דמט.../images/Emo46.gif
אוקי, בסדר, אחלה מחזמר. השירים, התפאורה, השחקנים ("חוששנה."
!), גם התאורה הדרמטית. אבל ה ק ה ל ! אלוהים יעזור, ה ק ה ל ! קודם כל, שילמנו 130 שקל לכרטיס. לכרטיס אחד. אבל בכל זאת, זאת הצגה של תלמידים, באולם עם כיסאות מתקלפים. למה יש הצדקה למחיר הזה? לא, אבל זה לא מה שהפריע לי. כל האולם, אבל
כל האולם, היה מלא בילדים קטנים, נודניקים וקולניים שכניראה לא יודעים מה זה לכבד הצגה. ישבתי בשורה 9, נראה לי, ובמשך כל ההצגה חבורה של פרחות פטפטניות לא הצליחו לסתום את הפה. אלוהים, שקט! תנו לי לשמוע משהו! לפני כל שורה הן צרחו: "הא! הא! אני יודעת! עכשיו היא תגיד- לא פגע!", וכשהן צדקו, השימחה מילאה אותן והן קיפצצו ובעטו בכיסא המתקלף שלי, שלא לדבר על הקרע החמור שניגרם לי בעור התוף מהצווחות מלאות ההתלהבות שלהן. כל כך כעסתי. מה זה היה? אם היו אומרים לי שזו איזושהי הצגה של קבוצות מאורגנות מבתי ספר ומתנ"סים, אז תודה, שלום, אני אמצא לי מחזמר אחר. אני חושבת שזה פשוט מגעיל. איך אני יכולה להתלהב מהמחזמר כשאני מרוכזת בלפנטז איך אני תוקעת סכינים בבנות מאחורי?! יערה