תעודות

[שלי תלתלים]

../images/Emo192.gif תעודות ../images/Emo192.gif

ובכן לאור התעודות שחילקתי הבוקר (ושוב בשבוע הבא....לכיתה השניה שלי

) חשבתי שזה ממש לא תקין שהמגזר שלנו מקופח. הגיע הזמן לחלוק לעצמנו קצת שבחים.

משהו בסגנון "אות הגרושה המצטיינת"

או "אות הגרוש הרגיש"

. יאלללה תנו רבנן וספרו על מעשה טוב שעשיתם למען הגרוש/ה שלכם שיהיה כאן איזה שרשור אופטימי

אולי המנהלים יתנו לנו איזה פרס בסוף...

, חולצה מודפסת או הקדשה

. יופסק הקיפוח לאלתר ! מי יתן ונזכה להדליק משואה

. ...שוט.

 

[NoaModiin]

../images/Emo106.gifתותחית את ../images/Emo106.gif

כוונות זה מספיק טוב להכנס לתחרות ? היו ויש לי הרבה כוונות טובות, רק שלצערי אין מי שחפץ בהם... יהיו שיגידו שלא רציתי מספיק או שלא התאמצתי מספיק, אבל את האמת אני יודעת. היו לי כוונות טובות...

 

[שלי תלתלים]

מתוקה

את.... טוב אז ככה...אפשר להתחיל בקטנה עם סיפור "מרגש" באדיבות הגרוש שלי...

שמתי לב שהגדולה לובשת כשהיא אצלו כל הזמן את אותם בגדים במשך כמה ימים רצופים. כשנפגשנו לשיחה שאלתי מה קורה עם זה ולמה. ענה הגרוש: "אני חוסך את ה-20 ש"ח של חולצת בי"ס בשוק". (מיותר לציין שהגדולה סיפרה לי שלפני שבוע קנה לעצמו מחשב אפל חדש ושולחן כתיבה. עכשיו ברור לאן החיסכון הלך.

..) הגדיל לעשות ושלח לי סמס לפני כמה ימים "תביאי לקטנה בקבוק מים לגן, לא היה לה בתיק". ובכן, במקום להתעצבן רצח...הלכתי לי לשוק, קניתי שתי חולצות בי"ס וסווטשירט לגדולה, שני בקבוקי מים ושלחתי איתן...רק שיהנה ושהן לא ירגישו חסרות....

 

[NoaModiin]

../images/Emo45.gif

הלוואי וישכיל לראות את הצעדים הקטנים כצעדים בוני אמון

 

[yכשיו אני]

פחח לפי מה שהיא מספרת אין סיכוי כזה

וכל הכבוד לה על הצעדים. דווקא בגלל שאין סיכוי שיעריך אותם...

 

[yכשיו אני]

אני בהלם. לא נעים לי להגיד אבל הסיפורים

האלה מכניסים לפרופורציה.... חוסך עליה את ה20 שקלים של חולצת בית ספר???

 

[והלאה וכאן]

אבל למה הוא צריך לקנות חולצת בי"ס?

אני שואלת ברצינות. אם המזונות אמורים לכסות את ההוצאות על הילדים (ולא משנה אם זה כן או לא מכסה) ואם אני מקבלת מענק לימודים של אלף ומשהו ש"ח - למה שהוא יקנה לה חולצות בנפרד ואני אקנה חולצות בנפרד? (וכמה חולצות בי"ס ילד צריך? לנו יש 8 מכל סוג).

 

[שלי תלתלים]

כי אם רוצים

להתקטנן אין לזה סוף. למה שיקנה להן בקבוקי מים לגן או לבי"ס (היום שלח בלי...למרות ששמתי בתיק שלהן ואצלו ארבעה חדשים!

), למה שיקנה להן מטריות? הרי אני רצה להביא, או מגפיים או נעלי בית או בגדים שיהיו אצלו- הרי אני צריכה לקנות כפול- המזונות מכסים. ולמה באמת שביום גשום כזה יקח מונית הוא רצה להוליך אותן בגשם שוטף ברגל לבי"ס ולגן. מזל שהצעתי להקפיץ אותן בבוקר למסגרות. למה שיזכור שיש שיעורי בית? הרי שלחתי לו עשרות מיילים מהמורה- יש קמבצ"ית שמגדלת אותו...את מבינה כבר לבד נכון? אין לזה סוף. אני נורא עייפה מלגדל עוד ילד. ואני רק שנתיים רשמית גרושה. (מאתמול.). לו יש את הפריבילגיה להתקטנן על הכל ולי את "גדלות הנפש" או "הפרייאריות" אם תרצי להתנהל בצורה הזו ללא שום הערכה מצידו. אני הלארג'ית, כי אני מרוויחה כל כך הרבה בתור מורה שזה פשוט נשפך לי מהידיים הכסף כמו חול. לעומתו שיכול לפנק את עצמו בלפ טופ חדש, שולחן כתיבה, בית מדונדש מכל טוב והעיקר- חסכון חצי שנתי של 40 ש"ח על חולצות בי"ס. זה לא נראה לי שפוי. צר לי. זהו . יצא הכל.

 

[NoaModiin]

../images/Emo45.gif

 

[והלאה וכאן]

יש פה שני דברים שונים

האחד - מי קונה ומה קונה. אני קונה להם את מה שהם צריכים, לפי ראות עיני. אם הוא לא מאבד כרוני של הציוד שלהם, אני לא מצפה ממנו שיקנה להם. אם יש דברים שחשוב לו שיהיו להם ואני לא קניתי - שיקנה. השני - מי אחראי על מה. כל עוד את תמשיכי להקפיץ אותן לגן ולבית הספר כי יש גשם - הוא לא ייקח אחריות על זה. או שהוא אבא מפתקד ואז הילדים יכולים להיות איתו וכשהם איתו הכל באחריות שלו, או שהוא לא אבא מתפקד וצריך לערב את הרשויות. כשהילדים שלי אצל אבא שלהם הם באחריותו. אני לא מתקשרת לשאול אם הם אכלו, חירבנו או הכינו שיעורים. אם הם יאכלו אצלו ג'אנק ויתקלחו פעם ביומיים - זה לא הסטנדרטים שלי אבל הם לא ייפגעו מזה. זו האחריות שלו, ההתמודדות שלו ושלהם. זה האבא שלהם. המלצתי מקרב לב אליך - שחררי. שחררי באהבה. הילדה לא מכינה שיעורים כשהיא אצלו - שהמורה תעיר לו על כך במייל או במכתב. יורד גשם והוא רוצה ללכת איתן ברגל? שילך. לא תהיה להם מטריה - הוא יאכל את הריקושטים מהן. רוב הדברים שפירטת הם בכלל לא פונקציה של כסף. הם פונקציה של מודעות ושל רצון לקחת אחריות. כמו שכתבת - אין לזה סוף. ברגע שאת לא משחררת אליו את האחריות - הוא לעולם לא ייקח אותה. אם תשחררי - אולי היא תשאר תלויה קצת באויר, אבל בסוף לא תהיה לו ברירה והוא ייקח אותה.

 

[gazit16]

../images/Emo45.gif

 

[yכשיו אני]

../images/Emo6.gifענק

 

[מזי קמיקזי]

גיליתי לאחרונה

שככל שאני עושה צעדים לקראתו ומפגינה מחוות חיוביות כאלה ואחרות זה הופך להיות הדדי, שזה כמובן טוב לילדים, אבל מודה שטוב גם לי הרבה יותר נעים ורגוע לי כשהיחסים בינינו נעימים ורגועים

למשל

אני מארגנת אחת לכמה חודשים טיול משפחות לכיתה של הבת שלי ומן הסתם הטיולים מתוכננים לשבתות שלי אבא שלה מתבאס מזה ואף ציין יותר מפעם אחת שהוא לא זכה לטייל עם הבת שלו אפילו פעם אחת בשנתיים האחרונות התגובה הראשונית שלי הייתה: אז קום מהתחת שלך ותטייל בשבת שלך...

אבל הפעם, לקראת הטיול הקרוב, הזמנתי אותו להצטרף כי הילדים מאד רוצים שגם הוא יקח חלק פעיל בטיולים האלה (הוא טרם השיב להצעתי אבל על ה-

שלי)

לא רוצה פרס, לא רוצה תעודה, ולא רוצה גביע אבל אשמח לטיארה כסף עם נוצות ורודות ונצנצים

 

[מתולתלת30]

../images/Emo225.gif../images/Emo225.gif../images/Emo225.gif

זה הורוד שמצאתי כאן

 

[NoaModiin]

../images/Emo45.gif אחלה של דבר

בפעם הבאה תוכלי אפילו לארגן טיול על חשבון השבת שלו (בתיאום איתו כמובן

)

 

[שלי תלתלים]

קבלי ../images/Emo106.gif מותק

 

[מתולתלת30]

חשבתי על זה

וחייבת להודות שלאורך כל שנות הגירושים שנינו מתנהלים בצורה רגישה אחד כלפי השני אם זה החלפת שבתות או ימים כשיש חופשות ואירועים לצד השני אם זה שבתות רצופות אצל אחד הצדדים אם זה להביא מתנה סמלית מחופשה מחו"ל עזרה לאחד מבני המשפחה שלי או שלו מתוקף תפקידי או תפקידו ויחד עם כל האמור לעיל, אני לא רואה בזה סוג של מעשה טוב או חריג, ככה חושבת שהדברים אמורים להתנהל בין שני אנשים מבוגרים שיש להם ילדים משותפים ונפרדו דרכיהם, מאחלת באמת שכל אחד ואחת היו יכולים להיות במקום הזה

 

[מזי קמיקזי]

../images/Emo224.gif../images/Emo224.gif../images/Emo224.gif

כיון שהטיארה הוורודה שמורה לי אני מעניקה לך טיארה צבעונית וגם

שתמליכי על הממלכה שלך ביד טרנדית מקושטת פרנצ' כיאה לדיווה אמיתית

 

[מתולתלת30]

../images/Emo25.gif

אפשר גם לבחור טעמים?

 

[NoaModiin]

../images/Emo57.gif הלוואי

הלוואי וכולנו יכלנו להתנהל כך.

צודקת בהחלט - זו מערכת היחסים שצריכה להיות. הבעיה שלא תמיד זה תלוי רק בנו...