../images/Emo187.gifבהודעות- פרק 2
פרק 2 הסיורון והפתעותיו "מה זה המקום הזה?" שאל סיריוס בנימה מופתעת, הוא לא הבין את המחזה המוזר. הוא עמד במקום נפלא. המון פרפרים, צמחים, אגמים וציפורי שיר על העצים. הכל היה מאוד צבעוני ויפה, אך את גן העדן הזה הקיפה מעין חומה של להבות אש גדולות וכתומות. "הו, המקום הזה," פתח ג'רמי ואז סיריוס שם לב בבירור לדמותו- דמות בערך בגובה של סיריוס, אולי קצת יותר גבוהה. בעלת עיניים ירוקות ועמוקות, שיער לא ארוך, אך גם לא קצר, אסוף לאחור בקרם לשיער. חליפתו כחולה כהה ועניבה ירוקה לצווארו, מה שנתן לו מראה של מעין שומר ראש. "המקום הזה הוא מקום הבידוד. כאן נרגעים האנשים שצריכים קצת מנוחה לבדם, או אלה שמשתגעים כי קשה להם עם העובדה שהם באמת מתו." "והלהבות?" שאל סיריוס בעודו בוהה בלהבות המהפנטות. "הלהבות? אה, הן שומרות על המת. אף אחד לא יכול להיכנס מבחוץ ולהפריע לו, והמת לא יכול לצאת אחרי השעה שבה הוא אמור היה לצאת, אנשים אוהבים להישאר פה. אם הוא לא יהיה מוכן לצאת מכאן כשיגיע זמנו, הלהבות יסגרו עליו עוד ועוד עד שיגיעו אליו." סיריוס נראה מזועזע. "הו, לא. אין לך ממה לדאוג, הרי אי אפשר לשרוף מישהו שכבר מת, נכון? הלהבות ידגדגו אותו קצת, אולי תחושת חמימות. לא יותר מזה. בטח שלא כאב." אמר ג'רמי וחיוך קטן עלה על פניו. "גם לאלה שהגוף שלהם עדיין עליהם?" שאל סיריוס בנימה מתחכמת. "כן, גם להם." ענה ג'רמי בנחת. "הלהבות יהוו שער שיחזיר את המת למקום שאליו הוא צריך לחזור." "ולאן הוא צריך לחזור?" שאל סיריוס. "אתה תדע הכל בהמשך." ענה ג'רמי. לאחר דקת שתיקה בה סיריוס נראה כחושב על משהו, שאל, "יש מקום כלשהו שבו המתים יכולים לתקשר עם החיים? לראות אותם איכשהו?" "כמובן שכן!" אמר ג'רמי, וחיוכו התרחב. בסיריוס הגיח ניצוץ של תקווה מתוך הדיכאון ששרר בו. הוא עדיין לא קלט לגמרי שהוא מת. הוא עדיין היה בהכחשה. "נו? למה אתה מחכה? קח אותי לשם!" אמר סיריוס לאחר כמה שניות בחוסר סבלנות. "אה, סיריוס, חשבת שיש לזה חדר מיוחד? לא, ממש לא. לאחר הסיורון שלנו אתה תקבל קדרה מיוחדת ו… טוב, אני אסביר לך את זה בסוף הסיור." סיריוס נתמלא תקווה, והלך אחרי ג'רמי. "ארגמדורה!" שאג ג'רמי ושוב הם נכנסו אל תוך שער עגול, הפעם בצבע ירוק. הם הגיעו לחדר שהפתיע את סיריוס לא פחות. החדר היה צבוע כולו בטורקיז, ובכל מקום פנוי היה שעון. שעון גדול, שעון קטן, שעון קוקייה, שעון חול, שעון קיר, שעון יד… היו שם מכל סוגי השעונים. ובמרכז החדר עמד משהו שנראה כמו תא קטן בצבעי הקשת. "מה זה?" שאל סיריוס, מבולבל מעט. אך לפני שג'רמי הספיק לענות, נפתחה דלת התא, וממנו יצא אדם ממושקף, בעל שיער שחור ועיניים כחולות. סיריוס עצר לרגע, ופער את עיניו בחזקה. על פני האדם שיצא היה חיוך רחב, ממזרי. כאילו יצא ממועדון לילה שבו לא הפסיק להשתכר. אך כשראה את סיריוס, עצר לפתע. פניו הפכו ממאושרים למופתעים. מופתעים ברמה שלא תתואר. "ג'יימס?" שאל סיריוס, לאחר כמה ניסיונות שבהם ניסה להוציא מילים מפיו אך לא הצליח. "ג'יימס? זה אתה?" האדם הממושקף בהה בסיריוס לשניות ספורות, ואז מצא את מלותיו. "רך כף, ידידי?" אמר האדם הממושקף. "ג'יימס! זה אתה! זה באמת אתה!" אמר סיריוס ורץ לחבק את ג'יימס, ידידו הוותיק. "רך כף! מה אתה עושה פה?! מה.. איך..?" שניהם היו המומים לחלוטין. "ג'יימס! זוכר מה אמרתי לך? אני אמרתי לך לא לבוא הנה עד שמונה בבוקר!" צעק ג'רמי על ג'יימס בעצבנות. "ג'יימס! אתה שומע אותי? ג'יימס!" צעק ג'רמי, והפעם ניתק את השניים מהחיבוק ההדוק. "ריקולדינו!" צעק ג'רמי בחוזקה, וג'יימס נעלם. "מה? לאן הוא נעלם? מה קורה פה? ג'רמי, לאן שלחת אותו?" סיריוס היה חצי מאושר וחצי המום… קרו לו יותר מדי דברים בשעות האחרונות. "אח… ג'יימס הזה… אתה מכיר את הבחור? טוב, מובן שאתה מכיר… אני מניח שלא היית בא ומחבק אותו סתם כך." אמר ג'רמי. "לאן-שלחת-אותו?!" צעק סיריוס, עכשיו הוא היה עצבני. "לבית שלו, לאן אני עוד יכול לשלוח אותו?" ענה ג'רמי בשלווה. "לבית שלו?" אמר סיריוס בבלבול. "יש לו בית?" "טוב, די עם הקשקושים! אנחנו באמצע סיור! נעשה הכל אחריו! כל ההסברים וכל דברים האחרים!" סיריוס עדיין היה המום, אך השתדל לעקוב אחר מלותיו של ג'רמי, והלך אחריו בחדר הגדול. "זהו חדר הזמן," פתח ג'רמי. "כמה מפתיע…" אמר סיריוס בזלזול. הוא עדיין היה עצבני על ג'רמי מכיוון ששלח את ג'יימס מהחדר. ג'רמי התעלם מההערה. "כאן המתים יכולים לחזור לאיזה רגע שהם רוצים בחייהם, ולחוות אותו שוב. ג'יימס, כפי שבוודאי ראית, חזר לרגע מאוד מאושר בחייו. זה יכול להיות יום הולדתו החמישי, מסיבה בתיכון, או אולי יום נישואיו. ניתן לחזור גם לרגעים פחות מאושרים בחייך. למעשה, ניתן לחזור לכל רגע בחייך- כל עוד אתה זוכר אותו." סיריוס הביט בהערצה בתא, שלמעשה היה מעין מכונת זמן. "בוא, ממשיכים." אמר ג'רמי, וסיריוס נאלץ להיפרד מהמכונה. "עוד כמה חדרים עלינו לראות?" שאל סיריוס בחוסר סבלנות. הוא רצה כבר לסיים את הסיור, להגיע למקום הסופי שבו הוא יהיה- בין אם זה בית ובין אם זה על אחד מהענפים של ערבה מפליקה כלשהי, לקבל את השרביט שלו, את הקדרה שעליה ג'רמי דיבר, לפגוש את ג'יימס (סיריוס תהה אם גם לילי נמצאת באותו המקום) ולעכל את העובדות. לשחזר את כל מה שקרה לו, להבין שהוא באמת מת. הוא באמת היה צריך את הזמן הזה, זמן קצת לחשוב עם עצמו. זמן לשחזר, לתכנן, להבין. הוא פשוט היה צריך זמן. "אתה יכול לסיים את הסיור מתי שתרצה ולקרוא לי כשתרצה להמשיך אותו. עכשיו, כשאני המדריך האישי שלך אני זמין בשבילך 12 שעות ביממה- בלילה, כמובן. חוץ מזה אני מפקח פעם בשבוע על האזור, אז תוכל לשאול אותי שאלות גם בזמן הפיקוח. טוב, די לדיבורים. אתה רוצה לסיים את הסיור עכשיו?" "כן." ענה סיריוס בהחלטיות. "ארגמדורה!" אמר ג'רמי בקול ברור, והפעם נפער שער עגול ולבן בחדר הזמן. סיריוס וג'יימס עברו דרכו יחד, אל הלא נודע שסיריוס כל כך ציפה לו.
יש בו בינתיים שני פרקים. פרק ראשון: פאנדום: הארי פוטר ז'אנר: דרמה, פנטזיה. דירוג: G אורך: 745 מלים. דמויות: סריוס בלק, ג'רמידו אלפי. תקופת הזמן: לאחר מותו של סיריוס בלק. פרק שני: פאנדום: הארי פוטר ז'אנר: דרמה, פנטזיה. דירוג: G אורך: 916 מלים. דמויות: סיריוס בלק, ג'רמידו אלפי, ג'יימס פוטר. תקופת הזמן: לאחר מותו של סיריוס בלק.
