, בגלל שאת להיט

[talsa9]

../images/Emo193.gif, בגלל שאת להיט

בקרב הסביבה שלי, להלן התייעצות - מה את אומרת לגבי הורמונים זהים-ביולוגיים? מדובר באישה בת 54, גיל המעבר, שהפסיקה לקבל מחזור לחלוטין. אין לה גלי חום, אבל היא הפסיקה לישון בלילות. היא סובלת ממצבי רוח ועל גבול הדיכאון, ובעיקר ממחשבות טורדניות שמעירות אותה גם בלילה, ומשיבושי זיכרון רציניים שלא היו קודם לכן (זה לא כיף בשום מצב, אבל העבודה שלה לא מאפשרת את פריבילגיית השיכחה הזו, והיא בלחץ תמידי). השימוש בהורמונים טבעיים מקובל, כך הבנתי, בארה"ב ובכלל בעולם ונכנס גם לארץ. מה דעתך? ועכשיו לנושאים החשובים

באמת - - איך היה סופהשבוע הארוך? הצלחת להתנתק קצת? - ומה שלום מנהל המחלקה שלך? אני דואגת לו, נראה לי שהוא עמוס מדי ולא דואג לנו... אפשר לעזור איכשהו? (אמרתי לך כבר, רק תגידי ואני שועטת אליו...). - ה"פרוברה" עשתה את שלה, והתחלתי גלולות אתמול. הגוף שלי כנראה מפצה את עצמו עבור כל התקופה... תחזיקי איתי אצבעות שלא יהיו צרות מהגלולות... - ואם תזכירי לי כשניפגש, אגיד לך מי זאת ששלחה אותי להתייעץ איתך בשבילה. סתם כדי שתהיי בעניינים.

 

[דר קרן תורגמן]

היה פגז

ישנתי כמו שאני לא זוכרת שישנתי שנים. לילות של 12 שעות שינה, איפה אני ואיפה זה? זה מביא אותי לגברת המיסתורית שאת שואלת בשמה. ללא ספק, נדודי שינה ושינה משובשת הם חלק מתופעות גיל המעבר. אבל יש לזה גם כל מיני סיבות אחרות. אם אין לה כל תופעה אחרת, בהחלט בא בחשבון שיש עוד אי אלו דברים פעוטים שאולי מעיקים ומפריעים לה לישון. והנה אני דוגמה מצויינת לזה. לא שאני בכלל מתקרבת לגיל המעבר, חלילה.. אני? בנושא ההורמונים האלה. אני מאד מקווה שהחברה שלך לא נפלה קורבן לגיבוב של שטויות בנושא ההורמונים שמסתובב בעיקר באינטרנט ובספרים פופולרים על גיל המעבר. ישנו רופא גינקולוג ממוצא ישראלי שפועל בקרב נשות הוליווד ומפיץ תיאוריות מבישות בתחום הזה, ובארץ יש לו הד בדמות של "רופא" שמפרסם כל מיני טענות, ובעיקר מנסה לקדם את עצמו ואת ה"מכון" המפוקפק שלו. אין כל בעיה עם הורמונים זהים ביולוגים, הם הורמונים לכל דבר, וגם הם כנראה יכולים לעשות את תופעות הלוואיש של ההורמונים הסינטטיים או אלה שמופקים מסוסות. כל הקטע הזה עם הבטטה המקסיקאית כאילו זה איזה סגולה לאריכות ימים. זה קישקוש. נכון שיש בה מולקולה סטרואידית שממנה, במעבדה, ע"י כל מיני ריאקציות כימיות מפיקים אסטרוגים. להגיד שזה טבעי ויותר בריא ממולקולה זהה שהיא כולה סינטטית? אין לזה כל בסיס. אם החברה שלך סובלת וחושבת זה קשור לגיל המעבר והיא רוצה לנסות טיפול הורמונלי. אין כל בעיה. יש מגוון רחב של תכשירים, וטיפול למשך תקופה מוגבלת הוא לא בעיה. שוב, אם נדודי השינה הם הסימפטום היחיד, הייתי באמת שואלת את עצמי אם זה זה. לגביך כעת. הפרוורה עבדה, נהדר (וגם צפוי...). אני בטוחה שיהיה לך בסדר עם הגלולה. Think positive. משהו חדש בתחום הכיבוש הרומנטי? איזה חידשו או שכולם מגויסים? וכעת נושא מנהל המחלקה. העיניין כלל לא נשכח. הוא קיים היום ישיבה עם ברבש על הנושא. רצינו לדעת אם מה שדובר אז עדיין רלוונטי לגבי מיקום וכו'. לא רצינו לתת מסמכים שהם לא בתוקף בכלל. הפגיה הייתה היום אחר הצהריים, אני אדע מחר מה יצא ממנה. בינתיים תשמרי על האש שתא תכבה. זה בטיפול לגמרי. וחוץ מזה? מה חדש? חוץ מהשינה, סוף השבוע היה מדהים. הססנו אם לצאת בכלל בגלל הילדים שנשארו בבית וה"מצב". אבל היה באמת מרגיע. זה היה לא רחוק, באי עם מזג אוויר מדהים, בריזה כמו שלא הרגשתי שנים רבות. בקיצור, שווה ביקור חוזר וארוך יותר. אהה. וגם שם שחיתי. היה מושלם.

 

[talsa9]

אם כבר מדברים רומנטיקה

דווקא היה מישהו על הכוונת. אחרי 3 פגישות הוא שוחרר... היה מאכזב. איזה כיף לשמוע על חופש כזה. אני עשיתי בדיוק אותו דבר בקיץ שעבר, ובראש השנה צפוי לי עוד אחד כזה. אין חידוש מצברים כמו כמה ימים כאלה. בטח שחית בים שטוח, נקי וצלול עד כאב. איזה אושר. מגיע לך...חבל שלא חזרת למדינה שקטה יותר. אח שלי חזר גם הוא היישר לבסיס בצפת, וגם אני איבדתי חלקית את שלוות השינה. לגבי מנהל המחלקה - לרגע לא חשבתי שזנחת את העניין. סתם רציתי להתעדכן. ברור שאני שומרת על האש. היא לא תכבה, וגם והיה וכן, אני ברגע מציתה אותה מחדש. בתור אחד שלקח על עצמו את התואר "אחי הבכור" הוא לא ירצה ולא יוכל לסרב לי...יש כמה יתרונות במצב הזה, ואנחנו ננצל את כולם. בכל מקרה, ברגע שזה מוכן, מיד להגיד לי ואני קופצת אליך לקחת את זה. אגב, ברבש כבר יודע מי קשור לזה או שזו הייתה פגישת גישוש בלי לספק פרטים? יכול להיות שזה יעזור, לא? לדעתי כל זמן שאת שחית בסופשבוע הזה, אני רכבתי על אופניים. צברתי קילומטרז' רציני בימים האחרונים. בעיקר בשביל בריחה וקצת אוויר מהבית. את לא מאמינה מה נהייה אצלי, מעברה זו לא מילה. בת דודה שלי חיילת, שמשרתת בגלילות, מגיעה אלי כל ערב לישון. בגלל המצב יש הרבה יותר חיילים בבסיס ממיטות. אין לה איפה לשים את הראש (ואת הדברים) ואין לה איך לחזור הביתה כל ערב. ממש שערורייה. חוץ מזה, בן דוד שלי מקבוץ באצבע הגליל, בן 17, נמלט גם הוא אלי, כבר מסופהשבוע שעבר. כל אחד מהם הוא מצד משפחתי אחר, ועד לפני כמה ימים הם אפילו לא הכירו... בקיצור, אני כל היום מבשלת, מכבסת, מסדרת, רוחצת כלים, מארגנת פעילויות אירוח, ומנסה למצוא מפלט אבל אין לי איפה... ה-צ-י-ל-ו. זה היה המבזק.

 

[talsa9]

ומרוב שטף שכחתי

כמובן תודה על התשובה לחברתי ה"מסתורית". שלחתי לה במייל. יש לי הרגשה שלא רחוק היום וגם היא תגיע אליך... אבל חוץ מקשיי שינה, מצבי רוח וכמעט דיכאון הרי הם גם סימפטומים של גיל המעבר הזה, לא? בעצם, רק גלי חום אין לה. תודה גם בשמה

 

[דר קרן תורגמן]

האמת, אם כך, כולנו קצת בגיל המעבר

לא?

 

[דר קרן תורגמן]

בואי אלי, יש מקום דווקא

יש לי בת דודה מהגליל העליון, שגרה אצלי שנה כשהייתה חיילת ושרתה בתל השומר. בכלל יש אצלנו מסורת של בנות הדודות שלי צריכות לגור אצלנו לתקופה זו או אחרת. יש לי דווקא סיפורים עסיסיים על הנסיבות שהביאו אותן למצוא מקלט אצלי, זה למפגש.. מקווה שתעברי את זה בשלום. הית מסוגלת לעמוד בזה לפני כמה חודשים? מחזיקה אצבעות לאח שחייל. מה אני אגיד לך...

 

[דר קרן תורגמן]

ונכון הים היה לצול כמו מראה

בלי שקיות אשפה, בלי ביוב, בלי מדוזות, הצבע הטורקיז הזה שיש רמז לו כשמתקברים לחיפה. צלול, צלול, מים מרעננים, קרירים. חלום! איך זה שאצלנו הוא כל כך שונה הים?

 

[דר קרן תורגמן]

צלול, מה כתבתי? לצול?../images/Emo6.gif

 

[talsa9]

את צוחקת??

אתמול כבר צלצלתי לחבר טוב ואמרתי שישאיר לי מפתח מחוץ לבית שלו, כי אולי אצטרך את המרפסת שלו לכמה שעות מילוט בערב. בסוף לא היה לי נעים לא להיות בבית. לפני כמה חודשים לא היה מצב שהייתי עומדת בזה, אבל אני מתחילה לפקפק בכושר העמידה שלי בזה גם עכשיו. היום בנות הדודות הקטנות שלי (8 ו- 5) הודיעו לי שהן רוצות לבוא אלי לשבוע (!!!) באוגוסט. מסתבר שאני להיט היסטרי במשפחה... אבל הן יחכו. לחיילת אין אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה של הצפוני היא מקלט נון-סטופ. אני לא יכולה לסרב, ומקבלת אותם בכל הלב וההשקעה. אגב, הסתבר שאני מאכילה יחידת מודיעין שלמה. כל פעם שיש ארוחת צהריים בבסיס, והיא שולפת את האוכל שאני שולחת לה, כולם עטים על הקופסאות שלה כאילו מי ישמע במה מדובר. אני ממש לא דוגמה למישהו שיכול לענות על השאלה האם לא כולנו בגיל המעבר. שכחת? אני נולדתי בגיל המעבר... ולגבי הים - אני לא מבינה את זה. הצלילות המטורפת הזו, שבעומק של כמה מטרים טובים אפשר לראות מה בדיוק קורה על הקרקעית, זו מתנה היישר לנשמה. רק אנחנו קיבלנו ביב, טינופת ועכירות. אני לא נכנסת פה למים.

 

[דר קרן תורגמן]

גם אני לא

החוף בתל אביב אצלי, זה על החול באלמה ביץ' על כסא ליד שולחן. שחיתי הערב (אימון, עם מאמן עם שוט, ותשלבושת עור...), והפעם אני מרגישה שזה לא יפריע לישון, אני הולכת לבדוק זאת בזה הרגע. לילה טוב.

 

[IאילהI]

סליחה שאני נדחקת...

אבל הזכרת בריזה בדיוק כשאני יושבת עכשיו על הנושא... צירפתי איור המתאר בריזה (גם בשבילך, טל). בתקווה שבקרוב אתרחק מהמחשב ואתקרב לטבע.

 

[דר קרן תורגמן]

כבר היית ההרצאה? איך היה?

 

[talsa9]

יש לך משהו על חמצן??

במצבי, צריך להתחיל מחמצן. ההתענגות על בריזה תבוא רק אחר-כך...

 

[IאילהI]

עוד לא היה. הייתי מספרת..

זה ביום ראשון. טל, אני מצרפת לך מולקולת חמצן!

 

[talsa9]

תודה!

אל תשכחי לספר איך היה. בהצלחה.