דם ערפדים

קרניjack

New member
../images/Emo187.gifדם ערפדים../images/Emo48.gif

במכל מיני סיפורי יש ערפדים שניזונים מדמם האחר של מינם, כמו צדים את מינם. מה אתם חושבים על זה? הייתם קוראים לזה סוג של קניבליזם? או שכל דם, לא משנה של מי הוא- מספיק בשביל הערפד? האם דם ערפדים יותר טעים? האם הוא מרווה יותר? האם ששותים אותו חלק מתכונות או תחשוות הערפד עובר לערפד האחר? האם בן אנוש ששתה דם ערפד יקבל תכונות על טבעיות כלשהן או ימות? (ולא מדובר פה בגירסא הנפוצה של ההפיכה לערפד). דם הערפדים ותכונותיו מוצגים בצורה מקורית במונלייט, כאשר מדם הערפדים מוכן סם שניתן לבני אדם. האם כדוריות הדם שלהם הם סוג של עירבוב בין כל הדמים שהם שתו? האם הן משתנות? בנושא הביולוגי עסקו לא מעט ב"הרעב", כאשר יש סוג נוסף של כדוריות דם לבנות וצבעם של הכדוריות האדמות הוא סגלגל והן נושאות חמצן רב עליהם. פירוט לגבי "הרעב" אני אכתוב בהמלצה הקרובה שלי.
 

Rose131

New member
בתכלס ההגדרה של קניבליזם זה יצור שאוכל את

בן מינו ואם הערפדים אוכלים את בני מינם אז אני מניחה שכן, זה סוג של קניבליזם
עזבי אותי מכדוריות אדומות ולבנות, השורה התחתונה היא שלדעתי הוא טעים יותר, מחזק יותר ומשביע יותר כי הוא מורכב מיותר סוגים וכו'.
 

Brownie s

New member
אולי זה קניבליזם, + שאלה!!

אבל הם לא אנושיים אז מה זה משנה. זה כמו שנאחנו אוכלים פרות. וואי מה יש לי עם זה היום, כבר תגובה שניה שאני מערבת בה סטייק
אכלתי יותר מדי כנראהLOL טוב אני סוטה מהנושא, הקיצר, אני לא חושבת שזה קניבליזם. ערפדים הם מתים? כי זה משפיע על התשובה בנוגע לדם שלהם.
 

קרניjack

New member
על פי רוב הסיפורים ערפדים מוצגים כמתים-חיים

הגבול הדק הזה גם לא ממש מוסבר משום שמדובר באלמנט העל טבעי. בחלק משאר הסיפורים שמנסים לקרב אותם קצת יותר אל המציאות הם גזע אחר של יצורים או אנשים שעברו שינוי גנטי מסויים.
 

Blade Of Fire

New member
ממממ... דעתי

וזו הולכת להיות סוג של חפירה... כמו שאנחנו, אלו שחיים, מפרידים את האוכל שלנו בקיבה לסוכרים, פחמימות, שומנים, מינרלים ושאר דברים מיקרוסקופיים שמסתובבים אצלנו בדם-אני חושב שעפדים עושים אותו דבר אבל יותר קל להם. כלומר, כאשר הם שותים את הדם הם מפרידים את הדם בקיבה (או לפחות בסוג של קיבה) לאותם יסודות, וחלק מהיסודות (כמו סוכרים) נטמעים בדם שלהם. מבחינת שתיית דם ערפדים-זה נראה לי לא טעים כל כך... כלומר-זה חיב להיות דם נורא נורא קר כי... אין הלב שלהם פשוט לא מוביל אותו ממקום למקום, אם בכלל יש להם לב, ולכן הדם לא זז... לכן זה גם לא הגיוני שיהיו פרצי דם לערפדים-הדם שלהם פשוט לא זז....
 
דם הוא חיים.

כשערפד שותה אדם, הוא בעצם שותה חלק (או את כל) החיים שלו, הוא חווה הבזקים של זכרונות של אותו האדם, שאריות של רגשות שלו, אני חושבת שזה חלק מהטירוף אחרי הדם, לא רק תזונה, אלא גם זכורונת של חיים שערפד לא מסוגל לחוות בעצמו. לכן, הגיוני שדם של ערפד אחר יכיל חוויות רבות בהרבה אבל עוצמתיות פחות, הוא יחזק את הערפד השותה על פי כוחו של הערפד שממנו נלקח הדם, לפחות לזמן קצר, כי הדם הוא כוח החיים עצמו.
 

Brownie s

New member
למה?

את כאילו אומרת שכשהם שותים מאדם הם שותים את הזכרונות שלו? כמו קופסא שחורה של מטוס?
 
לא בדיוק,

הם שותים צללים של חוויות, לא זכרון רציף וגם לא ממש זכרון, זאת אומרת. הם שותים את החוויה של להיות אדם חיי ודרכה מרגישים דברים שהם, כאל-מתים, לא מסוגלים להרגיש. בתפיסה שלי לערפדים יש טווח רגשות מאוד צר שכולל בעיקר תשוקה ופחד, כלל שהערפד מתבגר יותר ככה הוא מאבד יותר ויותר את החיבור של לאנושיות, שתיית הדם המתמדת גורמת לו לאבד את כל מי שהוא היה, זה כולל את היכולת להרגיש רגשות, זה כולל את המצפון ואת להיות חלק מהמין האנושי בכלל. יש ערפדים שנצמדים באופן מכני לחוקי המוסר האנושיים, רק כי הם זוכרים מה הם, אבל הם עדיין לא מרגישים אותם באמת, אדם נורמלי לא ירצח אף אחד, כי זה טאבו חברתי עמוק בטירוף, ערפד מבוגר יחסית כן ירצח, כי הטאבו הזה כבר לא תקף לגבי. (לדוגמה) ערפדים אחרים מתגברים על המרחק הזה על ידי יצירת סט חוקים חדשים, שמתאים למי שהם עכשיו, ככה נוצרות קבוצות ערפדיות בעלות מבנה והיררכיה משלהן, הערפדים הם מאוד אינטיליגנטים ולכן מבינים את הצורך בחוקים כלשהם על מנת לשרוד, כגזע. יש גם ערפדים שפשוט ותרו על זה והפכו לחיה לחלוטין (או כמעט לחלוטין). למעשה, כל חייו של ערפד הם מאבק בין האדם שהוא היה לחיה שזה בלתי נמנה שהוא יהפוך להיות, בשלב זה או אחר של חייו, השאלה היא רק כמה זמן הוא יצליח לדחות את זה. אם יש לך היכרות בסיסית אם תאוריית ההתפתחות בשלבים של פרויד, אני מאמינה שערפדים נולדים מחדש עם הנשיכה ובעצם עוברים מחדש את השלבים כאשר הם כולם כאחד חווים קיבעון אוראלי. קיבעון אוראלי פירושו בעצם היתקעות מסויימת בשלב האוראלי, השלב הראשון בהתפתחות של תינוק על פי פרויד. בשלב האוראלי התינוק פועל על פי עיקרון פשוט של עונג וכאב, הוא מחפש עונג ובורח מאב, לא מכיר בקיומם של חוקים חברתיים, רק לשרוד. כמובן שאדם בוגר שנמצא במצב כזה לא יכול לחוות רגשות מורכבים, כמו אהבה, שנאה, אכפתיות, רק תשוקה וכאב ופחד, אולי גם בדידות אם הצרכים שלו לא מסופקים. אני מאמינה ששתיית הדם היא הדרך שלהם להתגבר על זה, כי הם חווים דרך הדם את הרגשות המורכבים של אותו האדם, דרך זכרון של חוויה או של רגש של הקורבן הם יכולים לעבור שום להיות אדם שלם, גם אם זה רק לכמה שניות. כמו סם, כלל שעפד מתבגר ומתרחק מהאנושיות שלו עצמו, ככה יותר קשה לו להתחבר לאנושיות של אחרים, לכן הוא צריך לשתות יותר ולעיתים יותר קרובות. לכן גם ערפדים רבים מעדיפים צעירים, בגיל ההתבגרות או ממש אחריו, כן אז חווים את הרגשות האלו בצורה הקיצונית ביותר, בדרך כלל. זה מסביר גם ערפדים שאוהבים להתעלל בקורבנות שלהם, אפילו להוציא אותם מדעתם, לפני השתיה, כמו אנג'ל. הרי אדם שעבר עינויים ויצא מדעתו יכיל בתוכו הרבה יותר סערת רגשות מאשר אדם רגיל, לכאורה.
 
למעלה