רות יקירה
לפני חודש וחצי בערך קיבלתי טלפון בצהרים לעבודה זו היתה המטפלת, היא לא הצליחה להכנס לבית עם המפתח. הדלת היתה תקועה כאילו יש מישהו בפנים אחרי 5 דקות שוב טלפון, הפעם מבפנים (הגור הגדול קפץ פנימה דרך השכנים...
) היא היתה מבוהלת: "הכל מבולגן. נראה שפרצו. הדלת היתה נעולה מבפנים. אני מפחדת שהם עדיין כאן...." הוריתי להם מיד לעזוב לחברה-שכנה וכמו שאני טסתי הביתה מהדרך התקשרתי ואיתי הגיעו הביתה עוד שני חברים הנזק הכספי לא היה היסטרי בעיקר תכשיטים, שערכם הסנטימנטלי עולה בהרבה על ערכם הכספי חלקם דור רביעי וחמישי במשפחה....
הילדים היו מחוץ לבית מהגור הקטן בכלל הסתרנו את כל העניין (הוא עדיין בגיל שממש מפחד מגנבים...) אז הלכתי למשטרה וחיכיתי למז"פ שיגיעו ואז סידרתי הכל וכשהגיע הערב והייתי לבד הבית כבר מסודר ולא רואים עליו את כל מה שעבר היום אז נשברתי....
הלילה ההוא עבר איכשהו.... והבוקר שאחריו שוב האיר לי פנים והחיים ממשיכים ובאמת כפרות על מה שלקחו אבל אני חושבת שאני מבינה מבינה את התחושות שלך בימים אלו הזכרון של איך זה מרגיש עדיין לא רחוק.... זה עובר רות יקרה אני חושבת שהגישה שלך לעניין היא הנכונה ביותר שאפשר את הרי חזקה מהרוח...
עפ
(אינעל כל האנשים הרעים שנכנסים לבתים של אנשים ועושים כאלה דברים)