הדיון הוא על פתיחות עמדות המפתח...
כולל התקשורת אבל לא רק. הקביעה ש"רוב הקהל אינו מעוניין בתכנים בעלי אוריינטציה דתית" היא טיעון סרק של האליטה השולטת בתקשורת. ברור שרוב העם לא רוצה טלויזיה שמשדרת פסוקי תנ"ך מבוקר עד ערב, אבל גם די ברור שרוב העם היה רוצה יותר מסורת יהודית במובנה הרחב ולא את מה שמלעיטים אותנו בו. שים לב שבכל רגע נתון תהיה בטלויזיה סדרת דרמה העוסקת בחיי צעירים חילונים באיזור ת"א, כמה תוכניות בישול גורמה, קצת אייטמים של ניו-אייג', תוכנית על לבוש אופנתי ומותגי, והרבה הרבה תוכניות פטפטת שכל משתתפיהן מכירים זה את זה ואת המראיין מאותם בתי קפה תל אביביים. בקיצור, הסלט הטלויזיוני מותאם לטעמו של הצרכן החילוני המצוי החי במרכז ת"א. תוכניות על דת ומסורת או על ציבורים שאינם השמאל החילוני נדחקים ל"גטאות" או ניתנות במשורה בכפייה שהושגה כתוצאה מלחצים פוליטיים. (עיין ערך מכרז ערוץ 2 והתרבות התוכניות ה"גבוהות" לקראת המכרז) אנשי תקשורת דתיים הם מחוץ למשחק לא בגלל שהם מתקשים להסתגל אלא בגלל שהברנז'ה חוסמת את דרכם פנימה. עובדה שתחנות הרדיו של ש"ס פרחו ופורחות בלי בעיות, וכנ"ל ערוץ 7 עד שנסתם פיו בכוח הזרוע של האליטה השמאלנית. מן המפורסמות היא שעד לפני שנים ספורות רק מי שהיה מזוהה כ"שיינקינאי" היה יכול להתקבל לגל"ץ. וגם כיום מספרם של אנשי התקשורת הדתיים שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית הוא קטן, וגם זה הושג משום שהמגזר היחידי בו הימין והדתיים לא נחסמים הוא הכנסת (... מה לעשות, הייצוג בכנסת הוא יחסי לאוכלוסיה) ומשם הופעל לחץ פוליטי לקבל שויון בתקשורת. אני אגב מציע לך לבדוק סטטיסטית את זהות העתונאים שמוזמנים כפרשנים לתוכניות החדשות בטלויזיה. תמהני איך זה ש- 99.9% מהם עובדים בעתון ה"ארץ", ואילו הסיכוי שיוזמן עתונאי מ"מקור ראשון" קטן מהסיכוי לשלג בת"א. אז אל תספר לי סיפורים על התקשורת החופשית הפתוחה לכולם באופן שוויוני.
