מאמינה ברוחניות...
אבל לא מאמינה בכל העיקומים האלו, בכל התירוצים האלו, בכל ההמצאות של "שפות עליונות" ושכל קדמונינו היו מקובלים בעצם, וכולם ידעו את תורת הסוד, וכל אהבל אז היה יכול להחשב היום לגאון הדור, ושרבקה היתה בת 3 כשנשאה, אבל היתה בעצם מאד בוגרת מכפי גילה, וששרה ילדה בגיל 90 (או 100, לא זוכרת) ושאסתר המלכה היתה ירקרקת, ושאדם הראשון נתן 73 שנות חיים לדויד המלך, וכל האגדות האלו. למה אי אפשר פשוט לתת למקרא לחיות כמסורות עתיקות שעוברות מדור לדור וששימרו אותנו כעם, למה צריך להתאים את הבלאגן ההיסטורי שלעיתים מתעורר בתורה ובשאר הכתובים, לתפיסת המציאות שלנו היום, למה יום אחד של הקב"ה לא יכול להיות פשוט מיליוני שנים אבולוציוניות? למה אי אפשר שפעם הדת היתה שובינסטית, וכותביהם של התפילות והכתובים היו שובינסטיים (נו מה, דויד המלך בטח לא היה פמיניסט), למה צריך לעקל ולעקם הכל כדי שיצאים לאיזו מציאות שלמה ומוגמרת, ואי אפשר להניח ששמעון ולוי חטאו חטא גדול בהורגם גרים בני יומיים, שהקב"ה היה ניסתר גם אז, ושמשה רבנו, בסופו של דבר- אדם, לא הבין את השדר טוב, כשהקב"ה כעס עליו שזרע העמלק לא חוסל עד תום. שלהגיע אלי הקב"ה אז היה קשה כמו היום. למה צריך לעקם הכל כדי להתאים לאיזו תמונה שנוח לעכל. תכלס, בשטח. היסטוריה. היסטוריה לא תמיד מוציאה אותנו זכים ותמימים כמו שהיינו רוצים.
