצת מיואשים, התרגילים כבר לא כל כך תרגילים... לבסוף זה נגמר, ומתחיל האימון אולי הכי קשה של המחנה – זה אימון בחינה, שבו עולים בזה אחרי זה כל המתאמנים ומבצעים את קאטת המבחן שלהם. בתור חגורות שחורות, אנחנו לא נבחנים, ולכן מתוך עייפות וגוף כאב, צריך לשבת ולהסתכל במשך למעלה משעה בזמן שכל שאר המשתתפים נבחנים. אימון מנטאלי – מנסים לא להרדם, ועדיין כולם מתעפצים קלות.... בסוף גם החגורות השחורות מדגימים קאטה. וזהו מסתדרים לתמונת סיום וקידה. נגמר.... ארז ואני נוסעים ישר למסעדה – ארוחה טובה ובירות הן שני המרכיבים האחרונים ליום המטורף הזה, ואנחנו נשפכים למיטה, לשינה כמעט רצופה של 13 שעות.... נגמר גשקו 24. כמה כיף היה! הכי נשאר לי מהגשקו הזה – האווירה המעולה והחברית, השיתוף, האימון שהעברנו, והרצון והיכולת לעזור לאנשים אחרים לעבור את ההתמודדות הזאת. קצת חבל לי שלא היה יותר מאתגר מבחינה פיזית.... ועדיין היה הגשקו הכי כיף שהיה אי פעם. בתמונה - אני מעבירה את החלק שלי באימון. ובסרטון המצורף תמונות מתוך הגשקו, בסדר כרונולוגי. מדקה 1:30 ועד 3:30 - זה האימון שאנחנו העברנו. http://www.youtube.com/watch?v=JvOsMxvv-to
בסוף השבוע שעבר היה לנו מחנה אימונים מיוחד במינו - "גשקו 24". כתבתי לעצמי את סיכום הגשקו, ואני מעלה אותו פה, למקרה וזה מעניין (אני יודעת שזה ארוך, אני מקווה שזה לא מלאה מדי). גשקו 24 – זה הדבר המוזר הזה שעושים אצלנו במועדון פעם אחת בשנה. קבוצה של 80-100 איש, אישה וילד שמתאספים בתוך אולם ספורט על מנת לעשות קרטה – במשך 24 שעות. לפני הגשקו – תמיד יש באסה והתאבלות על סוף שבוע "שרוף". באסה על הקושי הפיזי, על התנאים הלא אידיאליים, מקלחות קרות, שפשופים בכפות הרגליים, שפשפות בכל מיני מקומות מפתיעים ולילה לבן, שאחריו ממשיכים עוד אימונים.... מתאספים בשלוש בצהרי יום שישי. הבכירים (חגורות שחורות) שמים את התיקים בחדר יעודי, כל השאר מתפזרים בתוך היציע של אולם הספורט. בשלוש בדיוק מתישבים לקידה לפתיחת מחנה האימונים. קוראים שמות, ומתחיל האימון הראשון – אימון שימשך כארבע וחצי שעות, עם הפסקות שתייה בלבד. אימון שאותו מעביר קנצ'ו, ראש המועדון. זאת הפעם השניה שאני משתתפת בגשקו הזה בתור חגורה שחורה. יש הבדל גדול – בתור בכירה, אני אמורה להיות בצד העוזר והמקדם, ולא "להעביר" את הגשקו כשאני שקועה בעצמי. וגם – כל בעל חגורה שחורה נדרש להעביר אימון אחד. אני אעביר אימון עם ארז בן זוגי ועם משתתף נוסף. את נושא השיעור בחרתי – בהשראה של האימונים האישיים שלי, אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש שהם מפעילים את שריר הגב הרחב – שריר תומך שמיצב את השכמה ואמור להיות מופעל בכמעט כל תנועת ידיים. תכננתי מספר תרגילים שיעזרו לבודד את השריר הזה, ובתקווה – חלק מהאנשים ובעיקר הילדים יוכלו להרגיש בפעם הראשונה את שריר הגב הרחב עובד. אבל נחזור לאימון הראשון. בסך הכל האימון עובר בסדר גמור, יש לי הרבה אנרגיות, ואני משתדלת באמת לעשות כל תרגיל עד הסוף. כשעוברים לעבודת זוגות, אני מרגישה שאני רוצה לתת יותר – אני בוחרת לעבוד בין הילדים, וכך תוך כדי עבודה אני רואה שהם גם עובדים, מתקנת להם טעויות, מעודדת ילד שכואב לו קצת הגב. מנסה להדגים רצינות בצורת העבודה שלי. אני רוצה להיות נחמדה, אבל מצד שני שירגישו שהם צריכים לעבוד יפה כי אני מסתכלת עליהם. האימון הארוך נגמר, יש הפסקת אוכל של כשעתיים. אחרי מקלחת ואוכל, אני מנסה לעצום עיניים קצת, אבל השינה רחוקה ממני. אחרי ההפסקה יש הרצאה שהופכת למעשה לסוג של הפעלה בזוגות – אנשים צריכים להתערבב ולהכיר אנשים במועדון שהם מעולם לא דיברו איתם. וגם לחשוב קצת על המקום של הקרטה בחיים שלנו. ב-12:00 בלילה מתחילים האימונים שוב – אימונים שמעבירים החגורות השחורות בצוותים. בערך ב – 2:30, הילדים ובעלי החגורות הזוטרים נפרדים מאיתנו והולכים לישון, ואנחנו ממשיכים באימון זוגות בקבוצה אינטימית יותר. האימון נחמד, ואז עושים קצת קאטות. ואז נשארים רק החגורות השחורות, ועובדים על קרבות. ב – 4:30 אנחנו משתחררים גם כן. אוכלים משהו זריז, ואז ארז ואני מכינים את מקום השינה הקבוע שלנו – מזרון התעמלות עבה, מהסוג שמשמש לנחיתה בקפיצה לגובה. פורסים את שקי השינה, אבל השינה – אוי כל כך רחוקה. בחמש עוד הייתי ערה לגמרי. ואחרי בערך שעה של שינה טרופה עם יקיצות ואי נוחויות – מתחילים לשמוע שעונים מעוררים ברחבי העולם, וצריך לקום לריצת בוקר. לפני הריצה הייתי סקרנית – בעבר הייתי רצה רק במחנות אימונים, ותמיד הריצה הייתה לי די קשה. אבל מאז המחנה הקודם התחלתי לרוץ, וזה כבר לא זר לי. ועדיין – תמיד אני רצה לבד, בקצב האיטי שלי. האם אוכל להתאים את עצמי לקצב של הקבוצה? אכן כן – הריצה עברה נהדר. ריצה בתוך הישוב הישנוני, וקצת בשדות. בסיום הריצה עשינו מתיחות בגן הציבורי, ותרגילי חישול אוקינאווים. אחרי האימון – ארוחת בוקר, ואני כבר מתחילה להתרגש לקראת האימון שאנחנו מעבירים. לפני האימון שלנו יש עוד אימון של צוות אחר, ואז זהו – הקבוצה עוברת לידינו, עושים קידה ומתחילים. האימון מתחיל בחימום שאני מעבירה לכל פלג הגוף העליון – אני לא רוצה שאנשים יעשו לעצמם נזק עם עבודה חזקה מדי שהם לא מורגלים אליה. ואז אנחנו מסדרים את כולם לזוגות במעגל גדול סביבנו. אני מסבירה את התרגיל הראשון – צד אחד מרים יד גבוהה לאוויר כמו מוט , והצד השני שולח יד במקביל ומנסה למשוך את היד בדיוק כלפי מטה. התרגיל הזה אמור להפעיל חזק את שריר הגב הרחב, שכן שאר המפרקים נעולים. אחר כך אני שואלת מה האנשים הרגישו – מקבלת תשובות שונות (שריר הכתף/שרירי הבטן/כל הגוף) ואני מסבירה על תפקיד שריר הגב הרחב בתרגיל הזה. אז עוברים לתרגילי ידיים של קרטה ובודקים שהשריר מופעל בכל התרגילים. האווירה נעימה, אנשים משתפים פעולה.... לסיום האימון, כולם מתרגלים את קאטת היסוד, ובודקים, פעם בזוגות ובסוף לבד – שאכן שריר הגב הרחב עובד בכל תרגיל ותרגיל. הרגשה טובה לעמוד ולהעביר אימון. עדיין מלחיץ, לפעמים אני מתבלבלת במילים, לפעמים הקול לא יוצא הכי בטוח. אבל עדיין. אני מרוצה. אימון נוסף, ואז הפסקה אחרונה. אוכלים משהו קליל, לובשים חליפות קרטה מלאות. עכשיו זה האימון המסכם. באולם מסתדרים כל בעלי החגורות השחורות מצד אחד, וכל השאר מהצד השני. האימון מורכב מעבודת יסוד רפטטיבית שמטרתה לבחון את הסבלנות מול תרגילים שנראים אין סופיים וסיזיפיים. שרירי הידיים כואבים, ועדיין הספירה ממשיכה. כל בעל חגורה שחורה סופר 20, 30 ספירות, וחוזר חלילה. הילדים מולנו קצת מיואשים, התרגילים כבר לא כל כך תרגילים... לבסוף זה נגמר, ומתחיל האימון אולי הכי קשה של המחנה – זה אימון בחינה, שבו עולים בזה אחרי זה כל המתאמנים ומבצעים את קאטת המבחן שלהם. בתור חגורות שחורות, אנחנו לא נבחנים, ולכן מתוך עייפות וגוף כאב, צריך לשבת ולהסתכל במשך למעלה משעה בזמן שכל שאר המשתתפים נבחנים. אימון מנטאלי – מנסים לא להרדם, ועדיין כולם מתעפצים קלות.... בסוף גם החגורות השחורות מדגימים קאטה. וזהו מסתדרים לתמונת סיום וקידה. נגמר.... ארז ואני נוסעים ישר למסעדה – ארוחה טובה ובירות הן שני המרכיבים האחרונים ליום המטורף הזה, ואנחנו נשפכים למיטה, לשינה כמעט רצופה של 13 שעות.... נגמר גשקו 24. כמה כיף היה! הכי נשאר לי מהגשקו הזה – האווירה המעולה והחברית, השיתוף, האימון שהעברנו, והרצון והיכולת לעזור לאנשים אחרים לעבור את ההתמודדות הזאת. קצת חבל לי שלא היה יותר מאתגר מבחינה פיזית.... ועדיין היה הגשקו הכי כיף שהיה אי פעם. בתמונה - אני מעבירה את החלק שלי באימון. ובסרטון המצורף תמונות מתוך הגשקו, בסדר כרונולוגי. מדקה 1:30 ועד 3:30 - זה האימון שאנחנו העברנו. http://www.youtube.com/watch?v=JvOsMxvv-to
